אחרי הרבה מאוד זמן נשלחתי שוב לגיברלטר. הצטרף, בערך ברגע הכמעט אחרון, מר חובשי וכך מצאתי את עצמי 5 ימים רחוק מהבית – פעם ראשונה בלי לראות את פיצקי יותר מיום.
הטיסה לגיברלטר היא לא חויה מרנינה במיוחד ומסתכמת ב 12 שעות של נסיעה (טיסה, המתנה, טיסה ונסיעה). הטיסה הלוך היתה של Swiss וכידוע השוויצרים הם אנשים נמוכי קומה ולכן לא רואים כל צורך הגיוני במקום סביר לארוכי הרגלים שכמותי (לפחות אחת מהן)- גם הפעם 60 שנה אחרי, הם ראו יהודי סובל ועצמו עין. גם הנסיעה ל La Linea התארכה כי היינו צריכים להוריד מישהו בדרך ואותו מישהו נזכר שהוא שכח את המעיל ברכב 15 דקות אחרי שעזבנו אותו במרביאה.
הגענו בסביבות 16:30 ליעד והנהג של החברה הציע להסיע אותנו לגבול אחרי שנעשה צ’ק אין במלון בשביל שחובשי יספיק לראות את הקופים (הוא אמנם נסע עם אחד אבל הוא רצה לראות אתם בטבע), כך שמצאנו את עצמנו תוך פחות מ 30 דקות מסתובבים בין הקופים על ההר (הרגשתי בבית) והיו יכולות להיות לי תמונות נהדרות להראות לכם, אם מר חובשי לא היה מחסל את הסוללה של המצלמה שלו. אז הנה כמה תמונות שצילמתי ביקור אחר בהר (תגללו לסוף).
מכיוון שאיש חכם אמר פעם “לאכול צריך” הלכנו לאכול ב La Pampa בר טפאס ארגנטינאי. אמפנסדס- טעיייים… צ’וריסו- טעייים… אנטרניה- תענוג! אני לא מציין מה חובשי אכל בכדי לשמור על כבוד המשפחה, אני רק אציין שזה לא הלך על 4 ולא עושה מוובתרבויות מכובדות זה בכלל לא נחשב לבשר.
ביום שני בבוקר נפגעתי אישית מהמשבר הכלכלי האחרון- במקום ארוחת בוקר טעימה ומלאת ביצים ובייקון, קיבלתי משהו שמזכיר יותר ארוחת בוקר בבית אבות נטול תקציב (לא דל תקציב- נטול תקציב)- אין טעם יותר לישון ב AC Hotel.
הרבה אנשים חושבים שלנסוע לחו”ל מהעבודה זה כייף חיים וזה די ברור שהאנשים האלה מעולם לא טסו לחו”ל מטעם העבודה. חו”ל מטעם העבודה הוא מקום עבודה רק שאין בית לחזור אליו ולכן אתה מסוגל להקבר חי ולהוציא את הנשמה שלך ולחזור אחרי שבוע עם תחושה שעבדת חודש בלי הפסקץ קפה. הגענו לעבודה והטירוף התחיל- פגישה אחרי פגישה, הדרכה אחרי הדרכה וחלק אפילו העיזו להציע לי לעשות Relocation כי הרבה יותר נח להם שאנחנו שם- האמ, אם היו מציעים את זה קצת אחרת הייתי לוקח (קצת אחרת= כל ערב ארוחת ערב בפטגוניה על חשבון החברה), אבל לא הציעו אז שיסתדרו בלעדי.
פטגוניה – ביקרתי וסיפרתי לא אחת על המסעדה הזו. הביקור עם מר חובשי היה מעניין כי שוב, בלי להתבייש ומבלי להתבלבל הוא לא הזמין את המצופה והזמין לעצמו… אני פשוט מתבייש לציין. אני לעומת זאת חזרתי למקורות והזמנתי Beef De Lomo ונהנתי עד דמעות, אכן ארוע מרגש. מר חובשי הציע שנחזור ברגל לדירות (בגיברלטר) אבל ההצעה נפלה ברוב קולות (שהגיעו בעיקר מהקיבה שלי).
ביום רביעי בערב החבר’ה הציעו שנצא איתם לשתות משהו- החבר’ה כללו בחור סקוטי, אירי ושני בריטים. הביקור החל במסעדה תאילנדית שם שתינו את הבירה הראשונה והמשכנו למרינה החדשה של גיברלטר לפאב אירי (אורייליז). חובשי כבר הראה סימנים מדאיגים של “אני בד”כ לא שותה” אבל הצליח להגיע ליעד הבא. שם ירדו עם שני סביבים של משקאות (1 בשביל חובשי)- למעשה זו כמות הבירה הגדולה ביותר שצרכתי בערב אחד מאז שפיצקי נולדה- היה מצחיק. מאוחר יותר חשבנו לאכול ב KFC אבל הגנבים דורשים 15 ליש”ט על 12 כנפיים מסריחות- שימותו. בשלב הזה חובשי הלך פחות או יותר כמותי.
אני מברך על כך שהחיבור לאינרנט בדירה שבה שוכנתי לא ממש עבד- אחרת סביר להניח שהייתי עובד גם בלילה, אבל מכיוון שהוא לא עבד קמתי כל יום מספיק מוקדם בשביל להתחיל ב 7:00.
ביום חמישי בלילה הגענו למדריד. עשיתי צ’ק אין והמתנתי עם חובשי שעתיים לפני שעשיתי ביקורת דרכונים. בסוף עשיתי את הביקורת כמעט מאוחר מידי- הגייט היה במרחק של 15 דקות הליכה ונסיעה מהביקורת דרכונים, אז מצאתי את עצמי מעיף אנשים בדרך בשביל להגיע לטיסה.
לגבי הטיסה הביתה… בפוסט הבא (ממש מייד).
חבצואל היבוסי,
ממממ… פטגוניה…
תגובה 1:
יפה לי להיות האישיות המרכזית בבלוג שלך............ מכובד!!!
כן - אכלתי פויו (ציקן, מק ציקן, סלט ציקן, ורק צ'יקן)
והיה לי ממש טעים רוב הזמן.. :)
תודה לאמנדה על הJ-קוף, וליניב על הקופים האמיתים (אתה גם נחשב...)
ד"ש ממדריד (פה כולם קופים....)
חובשי (זה שקיבל את הדירה הממש שווה... חבר'ה - דירה 514 היא ליגה!!!)
הוסף רשומת תגובה