12.12.2016

שבע שנים בכלא לפריצה... אבל רק אם הבית נטוש

מכירים את איתן ברושי? מהמחנה הציוני? האמת, גם אני לא הכרתי.
היום פוסט ממומן שלו הגיע אלי לפיד "הצעת חוק: שבע שנים בכלא למי שיבזוז בית שפונה" – זו הצעת חוק של איתן ברושי.
איתן מספר "שמים סוף לתופעה המכוערת הזו לתופעה הנבזית של גניבה מבתים שפונו בזמן מלחמה או אסון טבע"..."הגשתי הצעת חוק שמתקנת את חוק העונשין ומבקשת להחמיר את הענישה למי שגונב דבר תוך ניצול העדרו של אדם מביתו, מקום עסקו או נכס אחר שבהחזקתו, עקב פינוי הנכס בשל סכנה הנובעת מאירוע מלחמתי או טבעי, לרבות שריפה, רעידת אדמה והצפה".
אין ספק שגניבה מבית נטוש היא דבר מכוער אבל מה עם גניבה מבית מאוכלס שדייריו ישנים או פשוט יצאו למספר שעות של בילוי או עבודה? האם יש הצדקה בהחמרת גניבה בנסיבות כאלה על פני אחרות?

מעניין אם איתן זוכר את השם איציק אלגבי. איציק, תושב אביחיל שבעמק חפר, היה בארוחת ערב אצל משפחתו וחזר הביתה כדי להביא לחם. איציק הפתיע פורצים שדקרו אותו למוות.
איתן בטח יגיד "המקרה באביחיל הוא מיוחד ובכלל מדובר ברצח..." אז תן לי לספר לך איתן על עוד הרבה מאוד משפחות שהולכות לישון בחרדה מפריצות חוזרות ונשנות – אני מכיר את עמק חפר כי בו אני גר וכמות הפריצות כאן היא הזויה. אדם יוצא לעבודה וחוזר לגלות שהבית רוקן, חוזרים מהחוגים והבית פרוץ, חוזרים מארוחה ועוד ועוד.... 

לפני שנה החליטה מדינת ישראל שאין יותר צורך בשיטור קהילתי בישובים ופרט לעובדה שאנו משלמים על אבטחה, לשומרים אין סמכויות ולא יכולים לעשות הרבה- כך שנשארנו מופקרים כי גם אין יותר מידי תחנות משטרה באיזור. ישנם עשרות תעודים של פורצים שמסתכלים אל מצלמות האבטחה וצוחקים בזמן שהם פורצים לבית באין מפריע. לא רחוק היום ומקרה אלגבי נוסף יקרה... ומה אז?

אז איתן- אני מבין שאתה צריך שידעו מי אתה ושיעשו לך לייק אבל אנחנו צריכים ביטחון ואם אתה כבר משנה את חוק העונשין, שנה אותה לגבי כל עבירות הפריצה ולא רק לאלה שמביאות לך שיתופים.

רוצים לראות מה קורה בעמק חפר? יש קבוצה בפייסבוק או דוגמא בפוסט הזה



31.10.2016

תנו לי פורנו

ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה בעד הצעת החוק שתחייב את ספקיות האינטרנט לסנן תכנים שיוגדרו כפוגעניים אלא אם כן הגולש ביקש שיסירו את החסימה.

על פניו הצעת החוק נשמעת הגיונית ושתציל את ילדנו מחשיפה לתכנים פורנוגרפים, אלימות והימורים, אבל בחינה קצת לעומק של ההצעה מגלה מספר בעיות, שאני מאמין שכבר קראתם עליהן אך אפרט בקצרה:
  • חסימת יתר - כיום אין כלי אחד שמסוגל לבצע חסימה בצורה נאותה ולכן המון אתרים תמימים יחסמו. אתרים המסבירים כיצד לבצע בדיקה לאיתור סרטן השד ויש עוד דוגמאות רבות.
  • חסימת חסר - לפי אותו עיקרון - אין אפשרות לחסום כל אתר ותמיד תהיה האפשרות להחשף לאתר חדש שעוד לא התגלה ב"רדאר".
  • מי מחליט מה יש לסנן - לפי הצעת החוק שר התקשורת יחליט איזה תכנים לסנן - האם האתר של קהילה ההומו לסבית הוא פוגעני או לא? האם יכול להיות שאתר המקדם מחאה חברתית עלול להיות מסוכן?...
  • רשימת חרמנים - עקב הדרישה שהגולש יבקש להסיר את החסימה, תתגבש אצל הספקיות רשימה מאוד בעייתית של אנשים שיסומנו כתומכי פורנו/אלימות, רשימה שאם תדלוף (והיא כמובן תדלוף) עלולה להוות כלי בידי סחטנים ודומיהם.
אז מה עושים?
ראשית, אני חושב שהרעיון הוא דווקא טוב. חסימה ברמת ספק האינטרנט היא טובה - במוקדם או במאוחר הילדים שלנו ידעו כיצד להתגבר על האפליקציה שתתקינו או לשנות את הגדרות הרשת הביתית ולעקוף את החסימה, אעפ"י שגם את הספק אפשר לאכוף. בסופו של דבר לא אחת פנו אלי חברים ושאלו כיצד אפשר לחסום את הרשת הביתית כדי לא לאפשר גלישה לאתרי פורנו.

הבעיה בחוק הנ"ל היא הדרך. מה שהיה צריך לעשות הוא לחייב את ספקיות האינטרנט לספק שירות חסימה בחינם למי שדורש אותה - כך שברירת המחדל תהיה רשת פתוחה (כפי שהיא היום) ומי שאינו מעוניין בכך יבקש את הסינון.

פשוט, לא? לא!

למה זה לא יעבוד?
זוכרים את "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?" אז ככה זה גם עם האינטרנט. נשמע כמו תאוריית קונספירציה אבל בשורה התחתונה בשנים האחרונות הליכוד וחבריו לקואלציה, מנסים (ולעיתים בהצלחה) להעביר חוקים לצימצום חופש הפרט וחופש הביטוי וזה עוד אחד מהחוקים האלה, רק שעטפו אותו יפה בעטיפת "בואו נציל את הילדים"...

יש לנו ארץ נהדרת!

17.4.2016

Age & Work

מצאתי עבודה.
שנה בדיוק מהתאריך בו הפכתי רשמית לדורש עבודה, חתמתי על חוזה חדש.

החיפוש הפעם היה שונה. הרבה יותר פשוט לחפש עבודה כאשר אתה עדיין מועסק- אתה משקיע פחות בפרטים כגון קורות החיים וכמובן שאלמנט הביטחון משחק תפקיד. החיפוש כשאתה מחוסר עבודה שונה לגמרי- החודשים שעוברים ודמי האבטלה שאוזלים (לתפארת מדינת ישראל) וכשלא חוזרים אליך או שהראיון היחיד הוא טלפוני, אתה מבין שאתה כנראה פיספסת משהו בדרך... יום אחד קיבלתי הודעה מחבר (חנן כהן) שותף לאבטלה שסיפר לי על פרוייקט המלמד בני 40+ לחפש עבודה בימנו אנו.


איציק וגיל פנו לחברות  מגייסות והבינו כיצד הן מחפשות מועמדים, מה הן מחפשות בקו"ח, מה ברשתות החברתיות ואיזה שאלות הן שואלות... למעשה נעשתה כאן הנדסה לאחור של תהליך החיפוש. כבר בפגישת היכרות הבנתי שאני עושה משהו לא טוב והנה כמה תובנות מאותה הפגישה:
  • קורות חיים יש להתאים למשרה.
  • לא מעניין את המעסיק כמה הרווחתי.
  • רשתות חברתיות הן הזירה העיקרית.
  • קשרים, קשרים, קשרים.
  • חיפוש עבודה זו עבודה בפני עצמה וצריך להשקיע לפחות 5 שעות ביום.
אחרי המודול הראשון התיישבתי ליד אחד השולחנות במשרד (המשרד של Age & Work זמין למשתתפים גם אחרי שסיימו את כל המודולים) וניסיתי להתאים קו"ח למשרה. המשימה ארכה כשעתיים בערך וכנראה הייתה לוקחת יותר ללא העזרה של הצוות והטיפים מהחברים האחרים שתרמו מניסיונם וחוות דעתם. הצוות תמיד שם לעזור, להכין לראיונות ולעזור ביצירת קשרים. העובדה שיש לאן להגיע לפחות פעם בשבוע בכדי להשקיע זמן ללא הסחות דעת והיכולת לפגוש אנשים מוכשרים מתחומים מגוונים שעוזרים אחד לשני- מאוד עוזרת ובין היתר יש גם סדנאות העשרה מוצלחות.

מהיום הראשון בקורס מצאתי יותר משרות, שלחתי קו"ח רק לאלה המתאימות לי ביותר ואכן כמות הראיונות עלתה, אך זה לא היה עובד ללא שעות ההשקעה, שיפור הפרופיל ב LinkedIn, התאמת הקו"ח ופיתוח הקשרים.


אם אתם מוצאים את עצמכם מחוסרי עבודה אחרי שנים רבות ורצופות במעגל העבודה, תעשו לעצמכם טובה, תשקיעו כמה שקלים ובואו ללמוד מהצוות הנפלא שאיציק וגיל הקימו.