18.3.2005

כתום בעיניים

נמאס לי מכל הסיפור הזה עם ההתנתקות. ולמען הסדר הטוב- לא רק לי- גם לחברים שלי נמאס ואני מאמין שלעוד הרבה אחרים!
נמאס לי שחבורת המתנחלים הזו חושבת שזה לגיטימי לבטל החלטות ממשלה ולהתארגן כנגדה.
נמאס לי שהפסיכים האלה מפחידים את החברים שלהם, שלמעשה מוכנים להסתלק מהמקום הזה אי שם בפלסטינה.
נמאס לי שכספי המיסים שאני משלם הולכים להוצאות תקציב ההגנה על שלום אותו קומץ אנשים ושלמעשה יכול היה ללכת לכיוונים קצת יותר מועילים, כמו למשל חינוך, רווחה או סתם לקצץ לי במיסים (ואני גם ככה מרוויח מעט מידי).
נמאס לי שאף אחד לא מגיש נגדם צווי הרחקה מהילדים שלהם, אחרי שהם משתמשים בהם כמגן אנושי (ממש אנושי).
נמאס לי להיתקע בפקקים, שגם גם ככה נוראיים, בגלל איזו חבורה של תימהונים שלא רוצים לעזוב את הבית שלהם שבטח נבנה על איזה מטע זיתים ערבי.
נמאס לי שבכלל מתעסקים עם השטויות האלה ושוקלים איך לעשות את זה בנחמדות, כשלמעשה אין שם אף אחד נחמד!

אז מה לעשות?
פשוט לעזוב!
לשלוח כרוזים לאותם אנשים חביבים בנוסח הבא "היינו כאן ואיננו עוד! תודה, צה"ל."
אולי גם להוסיף תאריך.
אז מה שיקרה מאותו תאריך ואילך הוא מאוד פשוט: מי שיתפנה מרצון- יקבל מענק כפי בסוכם.
השאלה היא- איך יגנו על עצמם אותם תושבים שיחליטו להישאר שם? גם לזה יש פתרון:
הרי תקום שם מדינה פלסטינאית נכון? נכון.
אז כמו שאותם ערבים שגרו בגבולות המדינה אי אז ב- 48, זכו לאזרחות ישראלית וזוכים להגנה, כך גם אותם מתנחלים שישארו בביתם יקבלו אזרחות פלסטינאית (שמעתי שהיא כתומה ותלאי כתום בגוש קטיף נחשב למודה, לא?).

חבצואל היבוסי,
חבצוליים הנה אני בא!

אין תגובות: