נשאר רק לחכות (בערך)

לפחות אני תקין גנטית... אמרתי את זה לפני 5 חודשים בערך. אמרתי שמקבלים תו תקן ושאין הפתעות... טעיתי... יש הפתעות. בסקירה השניה גילו שלפִּיצקִי חסרה הכליה השמאלית. אז הפתעות יש.

מסתבר שבזמן התפתחות הכליות מתפתחות גם האוזניים (חיצונית לא פנימית) ולכן מייד בדקו שיש אוזניים- יש אוזניים. בשלב הזה החליטה הרופאה שבדקה את פיצקי שהיא רוצה לראות אותנו שוב לביקורת- תוך כמה שבועות אבל אנחנו, כיאה למשפחה עם אבא רופא, השגנו בדיקה ע"י אחד המומחים הגדולים בתחום וחזרנו לרופאה עם 2 ביקורות. בנוסף, החליטו לבדוק גם אותנו ולראות אם למי מאיתנו יש כליה אחת ומעולם לא ידע על כך. אחרי בוקר של בדיקות (עשו גם לי אולטראסאונד) התברר שלקוקי יש שתי כליות ולי יש שתי כליות והרבה גזים.

מאז אנחנו בבדיקות כל מספר שבועות והכל נראה תקין- יש כליה אחת והיא מתפקדת יופי וכולם שמחים.

מכיוון שלא נותר עוד יותר מידי זמן ומכיוון שלא היה לנו כח לקרוא את התנ"כ של ההריון (הספר הכתום עם החוגה) כי הוא 1) מבולגן 2) ארוך 3) ארוך ומבולגן- החלטנו לקחת קורס הכנה ללידה... מרוכז. יומיים של מרתון. המרתון מונהג ע"י מיילדת חביבה, שאוהבת לדבר לאט ולקחת את הזמן שלה, אפילו שהיא אומרת שאין מספיק זמן, כשמולה 6 זוגות הורים מבועתים שזו היא לידתם הראשונה ואם יש משהו שמאחד אותם היא אותה תחושה עזה של חרדה וחוסר ידיעה (כמו שאמרתי- לא קראו את הספר). וככה עברו להן 4 שעות ביום חמישי האחרון בערב, עם כל מיני דברים שאנחנו כבר יודעים וכמה נשימות.

למחרת הביאו לנו דולה שהיא גם הילרית ורוקחת שמנים (לי זה נשמע מפוקפק מהרגע הראשון) שתעביר לנו סדנא על איך לזוז ואיפה לעשות מסאז' בעת הלידה. אני מבטיח לכם שאני לא אזכור כלום וש 90% מהמשתתפות בקורס ילדו עם אפידורל, אז לזוז זה לא משהו שהן ממש יעשו ואם יתמזל מזלם של הגברים גם הם יקבלו איזה סוג של מטשטש ויעשו חיים- נראה לי שגם הדולה הייתה על מורפיום כי היא הקפידה לדבר חלש.

אני מסכם את הקורס הזה במשפט הבא: לקחנו חבורת הורים חרדה, הראנו להם מה זו לידה טיבעית ועכשיו הם גם מבועתים!

בערך עוד חודש וחצי קוקי ואני הופכים להיות הורים. קשה להאמין אבל לא צריך לזה שום רישיון ולא ממש דורשים ממך הכשרה. אין שום מבחן בדרך ואתה לא יודע מה אתה מקבל. יוס אמר לי שלא משנה מה שיגידו לי- שום דבר לא ממש מכין אותך לזה ועם הזמן אני בהחלט חושב שהוא צודק.

חבצואל היבוסי,
גם אכלתי טוב אבל אני לא אספר (טוב אולי בפוסט הבא)