בשנות השמונים שודרה בערוץ 1 (או בשמו הנודע בתקופה ההיא "ערוץ אחד ויחיד) סידרה שהפחידה אותי כל כך, שאת רובה ראיתי כשהידיים שלי מכסות את העיניים- הסידרה היא כמובן תלת רגליים (Tripods).
שר התקשורת אריאל אטיאס וח"כ אמנון כהן (שניהם חברי סיעת ש"ס) החליטו להביא הצעת חוק חדשה שבאה להגביל את הגישה לאתרי אינטרנט המכילים תכנים פוגעניים (סקס, אלימות, סמים והימורים) בכדי לשמור על ציפור נפשם של ילדינו האלימים.
אז איך באמת אנחנו אמורים להנות מקצת פורנו רדוד? פשוט להזדהות בכניסה... לא סיסמה לא מספיקה פה, צריך זיהוי ביומטרי, שנדע מי את/ה בדיוק- הגיוני לא? אם אתה רוצה לראות "בחורות ערומים" אז גם אתה צריך להיות ערום (באופן מטאפורי כמובן).
הבעיה (ויש פה בעיה) מתחילה בנקודה שונה לגמרי- מי קובע מה זה חומר פוגעני? אולי התמונה הזו פוגעת במישהו? או אולי זו ו- זו, או אולי הסרטון הזה או הזה אלים מידי? האם העובדה שבחרנו נציגים לכנסת, שוללת מאיתנו את הזכות לבחור את אמות המוסר והחינוך לעצמנו? איפה עובר הגבול?
ביום שאחרי- לא נוכל לשמוע את זיוה פוליאנה פרנק, שירי יונה וולך יגנזו סופית (זה אחד מהם בטוח), לא נראה את אלכס חולה אהבה, דיסקים של טום וג'רי יורדו מהמדפים, שלטי חוצות יכללו מלל בלבד ולא נראה את הסוף של אבודים... ועוד ועוד...
צחוק הגורל הוא שביום שאחרי, היחידים שיצפו בפורנו באינטרנט, יהיה בני נוער שעקפו את ההגנה הביומטרית- כי בסופו של דבר העולם שייך לצעירים!
יש לנו שבועיים לעצור את הזוועה - וובסטר 3 (חנן כהן)
חבצואל היבוסי,
מתגעגע לקוקי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה