השבוע האחרון התבלגן לי קצת והכל בגלל חופשת המילואים שנפלה לחיכי. מאושר וטוב לבב יצאתי לביתו של דודו ומשם המשכנו איתו היי היי דרומה... בדרך גם אספנו את ל' שזהותו תישאר חסויה לעת עתה (סתם כי אין לי כח). כך, שלושה מילואימניקים נסענו אל בסיס מילואימנו הקטנטון בדרום החם.
כל' ניכנס לרכב התברר לנו, שאנחנו לא עושים כלום באותו ערב, אבל בצרוף מקרים מזהיר, בקולנוע בבסיס מקרינים את Kill Bill 2. פה הכל מתחיל לתפוס כיוון רגוע יותר....
הגענו לבסיס בסביבות 17:00 שלושתנו תשושים מהדרך (עצרנו בבא"ש לקניות וזה מאוד מעייף) ונסענו ישר למשרד מילואים להתחייל (בדר"כ אני גם משגע את השומר בכניסה אבל דודו לא הסכים שאני יעשה את זה הפעם, אז ישבתי בשקט).
יש משהו במילואים שעושה אותך עייף. לא משנה מה עשית באותו יום או אפילו אם ישנת 13 שעות רצוף (בנוסף לשינה בדרך ברכב מנהלים ממוזג שמדי פעם נערה יפת מראה מנגבת את פניך עם מטלית לחה) בשנייה שאתה מתחייל- אתה נתקף תשישות!!!
אחרי שהתחיילנו חזרנו לגף... אחרי הסבר קצת לדודו על הלקטוק (לפטופ) החדש שלו, איך צורבים מה ומתי התפנינו לראות סרט ב- DVD. כן כן אלו הם החיים בחה"א בארצנו. אחרי שהסרט רץ 40 דקות הגענו למסקנה שאנחנו רעבים אז הלכנו לאכול... אמרתי חה"א אמרתי שווארמה! במתחם השק"ם של הבסיס פתחו שווארמיה חביבה ואפילו האוכל טוב (צ'יפס מחורבן אבל אחלה בשר).
טוב אני יודע שעניין הקולנוע יעצבן חלק מהמילואימניקים היותר קרביים שבין הקוראים, אבל אין מה לעשות ככה זה ואני עוד מתלונן!!!
הגענו לקולנוע ב 20:20, 10 דקות לפני ההקרנה. כרטיס עולה 10 ₪ שזה די נחמד וללא ספק זול. נכנסנו פנימה ולתדהמתי- אותם כיסאות כחולים ולא נוחים מימיי שרותי הזוהרים. התישבנו והמתנו לתחילת הסרט שהחל כמובן ב 20:45. כבר לא לתדהמתי, גיליתי כי המסך לא הוחלף ואותו כתם ג'יפה לא ברור שרץ לכל אורכו עדיין קיים (בימיי שרותי הסדיר למדתי להתעלם ממפגע זה והכשרון עוד לא אבד). אז על מה אני מתלונן? אני מתלונן על כך שהסרט לא היה ממש בפוקוס וכל הסרט נכנסתי לחרדות שאני זקוק למשקפי ראיה באופן דחוף ועניין נוסף- כל 2.5 דקות בממוצע מצלצל טלפונו של חייל אחר באולם. בקיצור את הפסקול הנהדר של הסרט החליפו רינגטונים מעצבנים!!!
יום שני החל מוקדם יחסית (סביבות 10 בבוקר, היינו עייפים כי לפני השינה ראינו את South Park הסרט). את היום השני אני לא ממש מבין איך העברנו. לא זכור לי מצב של ערות ולא זכור לי מצב של שינה. אני זוכר שהיה ויכוח על איזה סרט נראה ב- DVD אבל לא זוכר בדיוק מה ראינו ואני זוכר שהייתה ארוחת צהרים מגעילה אבל לא זוכר איך הגענו או מתי הגענו לחדר אוכל. אני רק זוכר שבין 19-22 בערב ישבתי וביצעתי את התפקיד לו נקראתי. כשדודו בא להחליף אותי ב 22 הלכתי לחדר ופשוט נרדמתי עד 8 בבוקר למחרת (ישנתי יותר ממה שאני ישן בבית, תענוג!).
כבר ביום שני הבהיר לנו מפקדנו הנועז, שאין לנו ממש מה לעשות עד יום חמישי אבל לא איכפת לו אם נשאר ואולי נעשה איזה כמה עבודות קטנות בדרך, אבל אין ממש צורך. לאחר התייעצות קצרה דודו העלה את הנקודה החשובה, שבעיתון כתוב שאין כסף לדלק בצבא ואנחנו אוכלי חינם בנופש, אז הוחלט להשתחרר ביום שלישי וכך באמת היה.
בסביבות השעה 10:30 ביקרנו את אחותו של דודו במדרשת יחד בירוחם. מקום חביב ללא ספק, אבל זו ירוחם והרבה לפרט אין לי. משם המשכנו לנו לפינת חמד מוצלת בין ירוחם למדרשת שדה בוקר, שם התמקמנו. דודו הכין תה ואני הכנתי נרגילה. אחרי שעה לערך של ישיבה מרנינה לצל עצים בנוף מדבר משגע, התקפלנו, ארזנו חפצנו ויצאנו לכיוון המרכז.
אי שם בסביבות 13-14 עצרנו אצל ורדה לזלילה חוזרת (אני שוב התפתתי וזללתי 2 פופאי בלי להתבלבל בכלל). דודו אזר אומץ ושאל את ורדה מה הסוד של הסחוג שלה והיא גילתה לו את המרכיב הסודי שהוא... ואז מאושרים המשכנו לביתו של דודו.
פה למעשה תם שרות המילואים הנוכחי ומגיע הפרק הבא... בלבול !!!
***
אחרי הארוחה אצל ורדה, לדודו ולי היתה תחושה של סוף שבוע. מביתו של דודו נסעתי לי ליפו העתיקה לטייל עם דודים מהונגריה, מה שהיה מאוד נחמד והעצים את תחושת יום שישי שהייתה לי גם ככה.
זה עוד לא הכל ובערך כל דבר שעשיתי מאז פשוט נראה לי כמו יום שישי.
אפילו אתמול כשסיימתי לעבוד וראיתי שחשוך בחוץ תהיתי אם יצאה השבת (יום רביעי להזכירכם) ואפשר להתקשר לדודו. האמת שנזכרתי די מהר ושאני חושב על זה עכשיו הייתי כ"כ מופתע ששכחתי להתקשר לדודו!
מה שהיה אחרי העבודה יישאר כרגע חסוי מטעמים של חשש לתביעה פלילית בנושא.
והנה יום חמישי הגיע ואני עדיין בתחושה של יום שישי... אז תעשו חיים אנשים, לי יש עוד מחשב לתקן היום ולהתקין את מצלמתה החדישה של מ. (זוכרים מהפרק הקודם?) אז שיהיה לכולם רק שמח.
חבצואל היבוסי,
בסופ"ש ארוך במיוחד
כל' ניכנס לרכב התברר לנו, שאנחנו לא עושים כלום באותו ערב, אבל בצרוף מקרים מזהיר, בקולנוע בבסיס מקרינים את Kill Bill 2. פה הכל מתחיל לתפוס כיוון רגוע יותר....
הגענו לבסיס בסביבות 17:00 שלושתנו תשושים מהדרך (עצרנו בבא"ש לקניות וזה מאוד מעייף) ונסענו ישר למשרד מילואים להתחייל (בדר"כ אני גם משגע את השומר בכניסה אבל דודו לא הסכים שאני יעשה את זה הפעם, אז ישבתי בשקט).
יש משהו במילואים שעושה אותך עייף. לא משנה מה עשית באותו יום או אפילו אם ישנת 13 שעות רצוף (בנוסף לשינה בדרך ברכב מנהלים ממוזג שמדי פעם נערה יפת מראה מנגבת את פניך עם מטלית לחה) בשנייה שאתה מתחייל- אתה נתקף תשישות!!!
אחרי שהתחיילנו חזרנו לגף... אחרי הסבר קצת לדודו על הלקטוק (לפטופ) החדש שלו, איך צורבים מה ומתי התפנינו לראות סרט ב- DVD. כן כן אלו הם החיים בחה"א בארצנו. אחרי שהסרט רץ 40 דקות הגענו למסקנה שאנחנו רעבים אז הלכנו לאכול... אמרתי חה"א אמרתי שווארמה! במתחם השק"ם של הבסיס פתחו שווארמיה חביבה ואפילו האוכל טוב (צ'יפס מחורבן אבל אחלה בשר).
טוב אני יודע שעניין הקולנוע יעצבן חלק מהמילואימניקים היותר קרביים שבין הקוראים, אבל אין מה לעשות ככה זה ואני עוד מתלונן!!!
הגענו לקולנוע ב 20:20, 10 דקות לפני ההקרנה. כרטיס עולה 10 ₪ שזה די נחמד וללא ספק זול. נכנסנו פנימה ולתדהמתי- אותם כיסאות כחולים ולא נוחים מימיי שרותי הזוהרים. התישבנו והמתנו לתחילת הסרט שהחל כמובן ב 20:45. כבר לא לתדהמתי, גיליתי כי המסך לא הוחלף ואותו כתם ג'יפה לא ברור שרץ לכל אורכו עדיין קיים (בימיי שרותי הסדיר למדתי להתעלם ממפגע זה והכשרון עוד לא אבד). אז על מה אני מתלונן? אני מתלונן על כך שהסרט לא היה ממש בפוקוס וכל הסרט נכנסתי לחרדות שאני זקוק למשקפי ראיה באופן דחוף ועניין נוסף- כל 2.5 דקות בממוצע מצלצל טלפונו של חייל אחר באולם. בקיצור את הפסקול הנהדר של הסרט החליפו רינגטונים מעצבנים!!!
יום שני החל מוקדם יחסית (סביבות 10 בבוקר, היינו עייפים כי לפני השינה ראינו את South Park הסרט). את היום השני אני לא ממש מבין איך העברנו. לא זכור לי מצב של ערות ולא זכור לי מצב של שינה. אני זוכר שהיה ויכוח על איזה סרט נראה ב- DVD אבל לא זוכר בדיוק מה ראינו ואני זוכר שהייתה ארוחת צהרים מגעילה אבל לא זוכר איך הגענו או מתי הגענו לחדר אוכל. אני רק זוכר שבין 19-22 בערב ישבתי וביצעתי את התפקיד לו נקראתי. כשדודו בא להחליף אותי ב 22 הלכתי לחדר ופשוט נרדמתי עד 8 בבוקר למחרת (ישנתי יותר ממה שאני ישן בבית, תענוג!).
כבר ביום שני הבהיר לנו מפקדנו הנועז, שאין לנו ממש מה לעשות עד יום חמישי אבל לא איכפת לו אם נשאר ואולי נעשה איזה כמה עבודות קטנות בדרך, אבל אין ממש צורך. לאחר התייעצות קצרה דודו העלה את הנקודה החשובה, שבעיתון כתוב שאין כסף לדלק בצבא ואנחנו אוכלי חינם בנופש, אז הוחלט להשתחרר ביום שלישי וכך באמת היה.
בסביבות השעה 10:30 ביקרנו את אחותו של דודו במדרשת יחד בירוחם. מקום חביב ללא ספק, אבל זו ירוחם והרבה לפרט אין לי. משם המשכנו לנו לפינת חמד מוצלת בין ירוחם למדרשת שדה בוקר, שם התמקמנו. דודו הכין תה ואני הכנתי נרגילה. אחרי שעה לערך של ישיבה מרנינה לצל עצים בנוף מדבר משגע, התקפלנו, ארזנו חפצנו ויצאנו לכיוון המרכז.
אי שם בסביבות 13-14 עצרנו אצל ורדה לזלילה חוזרת (אני שוב התפתתי וזללתי 2 פופאי בלי להתבלבל בכלל). דודו אזר אומץ ושאל את ורדה מה הסוד של הסחוג שלה והיא גילתה לו את המרכיב הסודי שהוא... ואז מאושרים המשכנו לביתו של דודו.
פה למעשה תם שרות המילואים הנוכחי ומגיע הפרק הבא... בלבול !!!
***
אחרי הארוחה אצל ורדה, לדודו ולי היתה תחושה של סוף שבוע. מביתו של דודו נסעתי לי ליפו העתיקה לטייל עם דודים מהונגריה, מה שהיה מאוד נחמד והעצים את תחושת יום שישי שהייתה לי גם ככה.
זה עוד לא הכל ובערך כל דבר שעשיתי מאז פשוט נראה לי כמו יום שישי.
אפילו אתמול כשסיימתי לעבוד וראיתי שחשוך בחוץ תהיתי אם יצאה השבת (יום רביעי להזכירכם) ואפשר להתקשר לדודו. האמת שנזכרתי די מהר ושאני חושב על זה עכשיו הייתי כ"כ מופתע ששכחתי להתקשר לדודו!
מה שהיה אחרי העבודה יישאר כרגע חסוי מטעמים של חשש לתביעה פלילית בנושא.
והנה יום חמישי הגיע ואני עדיין בתחושה של יום שישי... אז תעשו חיים אנשים, לי יש עוד מחשב לתקן היום ולהתקין את מצלמתה החדישה של מ. (זוכרים מהפרק הקודם?) אז שיהיה לכולם רק שמח.
חבצואל היבוסי,
בסופ"ש ארוך במיוחד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה