הסיפור החביב הזה ממשיך- המתנתי שבועיים שהמנהל של דנה יחזור אלי ושהחוזה שלי יגיע בפקס- שום דבר לא קרה. התקשרתי היום לחברת HOT, הפעם ענתה לי לודה.
אני: אני ממתין מעל לשבועיים שיחזרו אלי, לא שלחו לי את החוזה בפקס ולא זיכו אותי.
לודה: תראה אמרו לך שיעשו את כל המאמצים בכדי לזכות אותך.
אני: זה עד כדי כך קשה אהה… ניסו הכל ולא הצליחו.
לודה: לפי החוק יש לנו 40 יום.
אני: כן, רציתי לראות את הסעיף הזה בחוזה- אבל לא שלחתם אותו מעולם- אולי כדאי לבדוק מה קרה לדנה, נראה לי שנכרתו לה הידיים בדיוק שהיא באה לשלוח לי את הפקס.
לודה: אני יכולה לשלוח לך.
אני: תשלחי לי אותו במייל אני לא מחכה יותר לפקסים.
לודה: אין בעיה.
אני [בהלם טכנולוגי]: אפשר במייל? בכזו פשטות?
לודה: כן.
אני: אז איך דנה, מנהלת בכירה, אמרה לי שאפשר רק בפקס.
לודה: שידרגנו את המערכת.
אני: אהה… ומה עם כל היונים?
לודה: איזה יונים?
אני: ששלחתם איתן דואר.
לודה: משדרגים פה את המערכת.
אני: טוב [מוסר כתובת מייל].
לודה: חכה אני מעבירה את זה.
אני: לאן?
לודה: למחלקה ששולחת מיילים.
אני: אתם ממש פאר טכנולוגי. לגבי הזיכוי- אני רוצה לדבר עם מנהל המוקד.
לודה: זו מנהלת [מידע חשוב].
אני: איך קוראים לה?
לודה: הדר.
אני: הדר מה?
לודה: זה חסוי.
אני: היא אישיות בכירה במוסד?
לודה: אסור למסור.
אני: טוב אפשר לדבר איתה.
לודה: היא כבר לא פה.
אני: טוב מה המספר שלה?
לודה: אסור למסור.
אני: טוב אפשר לדבר עם מנהל בעניין.
לודה: תמתין.
15 דקות המתנתי, כלומר המתנתי יותר מאשר שדיברתי (וזה לא כולל את ההמתנה לקבלת שירות)- ואז… פם פם פם… השיחה נותקה.
יאמר לזכותה של לודה שהיא צלצלה אלי חזרה, אבל ניתקה אחרי צלצול אחד.
מחר נתקשר שוב לשאול מה שלום הכסף שלי.
חבצואל היבוסי,
משחרר יונים לחופשי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה