19.3.2007

עושים לנו סדר

סדר פסח, בתור ילד, תמיד נראה לי ככייף לא נורמלי. כל הדודים והדודות ובני ובנות הדודות נפגשים להם, קוראים קצת מההגדה, שותים (אז תירוש, היום יין), סבתא חיה, שהיום כבר מתה, רוטנת על כך שאנחנו לא ממש קוראים כמו שצריך וכולם זוללים להם בהנאה ודוחפים כמה שיותר תפוחי אדמה במי מלח, כי הארוחה תמיד נראית כל כך רחוקה....

האמת, היום אני שם בשביל האוכל! אבל בשביל אחיין של קוקידו, הארי פוטר בן חמש וחצי, זה סיפור שונה לגמרי. הזאטוט הזה הספיק כבר לטייל במקומות שאני רק מפנטז עליהם וגם השנה הוא נוסע עם ההורים ואחותו הקטנה לטיול בחופשת הפסח. הפעם הזאטוט החליט לעשות לנו סדר ולא הסכים לפַּסְפֵּס את האירוע החגיגי ודרש שנקיים סדר פסח- אז אמא-דוּ (סבתא-דו במקרה הזה) הסכימה וכך מצאנו את עצמנו, ביום שישי האחרון, יושבים סביב שולחן הסדר (אפילו ההורים שלי באו).

התחלנו לקרוא את ההגדה (נוסח מקוצר במיוחד) ותוך 4 דקות וחצי נעמד הארי פוטר על הכיסא והתחיל לשיר את הארבעת הקושיות, בליווי אחותו הקטנה לוּלִי. סבא-דוּ התעקש לשיר איתם, כך שבזמן שמר פוטר הקטן שר את הקושיות ועונה לעצמו, לולי הייתה עסוקה בלצעוק על סבא-דו שיפסיק לשיר כי זה רק היא ופוטר.

מכיוון שפוטר קיבל את מנת תשומת הלב שלו ואפילו מצא את האפיקומן, אשר הוחבא באופן מושקע ביותר במרחק של שני צעדים מסבא-דו, החלטנו שאפשר להתחיל לאכול וכך נעלמה לה ארוחה ובקבוק יין, במהירות שלא הייתה מביישת מושבת טרמיטים מורעבים. היה באמת סדר מוצלח!

לא יודע אם מישהו זוכר (טוב אני יודע שכן' אבל זו דרך נפלאה לשנות נושא) שעבדתי בתמיכה טכנית לאינטרנט במשך מספר שנים. בתור תומך יצא לי להתקל בהמון מקרים מאוד מעניינים, שחלקם ישמעו ממש כמו איזו אגדה אורבנית מוזרה וגם אני התקשתי להאמין להם, עד שחוויתי אותם על בשרי. מספר דוגמאות, כי אני חייב:

* לקוחה שחשבה שיש לה קצר לוואלה! כי כתוב לה על השולחן עבודה Shortcut to
   Walla!
* לקוחות שעונים: מקלדת ועכבר, על השאלה- מה יש לך על שולחן העבודה.
* לקוח שלא רצה לעבור לאינטרנט מהיר כי הוא בקושי מסתדר עם האנלוגי.
* לקוח שחשב שמשהו לא בסדר עם האינטרנט המהיר כי הוא לא שמע את הצליל
   של הפקס בהתחברות....

אבל מה שקרה לי יום אחרי הסדר מסביר כמה דברים:
1. מבוגרים הופכים לאינפנטילים כשהם נתקלים בטכנולוגיה חדשה.
2. ילדים תמיד גונבים את ההצגה כי אנחנו מקנאים בתמימות שלהם, שאבדה לנו.

אז ככה- למחרת הסדר, ישבתי לי וסידרתי עניינים על המחשב של אמא-דו (כהרגלי בקודש, בכל אופן יום שבת). לידי ישבה לולי ושיחקה, בעזרת אמהּ, במחשב.

מקרה א'
אמא: עכשיו צריך להעלות את החץ למעלה- תרימי את העכבר למעלה....
לולי- אוחזת בעכבר שגדול עליה ב 18 שנה לפחות ופשוט מניפה אותו אלעל.

מקרה ב'
אמא: עכשיו תצביעי על הקרנף ותעשי קליק.
לולי: קליק! (אומרת, לא לוחצת).

חבצואל היבוסי,
קליק!

אין תגובות: