סיפורנו מתחיל לפני מספר רב של חודשים... נסעתי לי בלילה שטוף ירח ונשרף לי המנוע!
וכשנשרף מנוע צריך להחליף אותו...
וכשמחליפים מנוע מובטח לכם טיול למשרד הרישוי בחולון...
ובמשרד הרישוי של חולון....
סיפור המעשה
לפני שבועיים גיליתי שאני צריך לעשות טסט לפונטו החבוטה שלי ואז נזכרתי שאני עוד לא ביצעתי את הרישום על החלפת המנוע. כך שביום חמישי מצאתי את עצמי נוסע לי חולונה. הגעתי ב9:30 למחוז חפצי: עמדה טכנית 1 מסלול 1- החלפת מנוע!
תור מרשים של רכבים עומדים וממתינים להגיע לבוחן. אני הייתי במצב טוב, לא הגעתי ממש מאוחר ולכן זכיתי במקום נכסף של 10 מטר מהסככה. הייתי המאושר באדם! עד 10:30 הייתי ממוקם באותו המקום, נצלה לאיטי בשמש הרצחנית של מדינתנו השלווה. אבל באותה שעה חל מפנה... התקדמתי 4 מטר. עד 10:50 שאז ממש נכנסתי לסככה...
כשאתה בסככה הכל נראה אחרת. ראשית אין עליך יותר שמש ופתאום המקום נראה לך אשכרה ממוזג. אתה מגלה אנשים מתרוצצים עם ניירת בצבעים שונים ממקום למקום, אתה חושב שממש עובדים במקום הזה. אבל אז מגלה שאלה פשוט אנשים כמוך שחשבו לזרז עניינים וניגשו לדלפקים ושם גילו את השלט של: אין צורך להגיע לדלפק, המתן לבוחן!.
ב- 11:15 הגיע אלי שמעון הבוחן הגרוזיני. אם שמעון היה לובש גלבִּייה לבנה ובעל זקנקן חביב הייתי מבלבל אותו עם ישו, כי אחריו הסתרכה לה שיירה של אנשים כמותי, שכולם ממלמלים "שמעון שמעון...". שמעון פנה אלי במבטא גרוזיני קל "מה אתה רוצה" אמרתי לו "החלפת מנוע" הוא ענה "תפתח מנוע אני מייד אתך" והמשיך לרכב הבא.
אחרי ש- 10 דקות נוספות חלפו להן, שמעון הבוחן הגרוזיני חזר אלי. מייד כשהגיע, חטף את המסמכים מתוך ידי, הציץ למנוע, הציץ במסמכים ופסק "תתקדם עם הרכב ובוא לאשנב מספר 1". כן אני המתנתי מ- 9:30 עד 11:25 בשביל הצצה חטופה של 23 שניות וגזר דין. הלכתי לתומי לאשנב אחד, שם גיליתי את שמעון הבוחן הגרוזיני, אך הפעם בתפקיד הפקידה הפלוגתית, ממלא טפסים וצועק במבטא גרוזיני קל "אני ממלא לפי התור, מספיק להפריע" או לחילופין "אני לא עושה את זה, לך ליוסי שיבדוק במחשב". לצלילים אלה העברתי 10 דקות נוספות וזכיתי במסמכים והנחיות נוספות "לך שלם אגרה בדואר ואז ידפיסו לך רישיון רכב חדש". הלכתי...
סיפור המעשה- פרק ב'
הגעתי לסניף הדואר ליד משרד הרישוי והמתנתי לגברת השמנה עם החותמת והכח! הסתבר שאעפ"י המראה הזועף שלה היא דווקא הייתה חביבה ואחרי שהסבירה לי שלא מקבלים כרטיסי אשראי, היא נתנה לי הנחיות לכספוחור הקרוב. נסעתי...
סיפור המעשה- פרק ג'
חזרתי למשרד הרישוי אחרי השגת המזומנים ותשלום האגרות. שמח וטוב לבב ניכנסתי לבניין הנכסף ולהפתעתי (או שלא כל כך) גיליתי שאת דרכי חוסם תור אנשים מיוזעים, רצוי להסביר שבזנית אלי. שאלתי אדם חביב אחד "מה הסיפור?" והוא ענה לי מייד "זה התור למספרים".
כן אנשים... יש תור לתור! לא יאמן אבל המתנתי 10 דקות נוספות בכדי לזכות בעונג של להמתין בתור!
זכיתי למספר 828 ואצתי לי לתוך האולם המרכזי. השלט הזוהר ציין 790- יש תקווה לצאת מפה מהר! אני בחור אופטימי. 790 כנראה עבר בדיוק צינתור וכריתת שחלות, כי זה פחות או יותר המספר שהופיע על השלט ב 15 דקות הראשונות שלי שם.
עם תום כריתת השחלות, אחת הפקידות כנראה הבינה שלפחות 20 איש התייאשו והתחילה להקפיץ מספרים- והגענו ל- 810. הפקידה הבינה לא נכון ו- 20 איש עטו להם בגופיות מיוזעות אל הדלפקים. אני נשארתי לשבת ולהסתכל לי מהצד.
אותה פקידה חביבה החליטה שהשיטה כנראה עובדת ויש מצב למכות, אז היא הזמינה שוב 20 איש במכה אחת לדלפקים. כן כן... אני אחד מהם! וזכיתי בהדפסה חדשה של רישיון הרכב שלי... הללויה!!!
סיפור המעשה- סוף דבר
אי שם בסביבות 12:31 מצאתי את עצמי יוצא ממשרד הרישוי בחולון בדרכי הביתה.
וכל זה בשביל טסט שבוע הבא.
חבצואל היבוסי,
תשתו פחות, זה גם ככה לא עוזר
וכשנשרף מנוע צריך להחליף אותו...
וכשמחליפים מנוע מובטח לכם טיול למשרד הרישוי בחולון...
ובמשרד הרישוי של חולון....
סיפור המעשה
לפני שבועיים גיליתי שאני צריך לעשות טסט לפונטו החבוטה שלי ואז נזכרתי שאני עוד לא ביצעתי את הרישום על החלפת המנוע. כך שביום חמישי מצאתי את עצמי נוסע לי חולונה. הגעתי ב9:30 למחוז חפצי: עמדה טכנית 1 מסלול 1- החלפת מנוע!
תור מרשים של רכבים עומדים וממתינים להגיע לבוחן. אני הייתי במצב טוב, לא הגעתי ממש מאוחר ולכן זכיתי במקום נכסף של 10 מטר מהסככה. הייתי המאושר באדם! עד 10:30 הייתי ממוקם באותו המקום, נצלה לאיטי בשמש הרצחנית של מדינתנו השלווה. אבל באותה שעה חל מפנה... התקדמתי 4 מטר. עד 10:50 שאז ממש נכנסתי לסככה...
כשאתה בסככה הכל נראה אחרת. ראשית אין עליך יותר שמש ופתאום המקום נראה לך אשכרה ממוזג. אתה מגלה אנשים מתרוצצים עם ניירת בצבעים שונים ממקום למקום, אתה חושב שממש עובדים במקום הזה. אבל אז מגלה שאלה פשוט אנשים כמוך שחשבו לזרז עניינים וניגשו לדלפקים ושם גילו את השלט של: אין צורך להגיע לדלפק, המתן לבוחן!.
ב- 11:15 הגיע אלי שמעון הבוחן הגרוזיני. אם שמעון היה לובש גלבִּייה לבנה ובעל זקנקן חביב הייתי מבלבל אותו עם ישו, כי אחריו הסתרכה לה שיירה של אנשים כמותי, שכולם ממלמלים "שמעון שמעון...". שמעון פנה אלי במבטא גרוזיני קל "מה אתה רוצה" אמרתי לו "החלפת מנוע" הוא ענה "תפתח מנוע אני מייד אתך" והמשיך לרכב הבא.
אחרי ש- 10 דקות נוספות חלפו להן, שמעון הבוחן הגרוזיני חזר אלי. מייד כשהגיע, חטף את המסמכים מתוך ידי, הציץ למנוע, הציץ במסמכים ופסק "תתקדם עם הרכב ובוא לאשנב מספר 1". כן אני המתנתי מ- 9:30 עד 11:25 בשביל הצצה חטופה של 23 שניות וגזר דין. הלכתי לתומי לאשנב אחד, שם גיליתי את שמעון הבוחן הגרוזיני, אך הפעם בתפקיד הפקידה הפלוגתית, ממלא טפסים וצועק במבטא גרוזיני קל "אני ממלא לפי התור, מספיק להפריע" או לחילופין "אני לא עושה את זה, לך ליוסי שיבדוק במחשב". לצלילים אלה העברתי 10 דקות נוספות וזכיתי במסמכים והנחיות נוספות "לך שלם אגרה בדואר ואז ידפיסו לך רישיון רכב חדש". הלכתי...
סיפור המעשה- פרק ב'
הגעתי לסניף הדואר ליד משרד הרישוי והמתנתי לגברת השמנה עם החותמת והכח! הסתבר שאעפ"י המראה הזועף שלה היא דווקא הייתה חביבה ואחרי שהסבירה לי שלא מקבלים כרטיסי אשראי, היא נתנה לי הנחיות לכספוחור הקרוב. נסעתי...
סיפור המעשה- פרק ג'
חזרתי למשרד הרישוי אחרי השגת המזומנים ותשלום האגרות. שמח וטוב לבב ניכנסתי לבניין הנכסף ולהפתעתי (או שלא כל כך) גיליתי שאת דרכי חוסם תור אנשים מיוזעים, רצוי להסביר שבזנית אלי. שאלתי אדם חביב אחד "מה הסיפור?" והוא ענה לי מייד "זה התור למספרים".
כן אנשים... יש תור לתור! לא יאמן אבל המתנתי 10 דקות נוספות בכדי לזכות בעונג של להמתין בתור!
זכיתי למספר 828 ואצתי לי לתוך האולם המרכזי. השלט הזוהר ציין 790- יש תקווה לצאת מפה מהר! אני בחור אופטימי. 790 כנראה עבר בדיוק צינתור וכריתת שחלות, כי זה פחות או יותר המספר שהופיע על השלט ב 15 דקות הראשונות שלי שם.
עם תום כריתת השחלות, אחת הפקידות כנראה הבינה שלפחות 20 איש התייאשו והתחילה להקפיץ מספרים- והגענו ל- 810. הפקידה הבינה לא נכון ו- 20 איש עטו להם בגופיות מיוזעות אל הדלפקים. אני נשארתי לשבת ולהסתכל לי מהצד.
אותה פקידה חביבה החליטה שהשיטה כנראה עובדת ויש מצב למכות, אז היא הזמינה שוב 20 איש במכה אחת לדלפקים. כן כן... אני אחד מהם! וזכיתי בהדפסה חדשה של רישיון הרכב שלי... הללויה!!!
סיפור המעשה- סוף דבר
אי שם בסביבות 12:31 מצאתי את עצמי יוצא ממשרד הרישוי בחולון בדרכי הביתה.
וכל זה בשביל טסט שבוע הבא.
חבצואל היבוסי,
תשתו פחות, זה גם ככה לא עוזר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה