10 בינו 2012

עושים כבוד למדינה ולי בחילה

כהרגלי האזנתי הבוקר ליוצאים לאור עם דליק ווליניץ בגלי צה"ל, כך אני פותח כל יום עבודה. דליק מקריא לי את הכותרות ואני משתדל לא להתעצבן על הנהגים האחרים שהחליטו לצאת מוקדם מהבית. היום קרה דבר שמתרחש הרבה אבל לא בכזו עוצמה- בחילה שנבעה מזעם ובושה.

הכל התחיל לפני יומיים כשיאיר לפיד הודיע שהוא עושה הסבה מקצועית ועובר לפוליטיקה. אין הרבה מה להגיד בעניין כי גם ליאיר לפיד אין מה להגיד בעניין חוץ מלהצטלם יפה (דבר שאני לעולם לא אצליח לעשות). המון ראיונות עם חברי כנסת ושרים- האם יאיר מאיים עליהם או לא, כאילו שהוא נכנס על תקן מתאגרף תאילנדי ולי בכלל הכל נראה כמו שורה ברזומה של מר לפיד.

אתמול החליטו להפתיע אותנו שוב- נועם שליט גם הוא מצטרף לפוליטיקה והפעם, שלא כמו לפיד, גם בחר צד. שוב ראיונות עם חברי כנסת ושרים, חלקם מברכים וחלקם, איך לומר, הוציאו לי את הוריד והרי מבחר דוגמאות:
  • יואל חסון (קדימה): החלטת שליט לרוץ לכנסת היא ניצול תמיכה טהורה ונטולת תנאים שקיבלו גלעד שליט ומשפחת שליט מהציבור הישראלי. התרגום הפוליטי של התמיכה הזו הוא מוקדם מדי, מביך מדי, ציני מדי ולחלוטין אינו במקום.
    אני שואל את מר חסון- ממתי הוא מתחיל לספור את תקופת הצינון של שליט? מיום יציאת בנו מהשבי או מיום כניסתו לפני 5 שנים? האם לא יוצר מביך לצפות במסיבת העיתונאים שכינס רה"מ אולמרט לפני 4 שנים בה הוא מכריז כי הוא איננו שוכח את שמות החטופים ויעשה הכל להשיבם הביתה?
  • גורם בליכוד: מדובר במהלך ציני ובניצול של טרגדיה אישית כדי להתמודד לכנסת. מפתיע מאוד ששליט בחר לרוץ דווקא במפלגה המתמודדת מול מי שהחזיר את בנו הביתה... היחיד שעשה באמת הוא נתניהו
    אם זה מהלך ציני הרי שגם איזכור החזרתו של שליט על ידי ממשלת הליכוד יהיה ניצול ציני בתשדירי הבחירות הבאים, לא?
אבל התגובות האלה עדיין לא הצליחו לעצבן אותי מספיק- מי שהגרם לבחילה האמיתית היה דווקא גלעד ארדן (ליכוד) שפצח במופע סטנד-אפ על בימת הנואמים בכנסת. השר ארדן "ברך" על הצטרפותם של לפיד ושליט לפוליטיקה וקרא לעיתונאים, אנשי תקשורת וזמרים להצטרף גם הם לכנסת.

נימת הזלזול בדבריו של ארדן הגעילה אותי. ההתנשאות כי לא כל אדם ראוי לכהן כחבר כנסת גרמה לי לבחילה וסלידה. איך חבר כנסת ועוד בעל תואר במדעי המדינה יכול לטעון כי ישנם תנאי כניסה לבית המחוקקים? הרי כל אדם זכאי להבחר וכל אדם זכאי להביע את דעתו? לא! אין כך הדבר במדינת ישראל 2012. ארדן וחבריו דואגים לכך שלא נוכל לעשות זאת ואף מבקרים את איכות המועמדים החדשים.

השר ארדן לא מכיר בעובדה שפרשות שחיתות צצות חדשות לבקרים וכי למה שיכיר? הרי אפשר להשתיקן בחקיקה. השר ארדן כנראה פספס את ההתנהגות הראויה של חבריו אשר שופכים מים אחד על השני. לשר ארדן נוח לשבת בממשלה הגדולה ביותר מקום המדינה ולקבל העלאה נוספת במשכורת כשמחוסרי יכולת גרים באוהלים. השר ארדן גם לא שם לב שחבריו לכנסת מחוקקים חוקים נאורים כחוק המסגדים וממש הבוקר תיקון לחוק המסתננים שיאפשר להכניס מסתננים ל- 3 שנים למאסר ללא משפט.

השר ארדן, אתה וחבריך מעוררים בי בחילה שנובעת מהחשש למדינה שבה גדלתי ובה אני מגדל את ילדי. מדינה שאת ערכיה אתה וחבריך גוזלים ומכפישים. אני מתבייש בנבחרי הציבור שלי היום, אינכם ראויים.

חבצואל היבוסי,
כבר עובד על דרכון זר.

11 בדצמ 2011

אתם מטומטמים? יס!

הפרסומות של חברת הטלויזיה בלוויין Yes תמיד היו נחמדות ומשעשעות לצפיה. רוצים יותר אקשן? רוצים יותר דרמה? רוצים יותר תכנים? יס! כמובן ש… יס!

עכשיו יס יצאה בקמפיין למוצר חדש- Yes Streamer.

בפרסומות בטלויזיה וברדיו שואל אקי אבני האם לא נמאס לכם מפרסומות באמצע הסרט והאם לא נשבר לנו כשהסרט נתקע על Loading? כן, ברור שנמאס לנו, אך הדבר נכון רק כשצופים בסרט בסטרימינג (למשל דרך youtube.com) ולא כאשר מדובר בקובץ שנמצא על המחשב עצמו.

למעשה יס טוענים שמכשיר הסטרימר שלהם מנגן סרטים בסטרימינג ולא קבצים שנמצאים פיסית על המחשב, אך בפועל המכשיר מנגן אך ורק קבצים מהמחשב (תבדקו לבד באתר Yes). ישנו שם כמובן לצורת שיווק שכזו: פירסום מטעה.

יס פונה בפרסום הנ”ל לאוכלוסיה המאותגרת טכנולוגית, שלא מבינה שהמכשיר שיקבלו לא יספק את הסחורה שהובטחה להם בפרסומות, אותה אוכלוסיה שלא יודעת להוריד סרטים וסביר להניח שגם מתקשה לסדר או להעביר את קבצי המדיה למחשב.

חבל שיס פועלת בצורה נלוזה שכזו, דווקא חברה שתמיד מנסה לשדר עולם תוכן איכותי ועליונות טכנולוגית על המתחרה הגדולה הוט.

חבצואל היבוסי,
אכזבה…

9 בדצמ 2011

שווה להתעצבן, גם באירופה

מתוקף עבודתי בחברת הימורים, טסתי השבוע לביקור במשרדנו בגיברלטר. למי שלא מכיר או לא שמע, מדובר בחצי אי בדרום ספרד, קולוניה בריטית לשעבר. חצי האי כולל ברובו סלע ענק ותחתיו עיר קטנה. האוירה במקום היא שילוב של רוגע ספרדי וחביבות בריטית (שילוב מעניין למדי בעיקר עקב העובדה שבין הגיברלטרים לבין הספרדים ישנה איבה רבת שנים, שלדעתי מתבססת על כך שהגיברלטרים חושבים שהספרדים מטומטמים והאמת שאני מסכים איתם בעניין הזה). המקום ממש קטנטן וקצת הזוי. בכדי להכנס לחצי האי צריך לחצות את מסלול ההמראה של שדה התעופה הגיברלטרי והעיר עצמה ממש קטנה ומדי פעם זוכה לביקור של חבורת קופי מקאק שיורדים מההר לחפש אוכל.

אני אוהב להגיע לגיברלטר כי האוירה במשרדים תמיד משעשעת וכל יום מסתיים בארוחה טובה (ע”ע מסעדת פטגוניה בלה ליניאה, ספרד) וכמובן שכיאה למקלט מס, הכל זול, פרט לנדל”ן (היצע וביקוש). החברה שוכרת מספר דירות בבלוק מול המשרדים, בכדי לשכן את האורחים שמגיעים וכך זכיתי בדירה 514.

הדירות עצמן חביבות ונעימות, במקרר ממתנים לאורח מצרכים בסיסיים ואינטרנט חינם (חשוב יותר מאוכל כמובן). הפעם החליטו להתקמצן עלי קצת וקיבלתי גליל נייר טואלט אחד (להזכירכם אני אוכל הרבה), מגבת אחת ואפילו לשטיחון מקלחת לא זכיתי. מאוחר יותר בערב התברר לי שהצינור במקלחת קצת קצר אבל כנראה שמרבית האוכלוסיה יכולה להסתדר עם זה.

בערב יום שני, החלטתי לחפוף ראש כשאני משתופף מעט עקב מגבלת האורך של הצינור. הצינור החליט שגם זה לא מספיק לו ונקרע. למזלי היה זה בתום המקלחת.

למחרת התקשרתי לחברה שמתחזקת את הבניין וביקשתי שיבואו לסדר את המקלחת והובטח לי שהדבר יבוצע עד השעה 17:00. ב- 17:15 עדיין לא היה כל שינוי במצבו של הצינור ולכן התקשרתי שוב ואז הובטח לי שהעניין יסודר עד 18:30. ב- 18:30 עדיין לא נעשה דבר וגם לדאבוני גיליתי שאין יותר עם מי לדבר…

בשלב הזה כבר התחלתי להתעצבן. ב 21:30 אני אמור לצאת למסעדה ועל הבוקר יש לי פגישות עבודה ובלי מקלחת זה יהיה עסק מסריח. בשעה 19:15 איתרתי כתובת מייל של החברת Bentley שמחזיקה את הבניין ובלי לספור עד 10 כתבתי מייל וכיתבתי גם את המנהלת האדמיניסטרטיבית שלנו. המייל כלל תיאור של הבעיה ותיאור השירות לא שקיבלתי. חתמתי את המכתב עם המילה Disgrace.

19:20 טלפון מאיש האחזקה “אני בדרך אליך”

19:25 דפיקות בדלת. מולי עומד אדם בחליפה, עניבה ואייפון בידו.

איש: אתה האדון היבוסי?
אני: כן.
איש: שלום, אני מנהל שירות הלקוחות של בנטלי. אתה כתבת את המייל הזה? (מראה לי את האייפון) אני לא אוהב מיילים כאלה.
אני: ואני לא אוהב לא להתקלח.
איש: אתה צריך להבין, היה לנו עומס, התפוצץ צינור, לא יכולנו להגיע אליך אבל למה לכתוב שהשירות שלנו ביזיון, זה לא לעניין.
אני: אני מבין שיש לכם לחץ אבל היה לכם את הטלפון שלי וגם התקשרתי מאוחר יותר ולא ציינתם שום דבר על צינור שהתפוצץ.
איש: אני מצטער שלא אמרו לך אבל לכתוב ביזיון?
אני: מצטער אם נפגעת אבל נראה לי שלא להתקלח זה קצת יותר מביש.

תוך כדי השיחה הגיע איש התחזוקה שהחליף את הצינור באחד ארוך יותר ואני הלכתי לכתוב מכתב נוסף שהבעיה טופלה.

מאוחר יותר יצאנו עם הבוס הגדול למסעדת פטגוניה ומכיוון שגם הוא גר באותו הבניין, התנצלתי מראש במידה ושכר הדירה שלו יעלה בקרוב בעקבות הסיפור. במקום פרצוף זועם קיבלתי פרצוף מופתע! מסתבר שהבוס מנסה כבר שלושה חודשים להשיג את אותו מנהל שירות לקוחות שתמיד מתחמק ולא ממש מטפל בדיירים.

הארוחה הייתה מעולה, אני זכיתי למקלחת נורמאלית והפגישה של עשרבבוקר עברה ללא ריחות גוף פוגעניים. לפעמים פשוט משתלם לא לספור עד 10, זה מניע אנשים.

מי שקרוא את שורות אלו ביום ראשון בבוקר והוא במקרה בהרצליה- יש שוקולדים אצלי במשרד.

חבצואל היבוסי,
שבע ומרוצה בחלקי.