מחליף קידומת

יום רביעי בערב, אני שב הביתה אחרי יום מפרך בעבודה (וואלה הייתה עבודה) + לימודים עד 21:00. מתישב לי בסלון וזולל ארוחת ערב- הפעם לא היה לי כח למחשב (מה שלא קורה בד"כ). בשלב מסויים האישה אומרת לי "יש איזו בעיה במחשב, יש הודעה עם צהוב ואפור, לא יודעת מה זה" תוך 3 שניות הייתי מול המחשב ומולי נגלתה ההודעה הבאה:
"מה דעתך ניסע? בוא נגיד מחר למשל? אבל אתה נוהג... וכן קאזה דו ברזיל שומרים מקומות לארוחת חג..."
ותמונות של הרויאל ביץ' אילת מעטרות את ההודעה.
אחרי שניה וחצי הבנתי במה מדובר וכמובן שפצחנו לנו בריקוד עם פולני בסלון (טוב בלי הריקוד, אבל היה שמח מאוד בסלון).
התברר לי שהתיכנון כבר רץ חודש שלם וכמעט שנחשף ע"י אמאדו שבטעות אמרה לי משהו בסגנון הבא "כשתהיו באילת..." אבל אני לא קלטתי ממש. הפעם היחידה שמעט חשדתי הייתה במסיבת חברה לפני שבוע כשקלטתי את קוקידו מדברת עם פריטי-אייז בטלפון שלה ולא שלי! (פריטי-אייז היה איש הקשר בעבודה) אבל כנראה שכוס ויסקי ואוכל יותר מעניינים אותי ולא עשיתי מזה עניין. אני גם אציין שביום רביעי בערב דיברתי עם פריטי-אייז בדרך הביתה והוא אמר לי שהוא רוצה לבוא להדרכה שמתוכננת לי למחר... חכה חכה!

יום חמישי בבוקר, התעוררתי לי ב 6:45 (שזה 45 דקות מאוחר יותר מבד"כ) שמח וטוב לבב שאין לי הדרכה להעביר היום, התארגנו ויצאנו תוך 3 שעות לדרך! אחרי 4 שעות בערך נחתנו באילת ומיותר לציין שמורעבים. בזמן הצ'ק אין גיליתי שגם עם ישראל מגיע למלונות 5 כוכבים- גיליתי את זה כשהבחנתי במזוודה מנומרת שנחה לה לצד המזוודות שלנו ובעליה, אישה קטנה, שכנראה עוסקת בצלילה, כי בשיער שלה היה יותר חמצן מבאויר, הייתה עסוקה בלצעוק על הבת הקטנה שלה שתוריד את האח הקטן שלה (שהיה תינוק בן שנה בערך)- אז רעבים מצאנו מתחת למלון את מסעדת בוסטון והחלטנו לנסות את מזלנו שם.

בוסטון- הזמנו את העיסקית שלהם. קוקידו זכתה לסלט (מאלה שלא ממש בא לאכול) ואני זכיתי למרק קרם חצילים שהיה חביב למדי. כעיקרית אני זללתי המבורגר שלא ברור לי למה כותבים עליו "מבשר מובחר" כי נראה לי שהבקר היה צריך לצעוד לאילת ברגל וקוקידו זכתה לקבבוני דגים שלא היו טעימים במיוחד. אני חייב לציין שבסוף הורידו לנו 20% על המנה של קוקידו כי היא לא נגעה במנה העיקרית ולא ביקשנו את זה או התלוננו- שירות מצויין רק חבל שלא טעים!

אני לא זוכר מה בא קודם, המנוחה או הים אבל שניהם הגיעו והיה מצויין. בעוד אנחנו נחים במלון נשמע דפיקה בדלת ומאחריה איש שרות חדרים עם עוגת מוס- מסתבר שמישהי (אמאדו) הזמינה לנו עוגה ליום ההולדת שלי- לעוגה צורף פתק "מזל טוב קוקידו". מאוחר יותר באותו הערב, בעודי יושב וצופה בים מהמרפסת שלנו במלון אני שומע דפיקות בדלת, אבל לא בדלת החדר, אלא בדלת המרפסת! שוב אותו בחור חביב ממקודם- שמסתבר נכנס לחדר והתחיל לצעוק room service עד שקוקידו (שהייתה בשירותים) אמרה לו להמשיך למרפסת. הפעם הוא הביא לנו מעט שיכר (או יין כמקובל) ומכתב- המקנה לנו כניסה חינם לספא במלון והנחה בטיפולים לרגל יום הולדתי (שקוקידו זכתה לה ולכן כל הברכות על שמה). בערב שוב יצאנו לשוטט בעיר ומצאנו את עצמנו שוב רעבים (אבל לא מורעבים) אז חיפשנו מקום לאכול ובסוף מצאנו את לה קוצ'ינה (גם מתחת למלון) שההורים של קוקידו תמיד זוללים בה.

לה קוצ'ינה- המקום נראה מאוד חם וביתי ומחולק למספר חדרים שונים. לי אישית היה קצת חם אבל התענוג של האוכל השכיח את זה ממני לחלוטין. מלצר חביב שרת אותנו נאמנה וכל המלצה שלו קלעה בול (האמת שהייתה רק אחת אז יש לו אחוזי הצלחה טובים). לפני הכל זכינו ללחם שום מעולה וחם שטבלנו אותו טוב טוב בשמן זית וחומץ בלסמי. קוקידו הזמינה פטוצ'יני איי סלמון (פטוצ'יני עם נתחוני סלמון מעושן ברוטב שמנת עם שום, בצל, קרישה ועשבי טיבול) שאעפ"י שהייתה מלאה טענה שהיה מוצלח במיוחד. אני הזמנתי ריזוטו די פרוטו די מארה (ריזוטו פירות ים) שאעפ"י שהייתי מפוצץ אכלתי את כולו! היה פשוט תענוג אמיתי. מנת ריזוטו שהמרכיב העיקרי שלה היה דווקא פירות ים- מומלץ בחום. מסעדה פשוט מצויינת (לא כשרה כבר אמרתי?).

מאוחר יותר נכנסנו למאנקיז כי אמרו שיש הופעה של להקה מבריטניה. ישבנו קצת והזמנו קפרינייה (כי אם אתה לא שותה אתה לא נֵנֶה...) ובשלב מסויים עלה לבמה בחור לבוש ברישול, אך מעונב, אחריו עלה עוד אחד, מבוגר בעשור וטיפה מזיע ומתופף. אחרי שהתחילו לנגן (כמובן שלא משהו מקורי) עלתה לבמה זמרת (מכוערת כמיטב המסורת הבריטית) שדווקא לא פצחה בשיר ומייד אחריה עלתה לבמה נפילה בלונדינית, שמבוגרת בעשור ממנהיג הלהקה, שלמעשה מזכירה איזו יוצאת להקת ABBA שהחליטה לעשות חלטורות לעת זיקנה. אכן בריטים! מה אנחנו אשמים שהלכה לכם האמפריה? יצאנו אחרי מחרוזת אלטון ג'ון (זה היה יותר מידי).

יום שישי נפתח בארוחת בוקר כמובן ושוב ביקור בים... מנוחה קלה בחדר וטיול לקניון. בהתחלה לא הבנו למה הרחובות ריקים, אבל כשנכנסנו לקניון הבנו שפשוט כולם שם, אז חזרנו למלון (כמובן שאכלנו משהו קטן בדרך). כשהשמש התחילה לעשות את דרכה מעבר להרים, יצאנו שוב החוצה (זוג ערפדים) לטבול שוב בים. לפתע חשקה נפשי בסיבוב על אופנוע ים ולאחר בירור מחירים קצרצר, התברר לי שהתענוג עולה 180 ש"ח לזוג ל... 15 דקות! אז ויתרנו וזזנו למלון להתארגן לארוחת החג בקאזה דו ברזיל (למי שממש רוצה יכול לבדוק גם בפוסט אוהל גמל ושאר ירקות). בזמנן ההתארגנות גילינו שסידרו לנו את החדר (מבלי שביקשנו) והביאו לנו עוגת דבש לכבוד החג ומאוחר יותר גם הגיעו שוקולדים של מקס ברנר (לקינוח).
לגבי המסעדה אני לא חושב שיש יותר מידי על מה לפרט- בחירה מצויינת של קוקידו למקום לחגוג בו את ראש השנה!!! לקחתי את התפריט שכולל גם צלעות כבש והתחלנו לחגוג. קוקידו הסתפקה בפרגיות ביין ודבש וכמה נתחי אנטריקוט ואני חגגתי על כל דבר שלא היו לו כנפיים! היה נהדר- אני יכול להגיד שישבתי במשך שעה שלמה של אכילה רצופה! (עדר של פרות וכבשים נשחט רק לכבודי).

יום שבת- סיפור דומה... ארוחת בוקר, ים, מנוחה, אוכל, מנוחה, ים ואז ארוחת ערב. הפעם בחרה קוקידו מקום בהמלצת הפוקסים ולכן מצאנו את עצמנו בפינה חשוכה באילת (האמת שממש מאחורי קאזה דו בראזיל) אליה הכווין אותנו שץ. המקום פשוט חבוי באיזור שנראה די מפוקפק באילת (יסלחו לי כל דיירי האיזור).

במחבוא של אדי- המחבוא גם הוא מקום נעים מאוד, צבוע בלבן עם קרשים שמעטרים את הקירות, יש תחושה קצת מרתפית ואחדים יגידו אף צרפתית- אחרים יגידו שהאחרים הם חבורה של פלצנים ואיפה האוכל? צודקים! אחרי הצצה קצרה בתפריט נוכחנו לדעת שהמקום יקר! אין מנות מתחת ל 80 ש"ח (טוב אולי חלק קטן) אבל באנו להינות אז למה שזה יזיז לנו? לפני המנה הראשונה קיבלנו לחם שום? למה סימן שאלה? כי זה היה הלחם שום הכי פּוּשְטִי שיכולנו לדמיין- פרוסות לחם לבן (מאלה שקונים פרוס) קלוי בטוסטר אובן עם קצת שמן זין, אורגנו ושום. הקרפאצ'יו שהזמנתי הגיע ובהחלט עמד בציפיות. בתפריט מצויין כי המנות מוגשות בתוספת גזר גמדי ותפו"א אפוי- אכן 4 גזרים גמדיים הגיעו ולידם פרוסת תפו"א אפוי (WTF) אם הייתי דוגמנית הייתי ממש שמח, אבל אני לא ולמען האמת אני די רחוק מלהיות אחת (לא שאני לא רזה, שרירי ויפה תואר- אני פשוט לא מתחבר לברנז'ה) ולכן ניסיתי להתעלם מהתוספת וחיכיתי למנה העיקרית. קוקידו הזמינה פילה קוד בשום וחמאה שהיה בהחלט טעים (כן, גם אני זללתי ממנו מייד אחרי שסיימתי את המנה הצנועה שלי) ואני הזמנתי סטייק (אנטריקוט) ושרימפס ברוטב פטריות מוקרם- חוץ מזה שהיה טעים גם נהנתי לראות את נחילי הדם מתערבבים בשמנת שמלאה את הצלחת! ואז אכלתי גם קצת מהדג של קוקידו (היא הייתה מלאה, אני לא גונב לה שום דבר מהצלחת).

את הערב סיימנו בחיפושים אחרי גלידה- לא הרבה יודעים אבל בטיילת של אילת יש 3 דוכני גלידה, שאחד מהם בשיפוצים, קצת מוזר שבמקום הכי חם במדינה אין איפה לקנות גלידה. הגענו לאחד הדוכנים אבל הצפיפות ושטח פני הגלידה הבהירו לנו שלא רק לנו חם, אז קנינו לקוקידו גלידת מטרה לזכר הימים ההם!

היום החלטנו לצאת מוקדם לכיוון הבית ועכשיו אני כאן, אחרי 3 ימים נטולי אינטרנט, שבהם עמדתי בכבוד, עם בטן מלאה מטעמים- הצלחה כבירה יאמר לזכות קוקידו! מחר יומולדת והעוגות כבר בתנור (לפצות את החברים בעבודה על ההברזה ביום חמישי כי העומס בעבודה באמת חמור).

טוסטר- אני מצטער אם יצא ארוך.

חבצואל היבוסי,
קוקידו הרגע הזמינה פיצה!