11.6.2007

אני בסך הכל בסדר

אחרי שנה שלא ביקרתי אצלו, הלכתי היום לרופא שיניים. לא שהתעצלתי, פשוט הזנחתי- זה הרבה יותר פשוט מלהתעצל. כשאני מתעצל, זה כולל גם יסורי מצפון וגם תכנונים ותרוצים בנוסח "מחר אני אלך" או "טוב היום היה לי יום מחורבן בעבודה" אבל כשאני מזניח זה לא מלווה בשום תופעת לואי מיותרת, פרט לרגישות לקור (לא יאמן שהקלדתי את המשפט הזה בכלל).

רופא שיניים מבחינתי זה דבר ראשון צום כפוי (לא שיש צום לא כפוי) ולכן בטרם יצאתי מהבית, הקפדתי לחסל את שארית הלזניה שאמא של קוקי הכינה לנו (יותר נכון לי. המסכנה צריכה להכין לי משהו בשרי כל פעם שאנחנו באים לביקור). אחרי הלזניה נכנסתי למצב רוח קרבי אז ראיתי פרק בסופרנוס ורק אז הרגשתי מספיק מוכן ללכת ואכן אחרי 5 דקות נסיעה- הגעתי לרופא.

מסתבר שבשנה אחת, המרפאה עברה השתכללות והכל דיגיטלי ומגניב ומצאתי את עצמי בוהה בצילומים האפרוריים של פנים הפה שלי על מסך LCD ואפילו קיבלתי כמה הסברים לכל מיני גושים וכתמים (איזה גועל) ולמעשה זו הייתה יותר נכון שיחת הרגעה (מגעיל מגעיל אבל שומר על הפה, "שלא כמו בעבודה" חושב לעצמו קראנצ'). בקיצור חשבנו שהרגישות שלי לקור (הנה זה שוב ככה צץ לו פתאום) נובעת באיזה חורצ'יק וקצת נרגעתי כי סותמים וגמרנו בלי הרבה בולשיט.

הבעיה התחילה כשהרופא רמז לי שהביקורים שלי אצל האורטודנט לפני יותר מעשור והסבל שעברתי במשך שנה, בסופו של דבר, דפקו לי את הפה ומסתבר שהשיניים שלי נסגרות טוב מידי (לא פלא שסטייקים מפחדים ממני) וכל הסיפור עוד עלול לגרום לי לשחיקה.

לפני שיצאתי לקבוע תור לכל הסיפור הזה, הוא עוד הספיק לזרוק לי "אתה בסך הכל בסדר", בטח בסדר, הרי אני רק צולע. לפחות לא הגעתי למצב של הגברת הזו:

חבצואל היבוסי,
פּוֹלִיייייייייייייייייייייייייי... יא בן זונה.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

תצטרף למועדון שוחקי השיניים
הפיתרון שנתנו לי היה ללכת לישון עם סד חוצץ בלסת...
רק באשפוז כפוי
מאז אני שוחק לי להנאתי
דודו