31.10.2016

תנו לי פורנו

ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה בעד הצעת החוק שתחייב את ספקיות האינטרנט לסנן תכנים שיוגדרו כפוגעניים אלא אם כן הגולש ביקש שיסירו את החסימה.

על פניו הצעת החוק נשמעת הגיונית ושתציל את ילדנו מחשיפה לתכנים פורנוגרפים, אלימות והימורים, אבל בחינה קצת לעומק של ההצעה מגלה מספר בעיות, שאני מאמין שכבר קראתם עליהן אך אפרט בקצרה:
  • חסימת יתר - כיום אין כלי אחד שמסוגל לבצע חסימה בצורה נאותה ולכן המון אתרים תמימים יחסמו. אתרים המסבירים כיצד לבצע בדיקה לאיתור סרטן השד ויש עוד דוגמאות רבות.
  • חסימת חסר - לפי אותו עיקרון - אין אפשרות לחסום כל אתר ותמיד תהיה האפשרות להחשף לאתר חדש שעוד לא התגלה ב"רדאר".
  • מי מחליט מה יש לסנן - לפי הצעת החוק שר התקשורת יחליט איזה תכנים לסנן - האם האתר של קהילה ההומו לסבית הוא פוגעני או לא? האם יכול להיות שאתר המקדם מחאה חברתית עלול להיות מסוכן?...
  • רשימת חרמנים - עקב הדרישה שהגולש יבקש להסיר את החסימה, תתגבש אצל הספקיות רשימה מאוד בעייתית של אנשים שיסומנו כתומכי פורנו/אלימות, רשימה שאם תדלוף (והיא כמובן תדלוף) עלולה להוות כלי בידי סחטנים ודומיהם.
אז מה עושים?
ראשית, אני חושב שהרעיון הוא דווקא טוב. חסימה ברמת ספק האינטרנט היא טובה - במוקדם או במאוחר הילדים שלנו ידעו כיצד להתגבר על האפליקציה שתתקינו או לשנות את הגדרות הרשת הביתית ולעקוף את החסימה, אעפ"י שגם את הספק אפשר לאכוף. בסופו של דבר לא אחת פנו אלי חברים ושאלו כיצד אפשר לחסום את הרשת הביתית כדי לא לאפשר גלישה לאתרי פורנו.

הבעיה בחוק הנ"ל היא הדרך. מה שהיה צריך לעשות הוא לחייב את ספקיות האינטרנט לספק שירות חסימה בחינם למי שדורש אותה - כך שברירת המחדל תהיה רשת פתוחה (כפי שהיא היום) ומי שאינו מעוניין בכך יבקש את הסינון.

פשוט, לא? לא!

למה זה לא יעבוד?
זוכרים את "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?" אז ככה זה גם עם האינטרנט. נשמע כמו תאוריית קונספירציה אבל בשורה התחתונה בשנים האחרונות הליכוד וחבריו לקואלציה, מנסים (ולעיתים בהצלחה) להעביר חוקים לצימצום חופש הפרט וחופש הביטוי וזה עוד אחד מהחוקים האלה, רק שעטפו אותו יפה בעטיפת "בואו נציל את הילדים"...

יש לנו ארץ נהדרת!

אין תגובות: