מחנכת למופת

דמוקרטיה- שלטון העם. היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד. הם יכולים לעשות זאת, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן. (מתוך ויקיפדיה בעברית).

חופש הביטוי- הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, יצירת סרט קולנוע וכל שאר דרכי התקשורת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם. (מתוך ויקיפדיה בעברית).

עכשיו שמישהו יסביר לי מאיפה לימור לבנת, שרת התרבות והספורט ושרת החינוך לשעבר, ממציאה את השטויות הבאות, שנאמרו הערב במעמד חניכת היכל התרבות באריאל בהקשר למחאת האומנים (לכתבה בהארץ):

כשרת התרבות אני נבוכה מהצעד האנטי-דמוקרטי המובהק שבו נקטו מי שמתיימרים לפעול בשם חופש הביטוי וחופש היצירה. בישראל יש חופש ביטוי. אנו לא מצנזרים אמנים, תרבות, אומנות טלוויזיה או סרטים - גם כשהם מרגיזים. אם יש משהו אחד שלא נוכל להסכים לו, שהוא פסול, הוא החרמת אזרחים ישראלים.

ככה מבינה נבחרת ציבור את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הביטוי…

חבצואל היבוסי,
לתפארת מדינת ישראל.