הסוגיה הזו תמיד צפה אבל אף פעם לא כתבתי עליה, סתם כי שכחתי (אני לא מסתובב עם פנקס ורושם רעיונות) והערב, במסיבת הפרידה לסידני, נזכרתי בה שוב, אחרי שיחה עם הבית התאילנדי (חרא מסעדה) שסעדנו בה לפני כמה חודשים (ומשום מה זכתה לאיזה תואר ממגזין TimeOut).
לפני כמה חודשים אכלנו בבית תאילנדי בת"א ואני לא אכנס פה לכל סיפור השירות הגרוע שקיבלנו שם מהמלצריות הפלצניות של המקום, שדואגות לתקן אותך במידה ואמרה את שם המנה לא נכון ועוד מיני טופינים (הייתי תוקע להן מטריה ופותח אותה ממש בכייף, רק שתבינו כמה נהנתי מהחוויה שם). הדבר שהכי הרגיז אותי הוא ששאלתי את המלצרית אם המנה גדולה ("כי אני ממש רעב" טרחתי לציין) היא ענתה שכן! המנה גדולה ואין מה לדאוג.
שקרנית! אבל לא באשמתה, אני האידיוט בכל הסיפור הזה.
אף פעם, אבל אף פעם, אל תאמינו למלצרית אנורקטית. אני מבין למה בעלי מסעדות לוקחים אותן (הן בהחלט מזכירות יותר דוגמניות) אבל לראבאק הבחורות האלה לא מסוגלות לאכול גרגר אפונה בלי לרוץ להקיא אותו בשירותים!!! אז למה שאני יאמין להן שהמנה גדולה או טעימה אם היא בחיים לא טעמה אותה כי היא לא אוכלת מוצקים!
כוס אמא של כל המלצריות הרזות! תביאו לי מישהי שאוהבת לאכול!
ועכשיו למשהו שונה לגמרי (האמת שזה מטעם החיים, אבל למי אכפת, זה פשוט מצחיק עד דמעות, תהנו):
טוב אני חייב עוד קטע אחד...
חבצואל היבוסי,
נוהג בעארס מוביל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה