ביום חמישי האחרון, סבתא שלי חגגה 91 חורפים. ללא ספק, אחלה סבתא, אבל לצערי לפני יותר משנה היא עברה אירוע מוחי שדי הגביל אותה מכל מיני בחינות. המצב החדש של בלבול רגעי, החלפת שמות, שמיעה סלקטיבית וכו' מביא גם שלל סיפורים משעשעים. אז החלטתי להביא פה מקבץ סיפורים סניליים במיוחד מסבתי המקסימה ואחרים...
ביום שבת ישבנו קוקידו ואני אצל סבתא שלי לאחר שהתברר כי בן דוד שלי בת דודה שלי מגיעים אליה לכבוד היומולדת. הגענו ראשונים ושמענו שלל סיפורים, אותם כבר שמענו כמובן, אודות האחיין המקסים שלי ומעלליו השונים (מאוחר יותר התברר לי שקוקידו נכנסת למוֹד בהייה באוויר כסבתא שלי מתחילה סיפור, אבל זה כבר עניין אחר). בין סיפור לסיפור, הראיתי לקוקידו אלבומים של בני הדודים שלי ותהינו כיצד קוראים לבת הקטנה של דוד ג'ירפה (כינוי מהילדות וככה זה עובד), שאלנו את סבתא שלי והתשובה הייתה "אילנה" (שם בדוי כמובן) שמה של הXית שלי. ניסיתי להבהיר לסבתא שלי, שזה לא השם הנכון ולמי הוא שייך, אבל הצלחה לא הייתה שם. היא התעקשה על "אילנה".
בשלב מסויים הגיע בן דוד שלי ואז התברר לנו, שלמעשה סבתא שלי החליטה שהם באים אז לא הייתה ברירה. סבתא שלי כמובן המשיכה לבלבל שמות והיה חביב למדי. אחרי שבן דוד שלי שמע על העניין עם השמות הוא סיפר לי שני סיפורים:
לפי חודשיים סבתא שלי התקשרה אליו ובמהלך השיחה הוא הבין שהיא חושבת שהיא מדברת עם אישתו! כמובן שכל ניסיונות ההסבר לא הצליחו ובשלב מסויים היא אפילו שאלה איפה הוא וכששוב ניסה להסביר שזה הוא למעשה תשובתה הייתה "טוב, הוא בטח נורא עסוק". לסיכומו של עניין, סבתא שלי חשבה שהם לא דיברו חודשיים!
מסתבר שדוד ג'ירפה עלה על טריק אחר... גם אליו היא התקשרה לפני חודשיים, אך אז חשבה שהיא מדברת עם אחד הילדים (נינים למען האמת). דוד ג'ירפה בעל התושיה, שיתף פעולה ולא התעקש להזדהות. בתום השיחה עם ה"נין" שאלה שבתא שלי "איפה אבא?" ודוד ג'ירפה ענה מבלי להתבלבל "חכי אני אקרא לו"!
עד עכשיו אפשר להבין שכנראה לסבתא שלי יש כמה בעיות שמיעה, בכל זאת בת 91 וזה לא ממש הולך ברגל (תרתי משמע), אבל את הקטע הבא אני לא יודע איך להסביר- לסבתא שלי יש מטפלת בשם הנרייטה (שם בדוי כמובן, למה אני לא יודע אבל למה לא), כשאמא שלי מתקשרת ומבקשת לדבר עם הנרייטה סבתא שלי טוענת ששולמיתה (דודתי, ששמה בדוי אף הוא, ממש סודי פה היום) לא נמצאת. רק לאחר שאמא שלי מבקשת את חנה (וזה לא בדוי) היא מעבירה את הטלפון!
האמת היא שהיום שמעתי סיפור משעשע נוסף על הסבא של נולי. אותו סב חביב סבל (עניין יחסי) גם הוא מחוסר צלילות (איזו הגדרה יפה) ויום אחד (למען האמת לילה) קם לו, פתח את דלת המקרר והשתין לתוכו. כל זה לא היה מצחיק, אלמלא העובדה שלמחרת בבוקר הוא נורא התלהב מהאור האוטומטי שהם התקינו בשירותים!
סיפור נוסף על אותי בחור חביב שאיננו עימנו עוד, מצריך הסבר קטנטון לגבי נולי עצמה: עד לפני כחודש, נולי התגוררה בוסטון וחזרה פעמיים בשנה לביקור בארץ. באחד הביקורים, סבא שלה ראה אותה בבית ולכמה רגעים צלילותו חזרה אליו והוא אמר לה "חכי רגע אני רוצה להביא לך משהו". הוא אץ, בדרכו שלו (כמו שלי יש את דרכי שלי) לחדרו ולאחר כמה רגעים שב, אבל כנראה שהשאיר את הצלילות בחדר. נולי שאלה אותו "סבא, מה רצית להביא לי?" והוא ענה "רותי (שמה הבדוי של אמא של נולי), אני רוצה שתוציאי מהבנק שלי מיליון ₪ ותשלחי לנולי, אני רוצה שהיא תקנה לעצמה נעליים".
אז בטח חלקכם תוהים כרגע איזה מן אדם שפל אני, אבל אני חייב לציין פה: כולכם טועים!
הרי זה ידוע שליהודים מותר לספר בדיחות על השואה! ומאותה סיבה אני מספר סיבות על נכים וחבריהם. ומכיוון שביום מן הימים אני אהיה זקן סנילי ועלול להשתין לתוך איזה מכשיר חשמלי, אני מרשה לעצמי לפרסם שורות אלו.
שיהיה לכולנו בהצלחה,
חבצואל היבוסי,
שסובל עם כולם!
ביום שבת ישבנו קוקידו ואני אצל סבתא שלי לאחר שהתברר כי בן דוד שלי בת דודה שלי מגיעים אליה לכבוד היומולדת. הגענו ראשונים ושמענו שלל סיפורים, אותם כבר שמענו כמובן, אודות האחיין המקסים שלי ומעלליו השונים (מאוחר יותר התברר לי שקוקידו נכנסת למוֹד בהייה באוויר כסבתא שלי מתחילה סיפור, אבל זה כבר עניין אחר). בין סיפור לסיפור, הראיתי לקוקידו אלבומים של בני הדודים שלי ותהינו כיצד קוראים לבת הקטנה של דוד ג'ירפה (כינוי מהילדות וככה זה עובד), שאלנו את סבתא שלי והתשובה הייתה "אילנה" (שם בדוי כמובן) שמה של הXית שלי. ניסיתי להבהיר לסבתא שלי, שזה לא השם הנכון ולמי הוא שייך, אבל הצלחה לא הייתה שם. היא התעקשה על "אילנה".
בשלב מסויים הגיע בן דוד שלי ואז התברר לנו, שלמעשה סבתא שלי החליטה שהם באים אז לא הייתה ברירה. סבתא שלי כמובן המשיכה לבלבל שמות והיה חביב למדי. אחרי שבן דוד שלי שמע על העניין עם השמות הוא סיפר לי שני סיפורים:
לפי חודשיים סבתא שלי התקשרה אליו ובמהלך השיחה הוא הבין שהיא חושבת שהיא מדברת עם אישתו! כמובן שכל ניסיונות ההסבר לא הצליחו ובשלב מסויים היא אפילו שאלה איפה הוא וכששוב ניסה להסביר שזה הוא למעשה תשובתה הייתה "טוב, הוא בטח נורא עסוק". לסיכומו של עניין, סבתא שלי חשבה שהם לא דיברו חודשיים!
מסתבר שדוד ג'ירפה עלה על טריק אחר... גם אליו היא התקשרה לפני חודשיים, אך אז חשבה שהיא מדברת עם אחד הילדים (נינים למען האמת). דוד ג'ירפה בעל התושיה, שיתף פעולה ולא התעקש להזדהות. בתום השיחה עם ה"נין" שאלה שבתא שלי "איפה אבא?" ודוד ג'ירפה ענה מבלי להתבלבל "חכי אני אקרא לו"!
עד עכשיו אפשר להבין שכנראה לסבתא שלי יש כמה בעיות שמיעה, בכל זאת בת 91 וזה לא ממש הולך ברגל (תרתי משמע), אבל את הקטע הבא אני לא יודע איך להסביר- לסבתא שלי יש מטפלת בשם הנרייטה (שם בדוי כמובן, למה אני לא יודע אבל למה לא), כשאמא שלי מתקשרת ומבקשת לדבר עם הנרייטה סבתא שלי טוענת ששולמיתה (דודתי, ששמה בדוי אף הוא, ממש סודי פה היום) לא נמצאת. רק לאחר שאמא שלי מבקשת את חנה (וזה לא בדוי) היא מעבירה את הטלפון!
האמת היא שהיום שמעתי סיפור משעשע נוסף על הסבא של נולי. אותו סב חביב סבל (עניין יחסי) גם הוא מחוסר צלילות (איזו הגדרה יפה) ויום אחד (למען האמת לילה) קם לו, פתח את דלת המקרר והשתין לתוכו. כל זה לא היה מצחיק, אלמלא העובדה שלמחרת בבוקר הוא נורא התלהב מהאור האוטומטי שהם התקינו בשירותים!
סיפור נוסף על אותי בחור חביב שאיננו עימנו עוד, מצריך הסבר קטנטון לגבי נולי עצמה: עד לפני כחודש, נולי התגוררה בוסטון וחזרה פעמיים בשנה לביקור בארץ. באחד הביקורים, סבא שלה ראה אותה בבית ולכמה רגעים צלילותו חזרה אליו והוא אמר לה "חכי רגע אני רוצה להביא לך משהו". הוא אץ, בדרכו שלו (כמו שלי יש את דרכי שלי) לחדרו ולאחר כמה רגעים שב, אבל כנראה שהשאיר את הצלילות בחדר. נולי שאלה אותו "סבא, מה רצית להביא לי?" והוא ענה "רותי (שמה הבדוי של אמא של נולי), אני רוצה שתוציאי מהבנק שלי מיליון ₪ ותשלחי לנולי, אני רוצה שהיא תקנה לעצמה נעליים".
אז בטח חלקכם תוהים כרגע איזה מן אדם שפל אני, אבל אני חייב לציין פה: כולכם טועים!
הרי זה ידוע שליהודים מותר לספר בדיחות על השואה! ומאותה סיבה אני מספר סיבות על נכים וחבריהם. ומכיוון שביום מן הימים אני אהיה זקן סנילי ועלול להשתין לתוך איזה מכשיר חשמלי, אני מרשה לעצמי לפרסם שורות אלו.
שיהיה לכולנו בהצלחה,
חבצואל היבוסי,
שסובל עם כולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה