מעבירים שנה

לכל מי שלא עובד איתי היום, הכותרת הזו בטח מלווה באופן אוטומטי בכינורות נוגים ורבעיית הכל עובר חביבי עומדים מחובקים ששלל בלונים נופלים מהתקרה, בעוד הפקה מוצלחת של ערוץ 1 האגדי.
לכל מי שכן עובד איתי היום זה נשמע יותר כמו חצוצרת היציאה לצייד אבל מהצד של השועל!

למה אני מספר לכם את זה? כי אני יכול!

עד לפני כמה שנים ערב הסילבסטר היה עילה להוללות מבחינתי. זה התחיל כמובן קצת לפני או קצת אחרי קבלת רשיון הנהיגה והיכולת להגיע למטרופולין הגדולה ת"א וחבר'ה תמימים שכמותנו, דור שלישי בחבצוליים, היינו מוקסמים מכמות האנשים שמלאה את הרחובות.

בשלב מאוחר יותר, צבא פלוס, באמת התחלנו לחגוג ואפילו מצאנו את עצמנו נוסעים לחיפה לחגוג במסיבות פרטיות עם הרבה אלכוהול ומוסיקה לא ממש איכותית. אני אפילו זוכר שארל'ה קלט כמה בחורות לא ממש לבושות בבריכה ותוך שניות, כמו חתול, ראינו אותו ערום בתוך המים!!! (או שזה היה יום העצמאות אבל מי זוכר) איזה ארל'ה חמוד.

בשלב מסויים, החלטנו שדי עם המסיבות ההמוניות והחלטנו לצאת לטבע ובשנת 2000 בילינו את הסילבסטר במעלה עקרבים. ערב נהדר ומלא כוכבים, כשבאג 2000 מאיים על כולנו וחזי האגדי שהפך את הפונטו שלו לג'יפ ואת עצמו לכלבלב (הוי בידי במבם) של ורדינה, שבסופו של דבר נאלצה לחכות איתו לגרר. איזה כייף היה...

מאותו ערב אגדי בשנת 2000, פרט לחגיגה אחת בבריסל, החל ערב הסילבסטר לקבל צורה של מועקה מעצבנת, שאין לנו ממש כח אליה, עד שהיום החלטנו לעשות מעשה!

ערב פיצה ופודינג אצל חזי (לא זה מבאג 2000) וצביה ומואיז הקטן!
אז הנה אנחנו יוצאים לחגיגות היובל אז ביי לכולם צריך למהר, בכל זאת רוצים להיות בבית שוב סביבות 22:00!

חבצואל היבוסי,
שאכל היום קרמבו עם עוגיה טריה!