25.5.2007

טבע מסריח

טבע מסריח 1
אני לא עומד לדבר פה על הנבלות שחותכים את הפקק בפניה לאזור תעשיה לרעננה כל בוקר ואני גם אל הולך לדבר על השמוקים, שחושבים שאם כולם משאירים את הזבל שלהם בטיולים, אז גם להם מותר ומישהו בטח מנקה שם. אני הולך לדבר על משהו אחר.

אני אתחיל ישר בעובדה שאני שונא שמעשנים לי על האוכל! שונא את זה ושונא את אלה שמעשנים לי על האוכל ומסתבר שיש עוד כמה שמרגישים כמוני אז חוקקו להם חוקים ומסעדות מחוייבות להגדיר אזור עישון - עד כאן הכל מצויין - אבל פתאום שמתי לב שנדפקנו (אנחנו- הלא מעשנים) חזק!

כמעט כל מסעדה שיש לה מתחם חיצוני מגדירה את אותו איזור כאיזור עישון ואני לא יודע אם זה בגלל שלא ניתן לאכוף את החוק במקום שאיננו מוגדר כמבנה, אבל בשורה התחתונה- כל מי שלא מעשן נאלץ לשבת בפנים או לאכול בצחנת הסיגריות של שכניו לשולחן. לא ברור לי למה צריך לסבול את זה? לא מספיק שאני צריך להריח את הסרחון של האנשים האלה כשהם מדברים אלי אחרי הפסקת סיגריה- אז עכשיו גם את הטבע לקחו לי?

דמגוגיה? בהחלט! מהסוג הטוב ביותר- מהסוג הצודק.

טבע מסריח 2
בעודי יושב וכותב את טבע מסריח 1 (הייתי נותן קישור אבל זה מגוחך, חוץ מזה שזה יהיה סוג של רקורסיה, לא?) צלצל הטלפון בביתנו החדש (לא שלנו, בשכירות כמובן). להלן הלך השיחה השיחה:
אני: הלו (הפתעתי אתכם אם הפתיחה הזו אה?).
היא: שלום אפשר לדבר עם צבי ****? (שם המשפחה שמור במערכת).
אני: לא, הוא עסוק, הוא מת לפני 5 שנים (טוב האמת ששפשוט אמרתי לה שהוא
     נפטר) עם מי אני מדבר?
היא: עם מי אני מדברת? (כבר עצבנה אותי).
אני: חבצואל, מי את?
היא: שמי מרים ואני מדברת מאיל"ן, ראית את הפרסומות בערוץ 3... בלה בלה בלה...
אני: לא אין לי כבלים (זו האמת לאמיתה), מצטער.
היא (מתעלמת לחלוטין מההערה האחרונה שלי): אנחנו עוזרים לילדים נכים, גם
    במלחמה האחרונה... (לפחות נאום בחירות היה פה).
אני: אין לכם יום התרמה?
היא: לא הפסקנו עם זה- אתה יודע כמה עולה כסא גלגלים... (ממשיכה בנאום).
אני: תראי אני לא תורם באמצעות הטלפון ובעיקר לא לשיחות נכנסות, זה לא בטוח.
היא: ניתוק!

כמו שנאמר: ללא מילים!

חבצואל היבוסי,
מת על סימני קריאה!

אין תגובות: