תאונה

לא לדאוג כולם בריאים ושלמים.

היום ב 17:45 נסענו לבקר את בת דודה שלי בקדימה. בשעה 18:00, בצומת אילנות (דקה מקדימה) רכב מזדה בלם בפתאומיות (כנראה לא שם לב שעוצרים), גי’פ דיאטסו שנסע אחריו לא הספיק לעצור ונכנס בו, רכב סוזוקי גם הוא לא הספיק לעצור ונכנס בג’יפ ואנחנו… בתחת של הסוזוקי.

מפחיד יותר מזה לא יכול להיות. עברתי מספיק תאונות דרכים לצערי- אני חייב לציין שבד”כ אני זו שנתקעו בו ואולי תאונה אחת בעברי הייתה באשמתי. אבל כשיש איתך ברכב אשתך והילדה- זה הופך להיות למשהו אחר לגמרי- סיוט.

אז שוב- לא לדאוג כולם בריאים ושלמים.

פיצקי (כמו אמא ואבא שלה) נבהלה מאוד ובכתה במשך כמה דקות, אבל בסוף נרגעה. אחרי שטיפלנו בענייני ה”תן לי את שלך ואתן לך את שלי” בשביל הביטוח ואחרי שקיבלתי את אישור המשטרה להמשיך בדרכי ואני חייב לציין שהשוטרים שהגיעו היו פשוט נחמדים, אדיבים ומאוד יעילים (ברצינות), אספתי את קוקי ופיצקי ואמא שלי מהבת דודה בקדימה (אמא שלי הגיעה מוקדם יותר ולקחה את קוקי ופיצקי ממקום התאונה)- שם פיצקי הראתה לנו איך זה לא להתרגש יותר מידי מתאונות דרכים ופשוט הייתה עסוקה בלשחק ולהיות מקסימה.

כששאלנו אותה מה קרה באותו- היא פשוט אמרה “בום,בום, נשבר”. אמא שלי החליטה שזה לא מספיק דרמתי אז אחרי הדגמה אחת פיצקי ענתה “בום,בום, נשבר, אוי אוי אוי”.

הביקור בבית חולים הפך מאוד מהר למגרש משחקים. טיפלו בנו מאוד מהר ומאוד ביעילות (יותר מידי תאונות דרכים במדינה הזו) ופיצקי פתאום שמה לב שיש קהל לא מוכר- דבר שגרר, ריקודים, ריצות, קפיצות, מתן כִּיף לכל אחד וכמובן לקשקש. בשלב מסויים איזו פקידת קבלה אמרה לנו שהצחוק של פיצקי מפריע ויש פה אנשים חולים… כן, צחוק של תינוק זה באמת מטרד.

בשעה 21:30 הגענו הביתה, פיצקי ישנה, אנחנו סופסוף נרגעים, באויס הסכימו שאמלא דוח תאונה מחר והכל טוב! אפילו פרק של Glee ו- The Office הספקנו לראות.

חבצואל היבוסי,
סעו בזהירות!