ג'לי... הכל נע בתוך אקווריום של ג'לי ירקרק...
זו פחות או יותר התחושה שלי כרגע, אחרי 4 שעות שינה אחרי חתונה של חבר לעבודה.
מה שנחמד בחתונות של חברים לעבודה הוא, שזו הזדמנות (יותר נכון תירוץ) מצויינת לראות את הקולגות שלך שיכורים ועושים שטויות. לא שאין מספיק הזדמנויות אחרות (כגון מסיבות חברה, שבאחרונה נאלצנו לסחוב את אחד החבר'ה החוצה מאחר והוא נמרח מעולף תוך 10 דקות) אבל בחתונה ישנן איכויות מסויימות שאין במסיבות חברה. אותן איכויות הן כמובן: העדר הדרג הניהולי הבכיר (הזקן יותר נכון) שהופך את המסיבה לגריאטרית וכמובן אין את אותן בנות מחלקת רווחה שקודחות לכולם במוח על איזו תחרות מורל מוקדי.
אחרי הקדמה כזו, חייבים לספר משהו לא?
אז בסביבות השעה 18 אתמול, התכנסנו כל באי הטקס החגיגי, למרגלות בניין המוקד והתחלקנו לשתי קבוצות בשביל ההסעה. הדרך הייתה ללא ספק חלק מה- fun. ישבנו חבורת מגונדרים (שלא לדבר על זאביק, שהרביץ אותה ברטרו היישר למסיבות הקוק של שנות השבעים) וקיטרנו על הרעב שתקף את כולנו. בשלב מסויים עלו גם מספר לכלוכים, אבל ככה זה עם חבורת זקנות שעובדות יחד.
בסופו של דבר הגענו למסיבה וכמובן התנפלנו על הבאר. בשלב הזה כולם עדיין תפקדו כראוי. אני שתיתי בשלב הזה רק כוס וודקה ושוט יגר, מאחר ובבית הספקתי להרים כמה כוסיות עם ויזלטיר. אחרי קבלת פנים חביבה עברנו לאותו טקס שלשמו התכנסנו כולם ולאחר סדרת כאפות וחיבוקים וכמה מזלטובים עברנו למצב זלילה מתקדם. בשלב הזה מספר נפשות התחילו לעשות סימנים של "אני יעשה לעצמי פדיחות". הפרסי כבר היה שיכור, אבל במודע. הג'ינג'ית פצחה ברינונים גם היא במודע. הילד פשוט היה שיכור- לא במודע אך חדור מוטיבציה וכל השאר היו רק בתחילת ההתדרדרות.
חצי שעה אחר כך, אחרי ששרדנו נאום מרגש של דודה אחת ושיר וריקוד של חבורת ילדות מלאות כישרון, שעטנו כולנו לכיוון הבאר ורחבת הריקודים. כאן למעשה מתאים המשפט האל מותי
זו פחות או יותר התחושה שלי כרגע, אחרי 4 שעות שינה אחרי חתונה של חבר לעבודה.
מה שנחמד בחתונות של חברים לעבודה הוא, שזו הזדמנות (יותר נכון תירוץ) מצויינת לראות את הקולגות שלך שיכורים ועושים שטויות. לא שאין מספיק הזדמנויות אחרות (כגון מסיבות חברה, שבאחרונה נאלצנו לסחוב את אחד החבר'ה החוצה מאחר והוא נמרח מעולף תוך 10 דקות) אבל בחתונה ישנן איכויות מסויימות שאין במסיבות חברה. אותן איכויות הן כמובן: העדר הדרג הניהולי הבכיר (הזקן יותר נכון) שהופך את המסיבה לגריאטרית וכמובן אין את אותן בנות מחלקת רווחה שקודחות לכולם במוח על איזו תחרות מורל מוקדי.
אחרי הקדמה כזו, חייבים לספר משהו לא?
אז בסביבות השעה 18 אתמול, התכנסנו כל באי הטקס החגיגי, למרגלות בניין המוקד והתחלקנו לשתי קבוצות בשביל ההסעה. הדרך הייתה ללא ספק חלק מה- fun. ישבנו חבורת מגונדרים (שלא לדבר על זאביק, שהרביץ אותה ברטרו היישר למסיבות הקוק של שנות השבעים) וקיטרנו על הרעב שתקף את כולנו. בשלב מסויים עלו גם מספר לכלוכים, אבל ככה זה עם חבורת זקנות שעובדות יחד.
בסופו של דבר הגענו למסיבה וכמובן התנפלנו על הבאר. בשלב הזה כולם עדיין תפקדו כראוי. אני שתיתי בשלב הזה רק כוס וודקה ושוט יגר, מאחר ובבית הספקתי להרים כמה כוסיות עם ויזלטיר. אחרי קבלת פנים חביבה עברנו לאותו טקס שלשמו התכנסנו כולם ולאחר סדרת כאפות וחיבוקים וכמה מזלטובים עברנו למצב זלילה מתקדם. בשלב הזה מספר נפשות התחילו לעשות סימנים של "אני יעשה לעצמי פדיחות". הפרסי כבר היה שיכור, אבל במודע. הג'ינג'ית פצחה ברינונים גם היא במודע. הילד פשוט היה שיכור- לא במודע אך חדור מוטיבציה וכל השאר היו רק בתחילת ההתדרדרות.
חצי שעה אחר כך, אחרי ששרדנו נאום מרגש של דודה אחת ושיר וריקוד של חבורת ילדות מלאות כישרון, שעטנו כולנו לכיוון הבאר ורחבת הריקודים. כאן למעשה מתאים המשפט האל מותי
"הנה זה מתחיל"
שתינו ושתינו הרבה. אני באופן אישי מצליח לספור מספר בלתי מבוטל של יגרים ששתיתי באופן אישי. אחרים שתו יותר! התוצאה אחרי 20 דקות: זאביק משתולל, הילד משתולל, הפרסי משתולל... טוב למעשה כולם שיכורים ומיוזעים, רוקדים כאילו אין מחר (או יותר נכון- כאילו אף אחד לא רואה).
"איפה הפדיחות?" אתם שואלים. הנה הפדיחות:
זאביק בשלב מסויים היה מספיק שיכור בשביל להשפריץ חצי בקבוק סמירנוף- אייס על הג'ינג'ית, שדי הופתעה מההרטבה הפתאומית. ורדינה (שם בדוי כמו כל השמות בבלוג, רק הפעם מטעמי פדיחה) החליטה אחרי שיחה קצרה איתי ועם טוסטר שהיא מסוגלת להכנס לבריכה. בשלב הזה מוטב לציין כי טוסטר ואני לא ממש היינו חלק פעיל מהשיחה, כלומר, הנהנו בהסכמה ותו לא. ורידה, לעומת זאת, קמה, נגשה לשפת הבריכה ובצעדים קלילים נכנסה למים הרדודים והתישבה בבריכה! טוסטר ניסה להוציא אותה מהמים ונדחף גם הוא למים (במקרה שלו- רק הנעל נרטבה). מייד שארית החבורה ראתה כי ורדינה במים וחלקם החליט להצטרף (חלקם אפילו מרצון) לחגיגה בבריכה. בשלב מסויים ניסו לגרור גם אותי למים, מה שלא היה למורת רוחי ונאבקתי עם כל האמצעים שהיו לרשותי, כולל בעיטות, אגרופים וכיבוי סיגריות בוערות. גם אני יצאתי חבול, כי הפסיכים גררו אותי על הדשא.
המסיבה המשיכה וכולם חגגו. ורדינה החליטה שהיא נמלטת, עד עכשיו לא ברור לאף אחד ממי בדיוק?! ובשלב מסויים טוסטר קיבל החלטה- לזרוק את החתן לבריכה! מכיוון שהרעיון היה ממש מוצלח ומכיוון שכולם היו פנויים ובסביבה, החתן מצא את עצמו מתעופף אל תוך המים. אחרי 2 דקות שהוא לא יצא מהמים, טוסטר קצת נלחץ ושקל התייעצות עם עו"ד, אבל אחרי שהחתן יצא והתאושש הוא חזר, הפעם באופן וולונטארי ובקפיצת ראש למים! (ורידה עדיין נעדרת). כמה דקות אחרי המאורע המשמח הזה, זאביק מצא עצמו עם כוס מים ביד וכנראה חשב שאני סובל מחום אז הוא פשוט שפך אותה עלי.
לשמחתי בשלב הזה תפסנו כיוון לרכבים ושלחנו משלחת לאיתורה של ורדינה שלפי שמועות, תפסה כיוון רגלי הביתה (סה"כ שעתיים נסיעה, קטן עליה טיול רגלי קטנטן). האבדה נמצאה (נלכדה) וגם הם תפסו כיוון.
אצלנו בוואן, נהגוס ביקש יפה לא להקיא ברכב כי יש לו קבוצת תיירים בבוקר וכיוון את הבקשה לזאביק, זאביק בתגובה מיידית סינן "אני אף פעם לא מקיא" (מניסיון אישי שלי, זה משפט שתמיד מביא איתו נאחס). ואכן זאביק לא הקיא. לא הקיא בחצי שעה הראשונה. ואחרי שהקיא ונרגע המשכנו בדרכנו. 10 דקות אחר כך שוב עצרנו, הפעם מאוחר מדי. זאביק השאיר שלולית מלאת גושים ברכב. המשכנו בנסיעה שזאביק יושב מעולף ליד הנהג וכולנו מאחורה צוהלים (פרט לאלה שהיו מעולפים גם כן, חלקם מאלכוהול וחלקם מצחנת מיצי קיבתו של זאביק).
הגענו אחרי 2 בלילה הביתה, שתיתי לי ליטר מים והלכתי לישון. העניין המצער בכל הסיפור הוא שהתעוררתי ב 8:00 בכדי להגיע לעבודה.
והנה אני כאן, יושב מחוק מול המחשב, עונה לתומכים חצי ישן... ממלמל מילים בלי משמעות... חולם על איך זה להיות שליח פיצה... האם מקבלים פיצות חינם?... האם אני אקיא אם אני אוכל עכשיו פיצה?... איפה הדיילת שצריכים אותה?... למה אני בבגד ים?... מה זה הצלצול הזה?...
***
פינת העצה הטובה
אל תשתינו לפני יצאה מפאב- זה יחזיק אתכם ערים בדרך ולא תמותו באוטו!
חבצואל היבוסי,
מי צריך וודקה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה