תפוס

כשאנחנו נוסעים להורים של קוקידו, אנחנו בד"כ ישנים בחדר של קוקידו, פשט לפעמים שגם אחיה מגיע עם המשפוחה שלו. במקרים הללו אנחנו ישנים בחדר שלו ומכיוון שהחדר שלו היה נטול מיטה, אמאדו קנתה לנו, לבקשתה של קוקידו, פוטון!

בערב הראשון שניסינו לישון על הפוטון, אני כבר הבנתי, שזה לא הולך להיות ממש תענוג, אבל גם ככה מספר הפעמים שאנחנו ישנים עליה הוא מועט.

ביום ראשון, כבכל ערב יום הזיכרון, הגענו להורים של קוקידו עם אחיה ונכנסנו למיטה (בלי אחיה). כמו תמיד, המיטה הרגישה כמו מרבד דשא לא אחיד ומלא גושים, דבר שגרם לנו להחנק מצחוק על מר גורלנו, אבל בסופו של דבר נרדמנו לנו.

בסביבות השעה 6:45 הרגשתי שמשהו לא ממש בסדר עם הצוואר שלי ואכן ב 6:46 הבנתי שהוא תפוס- זה תענוג! אין כמו הרגשה של מחט שנכנסת לך לתוך הצוואר בכל פעם שאתה עושה תנועה לא נכונה וכמובן שאין דבר יותר נחמד מתחושת הצריבה שמלווה את הסיפור. שורה תחתונה- אני עם צוואר תפוס!

הדבר שהכי מבאס בצוואר או גב תפוס הוא העיתוי. תמיד זה תופס אותי ביום הלא נכון, בשעה הלא נכונה, בסיטואציה הכי מחורבנת. הדוגמא הכי טובה לעניין התרחשה לפני 7 שנים בבריסל. אחרי כמה חודשים, החלטתי שאני קונה לי עוד כמה רהיטים לדירה וביקשתי את עזרתו של סידני להעלות את אותם הביתה אחרי שאספנו אותם באיקאה. אחרי שהעלנו כמה רהיטים, כולל ספה, העלאנו שולחן קפה (ארוז ומוכן להרכבה)- בדיוק בשניה שעמדתי בדלת זה קרה! הגב נתפס! הצלחתי לגרור את עצמי לספה שזה עתה העלאנו ולהתמוטט עליה- כמובן שסידני נקרע מצחוק (וזה עוד היה לפני שקראו לו סידני ולי מוייש- אבל זה סיפור אחר).

חבצואל היבוסי,
מסתכל רק קדימה.