צדיקות אושוויץ

בדרך חזרה מגיברלטר חזרתי דרך בקונקשיין דרך מדריד.

הושיבו אותי ליד החלון אבל כשלידי כיסא פנוי ובמעבר ישב לו דוס שמן (מצטער אין דרך יותר ברורה לתאר את אותו). הייתי מנומס והקשבתי לו כשהוא התלונן על כך שזו טיסת codeshare ושהוא צריך אוכל כשר ומאוחר יותר הדלקתי לו את האור כשראיתי שהוא מנסה לקרוא בחושך- הכל היה נחמד לשני הצדדים.

בעודי כותב סיכום ביקור פונה אלי אחד הדיילים ושואל אם אני מר יבוסי ואם אני צריך ארוחה כשרה. אמרתי לו שאני לא הזמנתי ארוחה כזו ושאני מוותר עליה לטובת כל אדם אחר בטיסה שזקוק לארוחה כשרה.

כשהגיע האוכל התנהלה השיחה הבאה בייני לבין הדוס:

דוס: אתה לא אוכל כשר?
אני: לא.
דוס: ההורים שלך?
אני: לא.
דוס: סבתא וסבא שלך?
אני [מבין לאן זה הולך]: לא.
דוס: אני לא מבין את הדברים האלה, זה ממש עצוב.
אני: מה עצוב? מה מפריע לך בזה?
דוס: שככה יהודים מתנהגים, פשוט עצוב.
אני [מנסה להמנע מהשיחה]: איש באמונתו יחיה.
דוס: המשפט הוא צדיק באמונתו יחיה. רק בשיראל כל אחד חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. שינו את הפתגם בכדי שיהיה יותר נוח.
אני: סבתא שלי צדיקה. אתה מפקפק ביהודות שלה?
דוס – מרים גבה.
אני: טוב, אולי בשבילך לא, אבל היא כנראה מספיק יהודיה בכדי לאבד את המשפחה שלה באושוויץ עם עוד 6 מיליון.

חשבתי שהוא יעזוב אותי אבל הוא פשוט המשיך והחליט לספר לי סיפור על איזה יהודי זקן אחד שראה אותו בסופר ואמר לו איזה משהו וכו’ וכוו. מכיוון שמדובר באדם (הדוס) שמבוגר ממני בלפחות 30 שנה, שתקתי והקשבתי מתוך נימוס ובתקווה שהוא יעזוב אותי לנפשי, אך טעיתי ולכן החלטתי לשנות טקטיקה.

אני: תראה, אני לא הולך להתווכח פה, למדתי לא להתווכח בענייני אמונה, שיהיה לך בתאבון.
דוס: זה לא סתם דבר אמונה מדובר פה בעניין מאוד עמוק, מדובר פה במדע.
אני: אני לא אתווכח איתך אבל במילה הזו (מדע) אין לך אפילו את הזכות להשתמש. אמונה היא לא מדע.
דוס [מצביע על ספר בראשית אותו קרא]: ומה…
אני: זה ספר הסטוריה.
דוס: על מה אתה מדבר, מדובר פה בארכיאולוגיה, ארכיאולוגיה היא מדע.
אני: זה לא ספר ארכיאולוגיה והסטוריה אף פעם לא הייתה אוביקטיבית כי תמיד יש מי שיכתוב אותה. תאוריה מדעית אפשר להזים עם אותם כלים בהם הוכחה, אמונה לא ניתן לשלול בשום צורה וכלי.
דוס: …
אני: תקשיב- תעשה מה שאתה רוצה, תאכל מה שאתה רוצה ותתן לי לעשות את אותו הדבר בבקשה.
דוס: עצוב שככה יהודים בישראל…
אני: אל תקח לי פה בעלות על היהדות היא לא שלך ולא של אף אחד אחר.
דוס: יש רק אמונה אחת.
אני: כן, זה מה שאתה חושב בזרם שאתה משתייך אליו.

הוא המשיך לקשקש על כך שכופר יכול להיות רק יהודי אחרת הוא לא היה כופר, אבל זה פשוט לא עניין אותי יותר.

אותו צדיק שיבש לידי עזב את המקום כשהוא משאיר אחריו זוהמה שלא נראתה באף מושב במטוס- שיירי מזון, עטיפות ואריזות וכמובן איך לא… מגש על הרצפה. ללא ספק – צדיק!

הסיפור הזה מרגיז מהרבה סיבות אבל אותי הוא מרגיז מסיבה אחת עיקרית והיא טיפוח השנאה. כשירדתי מהטיסה ניגשו אלי מספר אנשים ואמרו לי שעניתי לו מאוד יפה וכל הכבוד על שהשבתי מלחמה- למה בעצם? הרי הטיסה הזו החלה בצורה כ”כ נעימה וחביבה עם כבוד הדדי ובלי דעות קדומות (לפחות לא על פני השטח) אבל הגיעה למצב שבו תהום פעורה ביננו והכל על “מי הוא יהודי”.

הסכסוך הזה לעולם לא יפתר- יש יותר מידי בעלי אינטרסים במדינה הזו בכדי שהשאלה הנ”ל תשאר בלתי פתורה.

חבצואל היבוסי,
אוכל גם פרות קדושות.

גיברלטר 2009

אחרי הרבה מאוד זמן נשלחתי שוב לגיברלטר. הצטרף, בערך ברגע הכמעט אחרון, מר חובשי וכך מצאתי את עצמי 5 ימים רחוק מהבית – פעם ראשונה בלי לראות את פיצקי יותר מיום.

הטיסה לגיברלטר היא לא חויה מרנינה במיוחד ומסתכמת ב 12 שעות של נסיעה (טיסה, המתנה, טיסה ונסיעה). הטיסה הלוך היתה של Swiss וכידוע השוויצרים הם אנשים נמוכי קומה ולכן לא רואים כל צורך הגיוני במקום סביר לארוכי הרגלים שכמותי (לפחות אחת מהן)- גם הפעם 60 שנה אחרי, הם ראו יהודי סובל ועצמו עין. גם הנסיעה ל La Linea התארכה כי היינו צריכים להוריד מישהו בדרך ואותו מישהו נזכר שהוא שכח את המעיל ברכב 15 דקות אחרי שעזבנו אותו במרביאה.

הגענו בסביבות 16:30 ליעד והנהג של החברה הציע להסיע אותנו לגבול אחרי שנעשה צ’ק אין במלון בשביל שחובשי יספיק לראות את הקופים (הוא אמנם נסע עם אחד אבל הוא רצה לראות אתם בטבע), כך שמצאנו את עצמנו תוך פחות מ 30 דקות מסתובבים בין הקופים על ההר (הרגשתי בבית) והיו יכולות להיות לי תמונות נהדרות להראות לכם, אם מר חובשי לא היה מחסל את הסוללה של המצלמה שלו. אז הנה כמה תמונות שצילמתי ביקור אחר בהר (תגללו לסוף).

מכיוון שאיש חכם אמר פעם “לאכול צריך” הלכנו לאכול ב La Pampa בר טפאס ארגנטינאי. אמפנסדס- טעיייים… צ’וריסו- טעייים… אנטרניה- תענוג! אני לא מציין מה חובשי אכל בכדי לשמור על כבוד המשפחה, אני רק אציין שזה לא הלך על 4 ולא עושה מוובתרבויות מכובדות זה בכלל לא נחשב לבשר.

ביום שני בבוקר נפגעתי אישית מהמשבר הכלכלי האחרון- במקום ארוחת בוקר טעימה ומלאת ביצים ובייקון, קיבלתי משהו שמזכיר יותר ארוחת בוקר בבית אבות נטול תקציב (לא דל תקציב- נטול תקציב)- אין טעם יותר לישון ב AC Hotel.

הרבה אנשים חושבים שלנסוע לחו”ל מהעבודה זה כייף חיים וזה די ברור שהאנשים האלה מעולם לא טסו לחו”ל מטעם העבודה. חו”ל מטעם העבודה הוא מקום עבודה רק שאין בית לחזור אליו ולכן אתה מסוגל להקבר חי ולהוציא את הנשמה שלך ולחזור אחרי שבוע עם תחושה שעבדת חודש בלי הפסקץ קפה. הגענו לעבודה והטירוף התחיל- פגישה אחרי פגישה, הדרכה אחרי הדרכה וחלק אפילו העיזו להציע לי לעשות Relocation כי הרבה יותר נח להם שאנחנו שם- האמ, אם היו מציעים את זה קצת אחרת הייתי לוקח (קצת אחרת= כל ערב ארוחת ערב בפטגוניה על חשבון החברה), אבל לא הציעו אז שיסתדרו בלעדי.

פטגוניה – ביקרתי וסיפרתי לא אחת על המסעדה הזו. הביקור עם מר חובשי היה מעניין כי שוב, בלי להתבייש ומבלי להתבלבל הוא לא הזמין את המצופה והזמין לעצמו… אני פשוט מתבייש לציין. אני לעומת זאת חזרתי למקורות והזמנתי Beef De Lomo ונהנתי עד דמעות, אכן ארוע מרגש. מר חובשי הציע שנחזור ברגל לדירות (בגיברלטר) אבל ההצעה נפלה ברוב קולות (שהגיעו בעיקר מהקיבה שלי).

ביום רביעי בערב החבר’ה הציעו שנצא איתם לשתות משהו- החבר’ה כללו בחור סקוטי, אירי ושני בריטים. הביקור החל במסעדה תאילנדית שם שתינו את הבירה הראשונה והמשכנו למרינה החדשה של גיברלטר לפאב אירי (אורייליז). חובשי כבר הראה סימנים מדאיגים של “אני בד”כ לא שותה” אבל הצליח להגיע ליעד הבא. שם ירדו עם שני סביבים של משקאות (1 בשביל חובשי)- למעשה זו כמות הבירה הגדולה ביותר שצרכתי בערב אחד מאז שפיצקי נולדה- היה מצחיק. מאוחר יותר חשבנו לאכול ב KFC אבל הגנבים דורשים 15 ליש”ט על 12 כנפיים מסריחות- שימותו. בשלב הזה חובשי הלך פחות או יותר כמותי.

אני מברך על כך שהחיבור לאינרנט בדירה שבה שוכנתי לא ממש עבד- אחרת סביר להניח שהייתי עובד גם בלילה, אבל מכיוון שהוא לא עבד קמתי כל יום מספיק מוקדם בשביל להתחיל ב 7:00.

ביום חמישי בלילה הגענו למדריד. עשיתי צ’ק אין והמתנתי עם חובשי שעתיים לפני שעשיתי ביקורת דרכונים. בסוף עשיתי את הביקורת כמעט מאוחר מידי- הגייט היה במרחק של 15 דקות הליכה ונסיעה מהביקורת דרכונים, אז מצאתי את עצמי מעיף אנשים בדרך בשביל להגיע לטיסה.

לגבי הטיסה הביתה… בפוסט הבא (ממש מייד).

חבצואל היבוסי,
ממממ… פטגוניה…

הצעה חמה 4

שלושה דברים מדהימים התרחשו.

הראשון- חברת הכלבים HOT הצליחה להשתמש בשירותי דואר ישראל ושלחה אלי חוזה התקשרות. כבכל חוזה, אחד הסעיפים הראשונים הינו הגדרות. בסעיף זה מוסברת ההגדרה הבאה

ימי עבודה - ימים ראשון עד חמישי, למעט ימי חג ומועד וערבי חג ומועד.

החוזה מפרט מה קורה אם ומה קורה כאשר ומשתמש במונח “ימי עבודה” במספר מקומות הקשורים להגעת טכנאים וכו’… אבל בסעיף 16.7 HOT משתמשים במונח “יום” בלבד:

בכפוף להוראות אחרות שבהסכם זה, בהתייחס לשירות שהתמורה בעדו היא על בסיס חודשי, הרי במקרה של קבלת השירות רק בחלק מן החודש, יחויב הלקוח רק בחלק יחסי תואם של התמורה הנוגעת; ואם שילם הלקוח מראש בעד שירות שהופסק או נותק לפני תום תקופת התשלום, תחזיר לו החברה את החלק היחסי של התשלום, תוך 45 יום מיום שהופסק או נותק השירות או שתקזז את הסכום שהלקוח זכאי לו כאמור מתשלומים שהלקוח חב בשתלומים לחברה.

הדבר המפתיע השני הוא- שקיבלתי חלק מהחוב של HOT. כמובן שלא כל התשלום, הרי הם רוצים לשמור איתי על קשר (מייד תבינו). סתם למטרת תרגול חשבון פשוט: השירות שלי נותק ביום 02/09/2009 והחזר התשלום בוצע ב- 02/11/2009, חישוב פשוט, בקיזוז יום התשלום… 60 יום. למה HOT עושים את זה? כי הם יכולים! כי אף אחד לא מתלונן ומי שמתלונן זוכה לסאגה שלמה ושיחות מעגליות עם נציגי שירות מדוכדכים.

דבר מפתיע שלישי- מתישו אחרי צהרים קיבלתי טלפון מ… פם פם פם… HOT. הייתי בטוח שמדובר בפנחס, נציג שירות בכיר (פחחח) שהבטיח לחזור אלי תוך שלושה ימים (זה היה לפני שבועיים, כמובן), אך לא, איזו אכזבה, במקום פנחס התנהלה השיחה הבאה:

נציג: שלום, חבצואל?
אני: פיני?
נציג: לא. מי זה פיני.
אני: לא חשוב.
נציג: שמעתי שלא מזמן התנתקת מהשירות שלנו.
אני: כן ומה אתה רוצה?
נציג: רציתי לראות מה אפשר לעשות בכדי שתחזור להיות לקוח.
אני: תקשיב, אחרי מה שאני עברתי, אני חושב שגם דור רביעי לצאצאים שלי לא יתחבר אליכם.
נציג: אני ממש מצטער לשמוע את זה.
אני: וואלה? ומה תעשה אם זה?
נציג: אני יעביר את זה הלאה.

הוא בטח מייד התקשר לדואר לשלוח מברק מזמן למנהל שלו.

ואם במברק מזמר עסקינן, הנה עוד ציטוט מדהים מחוזה ההתקשרות של חברת התקשורת הטובה בעולם- HOT (סעיף 16.6):

לפי בקשת הלקוח, החברה תשלוח לו, חשבון כאמור, גם במכתב אל בית הלקוח, או בדואר אלקטרוני או בפקס…

איזו חדשנות… דואר אלקטרוני… וואוו…

חבצואל היבוסי,
HOT שירות שבגינו חוב.

עוד קצת על הכלבים