שוב אני לוקח אתכם אחורה בזמן, הפעם אמצע יולי....
מאחר וסיימתי ללמוד (פרט לכמה מבחנים סוררים שממררים את חיי באופן מתמיד), החלטתי שזה הזמן לעבור דירה. לא שאני לא סובל את ההורים שלי, נהפוכו, הם אחלה אנשים ואני אוהב אותם מאוד. העניין הוא חירפון מתמיד שעובר עלי מדי יום ביומו. אז ביום בהיר אחד מצאתי את עצמי מקבל את ההחלטה. חיפשתי לי שותף ומצאתי אותו יחסית מהר.
השיטה הכי טובה בלחפש דירה היא: לחפש עם מישהו שכבר ראה מספיק דירות.
התוצאה: דירה שלישית שראינו- לקחנו.
הרכישה
יום שישי, קבענו עם שני (הדיירת הקודמת) לראות את הדירה. שני, בחורה אחראית, אחרה ברבע שעה בלי להתבלבל. אחרי סיעור מוחות קצר החלטנו לבדוק אם היא בדירה והתשובה הייתה נכונה. מסתבר שהמטומטמת הגיעה לבניין, ראתה אותנו יושבים על הספסל ליד, אבל לא השכילה להגיד לנו "היי אתם בשביל הדירה?", אמנם משימה פשוטה, אך כנראה שגם הבחורה. ראינו את הדירה ומייד התלהבנו (שנינו הצלחנו להתעלם מהבלגן שסרר בה ומאוסף החזיות המרשים של שני שרבץ לו בכל פינה בחדר). 3 דקות אחרי שיצאנו מהדירה התקשרנו לסגור עניינים.
יום ראשון, חדורי התלהבות הלכנו לפגוש את בעלי הדירה. שרה ויחיאל קיבלו את פנינו בלבביות (חבל רק שאת המזגן הם בחרו להראות לנו כנראה בהזדמנות אחרת), באמת אנשים נפלאים. מייד קלטנו ששרה שואלת את השאלות אבל יחיאל מקבל את ההחלטות. אחרי ששמענו כמה נפלאה שני ואיך שרה שמרה על בן- גוריון ואיך היא עושה ספורט עם נכדתו, מסרנו פרטים אישיים וקבענו להיפגש ביום רביעי לסגור עניינים. הזקנים לא חותמים על כלום בלי הבת המופלאה שעוסקת בעריכת דין (איך לא?).
החוזה
יום רביעי טוסטר ואני הגענו חמושים בערֶבים. אני אם אמא (אשת חייל) טוסטר הגיע אם אחיו וגיסתו שהייתה התשובה לבתם של הזקנים- עו"ד משופשפת ומוכנה לקרב. התיישבנו כולנו בסלון החביב של יחיאל ושרה, שהואילו והדליקו את המזגן. אחרי קריאת החוזים, שנכתבו ע"י בתם של הזקנים (הכינוי כמובן נכתב מתוך חיבה ולא זילזול), גיסתו של טוסטר העלתה נקודות לשיפור ואז החל הקרב. בת הזקונים וגיסתו של טוסטר פשוט פתחו בחילופי דברים ואנו נשארנו כצופים מן הצד.
או אז עלתה נקודה שכנראה שברה את ליבה של שרה, שפצחה בנאום מרגש על חוסר אמון וחוסר רצון. מייד בדקתי אם הטלפון הנייד שלי בסביבה, למקרה שיש להזעיק אמבולנס, אך אחרי מספר מילות הרגעה, שרה שבה לסורה והכל המשיך על מי מנוחות.
עוברים דירה
יום המעבר הגיע ובא!!! טוסטר ואני נרגשים ומלאי מרץ, הגענו אם מיטב חומרי הניקוי, חמושים בכוחות עזר (אמא ושממית) נכנסנו לדירה. בשלב הזה אני אציין כי שני ויוכי (הדיירות הקודמות והאהודות ביותר על בעלי הדירה) טענו שהשאירו דירה נקייה. בדירה גילינו שהדברים לא ממש מדוייקים.
שני, חביבת הבעלים, הייתה בעלת חתול מתוק (אני מבחינתי לבשל אותו) שעונה לשם המפגר לדעת רבים "מיאו" (במקרה הזה הייתי מבשל גם את בעל החתול). ל"מיאו" החתולי הייתה פינת חמד במרפסת, בה הוא היה מבצע את צרכיו המבושמים הישר אל תוך סלסלת חול, ממש חתול מנומס! שני דאגה לפנות את אותה סלסלה, אך לא הבחינה שקילו חול נשפכו בדרך. שני גם לא שמה לב שהארונות בבית סובלים מכירסום רגליים מתקדם ושהשואב אבק מצחין משאיבת גלליו המרנינים של "מיאו" (שאם זה היה תלוי בי היה מזמן תוספת באיזו ארוחת צהריים בקרוואן של חברות תאילנדים מורעבים באיזה מושב עלום בנגב). העניין המרגיז ביותר הוא ששני טרחה להתקשר באותו יום ולשאול אם הכל בסדר ונקי ובנימה משעשעת שאלה "אז יש הרבה שיערות?", "כן יש מספיק שערות להכין לך כדור ולתקוע אותו בגרון" היה המשפט שחלף לרגע במוחי, אבל ויתרתי.
צמד הדיירות למעשה השאיר דירה מטונפת למדי, מה שלא אמור להיות אופייני לצמד בחורות טיפוסי. בנוסף הצמד נותק מהגז, שעצם הניתוק עדיין מוגדר כתעלומה. אמנם שני לא שילמה חשבונות אבל אין חוב בסופרגז!?
סוף טוב הכל טוב
בסופו של דבר יש לטוסטר ולי יופי של דירה. מרווחת, נוחה ונקיה!
כולם מוזמנים!
תודות
אבא של טוסטר שעזר עמל ודרש לשלומם של שקעי החשמל.
אמא שלי שניקתה, בישלה והכינה יופי של שולחן קפה.
שממית שניקתה, עזרה ועוזרת בנוכחותה בכל עת.
עיריית ת"א שהשאירה פיסת חמד של שפת מדרכה צבועה באפור ומאפשרת לטוסטר לחנות בנוחות.
מאחר וסיימתי ללמוד (פרט לכמה מבחנים סוררים שממררים את חיי באופן מתמיד), החלטתי שזה הזמן לעבור דירה. לא שאני לא סובל את ההורים שלי, נהפוכו, הם אחלה אנשים ואני אוהב אותם מאוד. העניין הוא חירפון מתמיד שעובר עלי מדי יום ביומו. אז ביום בהיר אחד מצאתי את עצמי מקבל את ההחלטה. חיפשתי לי שותף ומצאתי אותו יחסית מהר.
השיטה הכי טובה בלחפש דירה היא: לחפש עם מישהו שכבר ראה מספיק דירות.
התוצאה: דירה שלישית שראינו- לקחנו.
הרכישה
יום שישי, קבענו עם שני (הדיירת הקודמת) לראות את הדירה. שני, בחורה אחראית, אחרה ברבע שעה בלי להתבלבל. אחרי סיעור מוחות קצר החלטנו לבדוק אם היא בדירה והתשובה הייתה נכונה. מסתבר שהמטומטמת הגיעה לבניין, ראתה אותנו יושבים על הספסל ליד, אבל לא השכילה להגיד לנו "היי אתם בשביל הדירה?", אמנם משימה פשוטה, אך כנראה שגם הבחורה. ראינו את הדירה ומייד התלהבנו (שנינו הצלחנו להתעלם מהבלגן שסרר בה ומאוסף החזיות המרשים של שני שרבץ לו בכל פינה בחדר). 3 דקות אחרי שיצאנו מהדירה התקשרנו לסגור עניינים.
יום ראשון, חדורי התלהבות הלכנו לפגוש את בעלי הדירה. שרה ויחיאל קיבלו את פנינו בלבביות (חבל רק שאת המזגן הם בחרו להראות לנו כנראה בהזדמנות אחרת), באמת אנשים נפלאים. מייד קלטנו ששרה שואלת את השאלות אבל יחיאל מקבל את ההחלטות. אחרי ששמענו כמה נפלאה שני ואיך שרה שמרה על בן- גוריון ואיך היא עושה ספורט עם נכדתו, מסרנו פרטים אישיים וקבענו להיפגש ביום רביעי לסגור עניינים. הזקנים לא חותמים על כלום בלי הבת המופלאה שעוסקת בעריכת דין (איך לא?).
החוזה
יום רביעי טוסטר ואני הגענו חמושים בערֶבים. אני אם אמא (אשת חייל) טוסטר הגיע אם אחיו וגיסתו שהייתה התשובה לבתם של הזקנים- עו"ד משופשפת ומוכנה לקרב. התיישבנו כולנו בסלון החביב של יחיאל ושרה, שהואילו והדליקו את המזגן. אחרי קריאת החוזים, שנכתבו ע"י בתם של הזקנים (הכינוי כמובן נכתב מתוך חיבה ולא זילזול), גיסתו של טוסטר העלתה נקודות לשיפור ואז החל הקרב. בת הזקונים וגיסתו של טוסטר פשוט פתחו בחילופי דברים ואנו נשארנו כצופים מן הצד.
או אז עלתה נקודה שכנראה שברה את ליבה של שרה, שפצחה בנאום מרגש על חוסר אמון וחוסר רצון. מייד בדקתי אם הטלפון הנייד שלי בסביבה, למקרה שיש להזעיק אמבולנס, אך אחרי מספר מילות הרגעה, שרה שבה לסורה והכל המשיך על מי מנוחות.
עוברים דירה
יום המעבר הגיע ובא!!! טוסטר ואני נרגשים ומלאי מרץ, הגענו אם מיטב חומרי הניקוי, חמושים בכוחות עזר (אמא ושממית) נכנסנו לדירה. בשלב הזה אני אציין כי שני ויוכי (הדיירות הקודמות והאהודות ביותר על בעלי הדירה) טענו שהשאירו דירה נקייה. בדירה גילינו שהדברים לא ממש מדוייקים.
שני, חביבת הבעלים, הייתה בעלת חתול מתוק (אני מבחינתי לבשל אותו) שעונה לשם המפגר לדעת רבים "מיאו" (במקרה הזה הייתי מבשל גם את בעל החתול). ל"מיאו" החתולי הייתה פינת חמד במרפסת, בה הוא היה מבצע את צרכיו המבושמים הישר אל תוך סלסלת חול, ממש חתול מנומס! שני דאגה לפנות את אותה סלסלה, אך לא הבחינה שקילו חול נשפכו בדרך. שני גם לא שמה לב שהארונות בבית סובלים מכירסום רגליים מתקדם ושהשואב אבק מצחין משאיבת גלליו המרנינים של "מיאו" (שאם זה היה תלוי בי היה מזמן תוספת באיזו ארוחת צהריים בקרוואן של חברות תאילנדים מורעבים באיזה מושב עלום בנגב). העניין המרגיז ביותר הוא ששני טרחה להתקשר באותו יום ולשאול אם הכל בסדר ונקי ובנימה משעשעת שאלה "אז יש הרבה שיערות?", "כן יש מספיק שערות להכין לך כדור ולתקוע אותו בגרון" היה המשפט שחלף לרגע במוחי, אבל ויתרתי.
צמד הדיירות למעשה השאיר דירה מטונפת למדי, מה שלא אמור להיות אופייני לצמד בחורות טיפוסי. בנוסף הצמד נותק מהגז, שעצם הניתוק עדיין מוגדר כתעלומה. אמנם שני לא שילמה חשבונות אבל אין חוב בסופרגז!?
סוף טוב הכל טוב
בסופו של דבר יש לטוסטר ולי יופי של דירה. מרווחת, נוחה ונקיה!
כולם מוזמנים!
תודות
אבא של טוסטר שעזר עמל ודרש לשלומם של שקעי החשמל.
אמא שלי שניקתה, בישלה והכינה יופי של שולחן קפה.
שממית שניקתה, עזרה ועוזרת בנוכחותה בכל עת.
עיריית ת"א שהשאירה פיסת חמד של שפת מדרכה צבועה באפור ומאפשרת לטוסטר לחנות בנוחות.
***
פינת העצה הטובה
אל תקנו ירקות- הם לא יפנו את עצמם מהמקרר ותמיד ניתן לצרוך מספיק עם קנית המבורגר טיפוסי.
חבצואל היבוסי,
גם היום אוכל במסעדה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה