16.05.2004
השעה עכשיו 22:39 ואני בעבודה. האמת משמרת סולידית לא יותר מדי דאגות ולא יותר מידי לעשות- עובדה שאני יושב וכותב שורות אלה!
מעליות
לא יודע מה אתכם, אבל שאני עולה במעלית עם אדם נוסף, זה או לא, אני מרגיש צורך לפחות להגיד שלום (אם לא משהו יותר מתוחכם כגון: "ערב טוב, אני חבצואל ואני יעלה איתך היום עד קומה 3"). כנראה שהמנהג המרנין הזה הושרש בי כשהייתי ילד. כמושבניק חונכתי לברך בברכת "שלום" כל בן מושב שדרכו הצטלבה בשלי. אמנם, היו עם זה מספר בעיות- היו אנשים שלא ממש סבלתי ולמען האמת לא סבלתי אותם כי הם הלשינו עלי, שאני לא מנומס לאמא שלי ולמען האמת שזו הייתה איזו דודה אחת שכבר לא איתנו אז אני לא אכנס לזה עכשיו... בקיצור הטביעו בי חותם של אמירת שלום!
כך הגעתי לגיל 27 עם דפקט.
אי שם בשעה 17:13 היום, הגעתי לי למקום עבודתי. נכנסתי בדילוגים קלים למעלית ואיתי נכנסה עלמה גבוהה ודי מפחידה. אמרתי אני אהיה מנומס ואשאל אותה לאיזו קומה היא מעוניינת להגיע, אבל זכיתי למבט צונן מבין עיניי העגל הסתומות שלה. חשבתי לעצמי- מה עובר לה בראש עכשיו? מה הבעיה של אותה עגלה חסרת בינה שעומדת עכשיו מולי ובוהה הי כאילו ביקשתי לינוק משדיה?
***
בוביזמר וחיות אחרות
17.05.2004
אי שם במרץ 2000, ממש בשבוע שבו האקסית שלי החליטה שהיא לא סגורה על עצמה ונפרדנו כידידים (האמת שגם חזרנו ונפרדנו שוב, אבל זה לפעם אחרת, תראו איך נולדים רעיונות לפעמים הבאות) הציע לי חברי הטוב סידני להצטרף אליו לבילוי מסעיר, במועדון טנגו בת"א.
יום שני בערב סגרירי בחודש מרץ, יצאנו לנו לטנגו ל.... שירה בציבור עם שרל'ה שרון!!!
כן, זה נכון... שרל'ה. עד אותו היום שנאתי את הזקנה חסרת הקול והיכולת הבסיסית לנגן, אך כל זאת עמד להשתנות. אותו ערב היה מצויין: אחלה שירים, אחלה אוירה והררים של בנות. מה עוד נשאר לבקש. באותו ערב גם דעתי לגבי שרל'ה השתנתה. הזקנה אמנם לא יודעת לשיר, אבל הזקנה עושה שמח!!! וזה לא פחות חשוב.
לערבים בטנגו התמדנו להגיע, לא תמיד באותו מבנה. הערבים היו מצויינים. עם שרל'ה מופיע זאב, שהוא למעשה פצצת הכישרון בכל הסיפור ועושה הכל על הקלידים. בתום כל ערב אפילו הלכנו להגיד תודה לצוות המצויין הזה.
אז מה זה בוביזמר?
בשלב מסויים נמאס לנו משרל'ה- בכל זאת יש משהו מזוכיסטי בלשמוע אותה שרה וסידני מצא חבורה חדשה, שמנגנת על חצי אי בפארק הירקון באותו מוצ"ש. מייד קפצנו על הרעיון והגענו לאותו ערב שירה.
לערב המצויין הגענו עם סירה על הירקון. האי היה מכוסה מחצלות ו- 40 ₪ בכניסה אפשרו לנו לשתות ולזלול כאוות נפשנו (כמובן שמדובר בבירות יין וביסלי ובמבות, אבל יאללה למה לא?) וכמובן לשיר!
לא כמו אצל שרל'ה, בבוביזמר יש שירון מסודר ואין סיכוי שאתה למעשה מזמר רק סופי משפטים וגם הבחורות עם גיל ממוצע נמוך יותר.
בקיצור תענוג.
הבוביזמר, למעשה נודד לו ממקום למקום. ערבים רבים התקיימו בתאטרון הסמטה ואפילו מספר ערבים התקיימו בקרקס פלורנטין (כן, יש דבר כזה) ומדי פעם על הגג של ארבל (מיד נגיע גם אליו). הערבים תמיד מלאים כל טוב של שירים, אלכוהול וכמובן... אחוז גבוה במיוחד של בחורות.
האבא והאמא של הבוביזמר הם ארבל ומירון (לא יודע מי בדיוק משחק איזה תפקיד) להן מגיע כל הקרדיט. יופי של בילוי למוצאי שבת. בד"כ שרים עד שהמשטרה באה... ארבל על הקלידים, מירון על גיטרה, מפוחית, חליל ולמעשה כל מה שיש בסביבה שניתן לנגן עליו.
בקיצור, תענוג של ממש, אני אישית ממליץ בחום – יש קישור לבוביזמר מצד שמאל!
תיהנו.
חבצואל היבוסי,
תיזהרו משניצלים שלא ראיתם איך טיגנו אותם.
השעה עכשיו 22:39 ואני בעבודה. האמת משמרת סולידית לא יותר מדי דאגות ולא יותר מידי לעשות- עובדה שאני יושב וכותב שורות אלה!
מעליות
לא יודע מה אתכם, אבל שאני עולה במעלית עם אדם נוסף, זה או לא, אני מרגיש צורך לפחות להגיד שלום (אם לא משהו יותר מתוחכם כגון: "ערב טוב, אני חבצואל ואני יעלה איתך היום עד קומה 3"). כנראה שהמנהג המרנין הזה הושרש בי כשהייתי ילד. כמושבניק חונכתי לברך בברכת "שלום" כל בן מושב שדרכו הצטלבה בשלי. אמנם, היו עם זה מספר בעיות- היו אנשים שלא ממש סבלתי ולמען האמת לא סבלתי אותם כי הם הלשינו עלי, שאני לא מנומס לאמא שלי ולמען האמת שזו הייתה איזו דודה אחת שכבר לא איתנו אז אני לא אכנס לזה עכשיו... בקיצור הטביעו בי חותם של אמירת שלום!
כך הגעתי לגיל 27 עם דפקט.
אי שם בשעה 17:13 היום, הגעתי לי למקום עבודתי. נכנסתי בדילוגים קלים למעלית ואיתי נכנסה עלמה גבוהה ודי מפחידה. אמרתי אני אהיה מנומס ואשאל אותה לאיזו קומה היא מעוניינת להגיע, אבל זכיתי למבט צונן מבין עיניי העגל הסתומות שלה. חשבתי לעצמי- מה עובר לה בראש עכשיו? מה הבעיה של אותה עגלה חסרת בינה שעומדת עכשיו מולי ובוהה הי כאילו ביקשתי לינוק משדיה?
***
בוביזמר וחיות אחרות
17.05.2004
אי שם במרץ 2000, ממש בשבוע שבו האקסית שלי החליטה שהיא לא סגורה על עצמה ונפרדנו כידידים (האמת שגם חזרנו ונפרדנו שוב, אבל זה לפעם אחרת, תראו איך נולדים רעיונות לפעמים הבאות) הציע לי חברי הטוב סידני להצטרף אליו לבילוי מסעיר, במועדון טנגו בת"א.
יום שני בערב סגרירי בחודש מרץ, יצאנו לנו לטנגו ל.... שירה בציבור עם שרל'ה שרון!!!
כן, זה נכון... שרל'ה. עד אותו היום שנאתי את הזקנה חסרת הקול והיכולת הבסיסית לנגן, אך כל זאת עמד להשתנות. אותו ערב היה מצויין: אחלה שירים, אחלה אוירה והררים של בנות. מה עוד נשאר לבקש. באותו ערב גם דעתי לגבי שרל'ה השתנתה. הזקנה אמנם לא יודעת לשיר, אבל הזקנה עושה שמח!!! וזה לא פחות חשוב.
לערבים בטנגו התמדנו להגיע, לא תמיד באותו מבנה. הערבים היו מצויינים. עם שרל'ה מופיע זאב, שהוא למעשה פצצת הכישרון בכל הסיפור ועושה הכל על הקלידים. בתום כל ערב אפילו הלכנו להגיד תודה לצוות המצויין הזה.
אז מה זה בוביזמר?
בשלב מסויים נמאס לנו משרל'ה- בכל זאת יש משהו מזוכיסטי בלשמוע אותה שרה וסידני מצא חבורה חדשה, שמנגנת על חצי אי בפארק הירקון באותו מוצ"ש. מייד קפצנו על הרעיון והגענו לאותו ערב שירה.
לערב המצויין הגענו עם סירה על הירקון. האי היה מכוסה מחצלות ו- 40 ₪ בכניסה אפשרו לנו לשתות ולזלול כאוות נפשנו (כמובן שמדובר בבירות יין וביסלי ובמבות, אבל יאללה למה לא?) וכמובן לשיר!
לא כמו אצל שרל'ה, בבוביזמר יש שירון מסודר ואין סיכוי שאתה למעשה מזמר רק סופי משפטים וגם הבחורות עם גיל ממוצע נמוך יותר.
בקיצור תענוג.
הבוביזמר, למעשה נודד לו ממקום למקום. ערבים רבים התקיימו בתאטרון הסמטה ואפילו מספר ערבים התקיימו בקרקס פלורנטין (כן, יש דבר כזה) ומדי פעם על הגג של ארבל (מיד נגיע גם אליו). הערבים תמיד מלאים כל טוב של שירים, אלכוהול וכמובן... אחוז גבוה במיוחד של בחורות.
האבא והאמא של הבוביזמר הם ארבל ומירון (לא יודע מי בדיוק משחק איזה תפקיד) להן מגיע כל הקרדיט. יופי של בילוי למוצאי שבת. בד"כ שרים עד שהמשטרה באה... ארבל על הקלידים, מירון על גיטרה, מפוחית, חליל ולמעשה כל מה שיש בסביבה שניתן לנגן עליו.
בקיצור, תענוג של ממש, אני אישית ממליץ בחום – יש קישור לבוביזמר מצד שמאל!
תיהנו.
חבצואל היבוסי,
תיזהרו משניצלים שלא ראיתם איך טיגנו אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה