אני לוזר?

מאז בחירות 96 ישנה נטיה למתמודדים המפסידים לפרוש מהחיים הפוליטים. ביבי נתניהו עשה את זה. אהוד ברק עשה את זה וזה גם הדביק עוד כמה פוליטיקאים והאחרון שבהם הוא כמובן- שאול מופז, שאפילו לא הספיק להתמודד על ראשות ממשלה (לא כולם ברי מזל כמו אולמרט שהטבע סידר להם אחלה ג'וב).

המצב הזה מעיד על דבר מאוד מדאיג והוא כמובן חוסר תחושת השליחות. לדור הקודם של הפוליטיקאים היה משהו שחסר לפוליטיקאים של היום והוא ראיית טובת המדינה כנגד עינהם. לאותם אנשים, שגם הקימו את המדינה ובנו אותה ועיצבו אותה והגו אותה, היו אידיאלים וחזון, שלטובתם הם היו מוכנים לנסות שוב ושוב להתמודד ולקבל את אישור ואמון העם בכדי לבצעם. היום האידאל הוחלף היוקרה.

זה כנראה נראה מצויין ברזומה שהיית ראש ממשלה וזה מאוד מקדם את העסקים והחיים שאחרי. היחידים היום שפועלים לטובת המדינה הם למעשה חברי הסיעות הקטנות. הם יודעים שאין להם סיכוי להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה אבל הם יודעים שהם יכולים לעשות את השינוי ולהשפיע על חיינו ולעשות ולחוקק גם כשהם למעשה פועלים מתוך עמדת האופוזיציה אבל זו בדיוק גם נקודת החולשה הגדולה ביותר שלהם- למה לאזרח להצביע למפלגה שלא תיהיה מפלגת שלטון?

בשנים האחרונות אני באמת שלא יודע למי להצביע ובבחירות האחרונות כמעט ולא השתתפתי, דבר שנוגד לחלוטין את השקפת עולמי שטוענת- אם אתה לא מצביע אסור לך להתלונן! היום אני שוב לא יודע למי להצביע- לקדימה אני לא אצביע כי השקפת העולם שלי שונה ואני גם לא יודע אם ציפי ליבני בכלל תעמוד בזה ולמפלגה קטנה, שאמנם תעשה שינוי, זה לעיתים קיצוני ויש סיכוי שגם לא תעבור את אחוז החסימה... אז מה עושים?

זה ישמע מצחיק אבל יש ח"כ אחת שאני מוכן להצביע בשבילה, במכיוון שנראה לי שהיא היחידה שנמצאת שם בשביל האידיאלים שהציבה לעצמה, היא היחידה עם אג'נדה - שלי יחמוביץ, אבל לדעתי היא לעולם לא תתמודד מהסיבה הפשוטה שהיא שם בשביל לעבוד ולא בשביל הכסא.

אני חושב ששמעון פרס יכול לשאול שוב "אני לוזר?" ולראות מי יעיז לענות לו.

חבצואל היבוסי,
מת על בזוקה (וחבורתו).