זה לקח לנו 10 וחצי חודשים אבל זה קרה וזה היה טוב. ביום שישי האחרון יצאנו משפחת היבוסי 2.1 לנופש הראשון שלנו מאז שפיצקי נולדה. מכיוון שלאילת קוקי סרבה לנסוע, בטענה ש- 4.5 שעות ברכב זה יהיה סיוט בעיקר ליושבות מאחור, הוחלט על נופש ביעד קרוב יותר- טבריה. מכיוון שטבריה הוא יעד תיירותי ממדרגה ראשונה (בעיקר לצלבנים) החלטנו על המלון הסקוטי (לא הייתה הרבה ברירה האמת)- המלון הסקוטי, למי שלא יודע וגם אני לא ידעתי עד שהוחלט לבקר בו, הוא למעשה בי"ח שנבנה ע"י רופא סקוטי שנשלח ע"י הכנסיה הסקוטית אי שם ב 1884 לחקור את הרפואה בארץ הקודש. הרופא ד"ר טוראנס, החליט שהוא נשאר ועשור מאוחר יותר הקים בי"ח, שהיה פעיל עד 1959. ב- 1999 הכנסיה הסקוטית החליטה להפוך את המקום לבית מלון שישמש מרכז תרבות, אחוה ושלום בין העמים ללא הבדלי דת, גזע ומין (ההבדל היחיד הוא במעמד החברתי והמצב הפיננסי של המבקרים- אם אין לך כסף- לא משנה לנו בכלל שאתה פליט מדרפור, ללא השכלה שהיה קורבן להתעללות מינית- כסף זה כסף ללא הבדי דת, גזע ומין). אבל אין מה לדבר- המקום פשוט מדהים!
הגענו ביום שישי בצהריים ומייד נכנסנו לחדר- לשמחת פיצקי המקום היה עם שטיח מקיר לקיר והיא פשוט פצחה לה בחקירה מקיפה של כל פינה ודלת ארון בחדר- חיים משוגעים. אחרי מספר התלבטויות החלטנו להזמין אוכל לחדר- הזמנו פסטה ברוטב עגבניות מיובשות עם גבינה (אולי פטה אני לא זוכר) וחציל- היה טעים, היה יקר, אבל טעים. אחרי שינה קצרה יצאנו לחקור את המקום- מסתבר שהבריכה במקום נפתחת ב 9 בבוקר ונססגרת ב 18- זה למעשה כמו לשם שלט "אין כניסה לאשכנזים" אבל מי אני שאתלונן- לא רוצים לא צריך.
בערב הראשון היינו זכאים לארוחת ערב במסעדת המלון- המלון איננו כשר ולכן אתם יכולים לתאר לעצמכם שהאוכל היה פשוט תענוג! חמאה וגבינות מדהימות (איזו צחנה נהדרת) מוגשות לצד נתחי אנטריקוט עסיסיים... סלט סקוטי שכולל שרימפסים ומולים, פיאה עמוסת מולים, שוק ברווז ברוטב מתוק, אוסובוקו נהדר עם תפוחי אדמה מוקרמים בצד... אבל הדבר הכי חשוב במלון שאיננו כשר הוא, איך לא, הקינוחים- עוגות גבינה, שוקולד, מוסים, טראפלס עטופים בקקאו... הכל חלבי וטעים- כששאלנו כמה עולה הארוחה של מוצאי שבת בערב נחרדנו לגלות שהיא עולה 195 ש"ח... לאדם.
למחרת בבוקר, אחרי סיור קצרצר בגינות היפות של המלון, החלטנו שאנחנו שוב רעבים והגענו לארוחת בוקר- כן, היינו ראשונים. כן, פתחנו את המקום- זה לא קשה כשאתה היחיד עם ילד במלון- זה אומר שאתה היחיד שמגיע ב 7 לחדר אוכל. שוב היה תענוג של ארוחה- מלא גבינות טובות, לחמים, שינקין עסיסי, חביתה עם בייקון (מממ...) ועוד כל מיני דברים שאפשר להשיג בכל בית מלון אחר.
אחרי הכייף הזה ותנומה בת חצי שעה של פיצקי (זה היה מעט מידי) שמנו פעמנו לכיוון הבריכה- פיצקי בבגד ים ורוד עד כאב ואנחנו עם גלגל מתנפח בצורת פיל הדענו לבריכת האנטי אשכנזים- פיצקי מאוד לא אהבה את הרעיון של מקווה מים גדול וקריר על הבוקר וכך הרעיון של שפריצים וצחוקים במים ירד לטמיון. חזרנו לחדר אחרי טבילה קצרה ולהכנו (איך לא) לישון- זה עוד יתרון בבילוי עם זאטוטים- ישנים המון.
ארוחת הצהריים התחילה בסיוט אחד ארוך שבוא הכרנו סט מעליות לא נוח, קוקי גילתה שהלובי של המלון נמצא בדיוק היכן שהוא ולא במקום אחר כי זה לא נראה כמו לובי בכלל. במסגרת אותו הכייף גילינו שטבריה זה המקום הכי עצוב בעולם ביום שבת- הכל סגור וכך נאלצנו לאכול צהרים בלובי (הנעלם) של המלון- האמת- היה טעים. הבנו שטעים אבל החלטנו שלשלם 195 ש"ח לאדם לארוחת ערב זה לא משהו שאנחנו רוצים או מסוגלים לעמוד בו כרגע - אז הזמנו מקום במסעדת DECKS בחוף לידו המפורסם של טבריה (מול המלון).
אחת הבעיות עם זאטוטים- אסור להעיר אותם. אם מעירים את פיצקי סתם בטעות (להחליף חיתול, לתת אקמול, ללכת למסעדה) זה נגמר בצרחות ובכי בסגנון "רצחתם אותי ועכשיו תבוא הנקמה" אז לא הערנו אותה- הבעיה התחילה כשמצאנו את עצמנו בוהים בילדה ישנה בשעה 20:30 כששנינו (אני בעיקר) רעבים עד דמעות- לפתע, ביקיצה טבעית לחלוטין פיצקי קמה ואמרה "הם הם" דחפנו לה מהר בקבוק, תוך כדי התלבשנו, דחפנו אותה לעגלה ורצנו למסעדת Decks- מזל שהזמנו מקום- לא האמת שסתם, המקום היה ממש ריק (אולי השעה, אולי הגודל המפחיד של המקום) והתישבנו. הייתי מלא חששות לגבי המקום- מסעדה כשרה בטבריה שמגישה בשרים על האש- אבל הם לא מגדירים את עצמם כשיפודיה וכנראה שהם לא כאלה.
ב- Decks התשלום הוא לפי נתח- בככדי שתוכלו להזמין מגוון בשרים ולכן החלטתי ללכת על צלע טלה וכתף טלה- להפתעתי- מסתבר שהגרילרית החליטה לפנק אותי והביאה לי שתי צלעות ושתי כתפיים- היה פשוט תענוג- אין על שומן כבש ואין על מח עצמות שומני וטעים... לא התבלבלתי והזמנתי עוד מנה של צלע ועוד מנה של כתף- ושוב זכיתי למנות כפולות... היה טעים! (כן, אכלתי הכל לבד, לא נשאר פירור, ניקיתי את העצמות כמו נמר).
בשלב מסויים כיבו את האורות ומישהי (שמזכירה, במראה את מירי אלוני 2009) התחילה לשיר. 100 מטר אל תוך הים ספינת התיירות לידו התחילה להתקרב למסעדה שעל התורן עומד לו איזה טברייני, אוחז בזיקוקים ובשם ממשלת ישראל ומשרד התיירות (אני לא צוחק זה מה שמירי אלוני אמרה) היא שמחה לברך את כולנו ברכת שלום ומייד הפנתה את תשומת ליבנו לזוג צעיר שזוהי הצעת הנישואים שלו- איזו התרגשות... האמת שהפסקתי לחרסם את העצמות לכמה דקות כי לא רציתי שבתמונות שלהם יראו אותם מתנשקים עם הטבעת ואיזה פסיכי עם צלע טלה שמנוני ביד. אחרי שהיא אמרה כן (ואחרי שהתברר לנו שהטברייני עם הזיקוקים זה לא החתן) מירי הציגה לנו את סמנתה שהגיעה עם הוריה לחגוג את בת המצוה שלה ממש כאן בארץ הקודש- סמנתה הנבוכה חבשה את כובע המצחיה שמירי שמה לה על הראש והתחייבה ללבוש אותו בגאוה שהיא צועדת במנהטן (מיד אחרי שהיא תתאבד מהפדיחה).
אם הגעתם עד הלום- קבלו צל"ש- פתאום שמתי לב שפשוט כתבתי המון- אז ככה בשביל לפנק אתכם, כי בכל זאת הזעתם בשביל זה- קבלו לינק לכמה תמונות מהמלון.
סביר להניח שאנחנו לא נחזור לנופש בטבריה ששנים הקרובות, זה לא בגלל שאין מה לעשות ולא בגלל שאין מה לראות- אנחנו פשוט מרגישים שמיצינו את המקום. למי שבכל זאת מחליט להגיע- אני ממליץ בחום על המלון הסקוטי (צוות נהדר, מקום יפה, אוכל טוב) אבל אולי עדיף שבלי ילדים (אני מתכוון לכאלה מעל גיל 4) כי אין ממש אטרקציות במלון- וביקור ב Decks נראה לי גם כמו רעיון טוב.
חבצואל היבוסי,
הולך לישון כי כבר מחר.
