הרעיון-
הכל התחיל למעשה אי שם בחודש מאי השנה. היומולדת של קוקידו אימה להגיע (28.7) ואני מתחיל לחשוב על מתנה... שנה שעברה עשינו יום כייף עם מסז'ים וכו'... מה אני עושה הפעם? או אז הבליח במוחי רעיון- כלב! ומכיוון שמזה זמן אני שוקל להציע את ה"הצעה", כלב הוא רעיון מצוין! אני אמצא לי איזה לברדור חמוד שזקוק לאימוץ. נקשור לו איזה סרט אדום ויפה ונתלה עליו איזו קופסא! אח... איזה רעיון גאוני!!!
שבת אחת, עדיין במאי, קוקידו ואני יושבים במסיבת יומולדת של חברה של קוקידו, נקרא לה פה "הרקדנית" (והיא באמת כזו). אחלה מסיבה, הרבה חברים, באמת נחמד, עד הרגע שאחת החברות התחילה במסכת שכנועים לאימוץ כלב. קוקידו כמובן התלהבה נורא ואני נאלצתי לגלות לה שזו המתנה שתכננתי להביא לה.
שמחים בחלקנו שבנו הביתה. קוקידו שוחחה עם אמא שלי בעניין המתנה החדשה ולצער כולנו (כולל הכלב) חטפה שטיפה בעניין: למה אתם לא צריכים כלב עכשיו! אני לא יודע אם זה היה מההלם או באמת מיכולות השכנוע של אימי, אך קוקידו ירדה מהעניין ואני התבאסתי לי- הלך התכנון!
התבאסתי לי עם עצמי והתחלתי לתהות מה אני עושה עם המתנה הזו. לרגע עברה במוחי המחשבה הנהדרת "נקנה לה נגן MP3 שיהיה לה לספורט" אך מחשבה זו נגוזה מייד לאחר המשפט הבא מפי קוקידו "רק אל תקנה לי משהו טכנולוגי".
יום אחד בתחילת חודש יוני, עליתי לי לגג הבניין (בעבודה כמובן) ואני לא יודע אם זה היה החום או זיהום האוויר מעל פתח- תקווה שהביא לי את הרעיון אבל הוא בהחלט צץ כך פתאום- חו"ל! במקרה לידי ישב מר ציבוריאם שטען שזהו אכן רעיון מצוין וכי המקום (רודוס אם כבר מדברים) מאוד רומנטי! תוך שנייה ומחצה ה"הצעה" עלתה שוב (פשוט אחרי הכלב התבאסתי נורא). איזו קנוניה מצוינת!
ההינדוּס-
יש לי חודשיים לארגן את כל האופרציה.
מכשול ראשון- דרכון! אין לי מושג אם יש לה דרכון בתוקף ואין לי מושג איפה היא החביאה אותו. שוב בצירוף מקרים מדהים, התברר לי שהלהקה האהובה עלי dEUS מוציאה תקליט חדש ויוצאת לסיבוב הופעות באירופה ממש בספטמבר! הודעתי לקוקידו שאנחנו טסים לבלגיה לראות הופעה! ושאני צריך את הדרכון שלה בכדי לוודא שהוא בתוקף. אחרי כמה נדנודים קלים, קיבלתי את הדרכון ו... לא בתוקף! אך למזלי עוד לא עברו 10 שנים מהנפקתו, כך שניתן להאריך אותו עד שנה!- בוצע!
מכשול שני- האישה לא עונדת תכשיטים! הדבר היחיד שעוד עולה עליה והוא לא עשוי מפִימוֹ הם עגילים קטנטנים וזה לא ממש עוזר לי. אמנם האישה כבר אמרה לי מזמן "כשאני ארצה, אני אודיע לך ואתה תלך עם אמא שלי לשטרן לקניות. יש לי טעם יקר", אבל אני לא ממש רוצה שהיא תדע ואני לא ממש רוצה לשתף את ההורים (משני הצדדים) בעניין. חשבתי אולי חברות יוכלו לעזור לי... אבל (ושום דבר אישי) אני לא יודע אם הן היו מסוגלות לשמור את זה בסוד. לא ידעתי ממש מה לעשות, מצאתי את עצמי משוטט באתרי מעצבים באינטרנט ולא מצאתי שום דבר שנראה לי מתאים. אז נזכרתי!!! אמא של צבייה עושה תכשיטים וגם יפים! גם קוקידו התלהבה מהם כשיצא לנו לראות חלק! נהדר. טלפון מהיר לצבייה וחזי והם בסוד העניינים. אמא של צבייה שמחה על ההחלטה. OK אז יש לנו מעצבת תכשיטים וזה כבר טוב... השאלה היא מה הטעם של האישה? ישבתי שעה אצל ההורים של צבייה ובאמת טבעת אחת ממש כבשה אותי- כסף, מרוקעת בצורה מיוחדת מבחוץ עם אבן ירוקה בהירה! אבל הייתי זקוק לדעה שנייה- קראנו לצבייה עצמה וגם היא הסכימה איתי. בכל זמן שהותי שם בעניינים אלו- קוקידו בטוחה שאני מסדר להם את המחשב כמובן.
עכשיו צריך גם כרטיסים ומקום... רוֹוּ תעזור לי! סוכנת או לא סוכנת!? בת- דודה או לא בת- דודה!? מייד התחלנו בארגונים, סגרנו על רודוס, סגרנו על מלון ובשלב מאוחר יותר גם סגרנו הזמנה: סופ"ש ברודוס, מלון גראנד (5 כוכבים) טיסות ישראליות. את רוֹוּ לא הכנסתי שו"ס עקב החשש שההורים שלי יגלו.
המועד כבר התקרב- הגעתי שוב לצבייה וחזי בכדי לקחת את הטבעת. אמא של צבייה אמרה לי משפט חכם, שגם התגשם "תכין את עצמך למצב שבו לא הכל הולך לפי התכנון"! הכנתי! בנוסף לכל זה- הפעם המחשב של חזי באמת נדפק אז אפילו תיקנו אותו, על אמת! ואפילו זכיתי לארוחת ערב מצוינת.
יום שני 25.7 התארגנו במסעדה בסביבה (זינגרס כמובן) עם חברים לחגוג לאישה יומולדת צנועה. מכיוון שכבר לא יכולתי להתאפק אחרי שהגיעו 4 אנשים, החלטתי לתת את המתנה. דבר ראשון הגשתי את הספר. קוקידו פתחה בהנאה, התרשמה... ואמרה "טוב, קדימה, מה עוד?" אז הוצאתי את ברכה מספר 1. הסבירה שזה באמת לא רק ספר והספר הוא בשביל להעביר את הזמן בנסיעות. הגשתי לקוקידו את המעטפה הצהובה ובה יש- סופ"ש במלון הייט בסיני!!! קוקידו התרגשה מאוד, אך ברגע ששמעה במדובר בסיני אמרה "אין סיכוי- אני לא נוסעת". מייד שלפתי את ברכה מספר 2. שם הוסבר שכמובן הכל בצחוק והיא יכולה לקבל מעטפה נוספת... המעטפה האדומה הוגשה ובתוכה- כרטיסי טיסה לרודוס!
בשלב הזה קוקידו הבינה שגם המנהלת שלה שותפה לקנוניה והמשמרת החמישית שהוספה לה מפוברקת- אז באמת תודה לכל מי שעזר ותרם!
רוצים לדעת מה היה ברודוס? בטח רוצים... וגם אם לא, אני בכל זאת אכתוב!
בפוסט הבא כמובן!
חבצואל היבוסי,
הכל התחיל למעשה אי שם בחודש מאי השנה. היומולדת של קוקידו אימה להגיע (28.7) ואני מתחיל לחשוב על מתנה... שנה שעברה עשינו יום כייף עם מסז'ים וכו'... מה אני עושה הפעם? או אז הבליח במוחי רעיון- כלב! ומכיוון שמזה זמן אני שוקל להציע את ה"הצעה", כלב הוא רעיון מצוין! אני אמצא לי איזה לברדור חמוד שזקוק לאימוץ. נקשור לו איזה סרט אדום ויפה ונתלה עליו איזו קופסא! אח... איזה רעיון גאוני!!!
שבת אחת, עדיין במאי, קוקידו ואני יושבים במסיבת יומולדת של חברה של קוקידו, נקרא לה פה "הרקדנית" (והיא באמת כזו). אחלה מסיבה, הרבה חברים, באמת נחמד, עד הרגע שאחת החברות התחילה במסכת שכנועים לאימוץ כלב. קוקידו כמובן התלהבה נורא ואני נאלצתי לגלות לה שזו המתנה שתכננתי להביא לה.
שמחים בחלקנו שבנו הביתה. קוקידו שוחחה עם אמא שלי בעניין המתנה החדשה ולצער כולנו (כולל הכלב) חטפה שטיפה בעניין: למה אתם לא צריכים כלב עכשיו! אני לא יודע אם זה היה מההלם או באמת מיכולות השכנוע של אימי, אך קוקידו ירדה מהעניין ואני התבאסתי לי- הלך התכנון!
התבאסתי לי עם עצמי והתחלתי לתהות מה אני עושה עם המתנה הזו. לרגע עברה במוחי המחשבה הנהדרת "נקנה לה נגן MP3 שיהיה לה לספורט" אך מחשבה זו נגוזה מייד לאחר המשפט הבא מפי קוקידו "רק אל תקנה לי משהו טכנולוגי".
יום אחד בתחילת חודש יוני, עליתי לי לגג הבניין (בעבודה כמובן) ואני לא יודע אם זה היה החום או זיהום האוויר מעל פתח- תקווה שהביא לי את הרעיון אבל הוא בהחלט צץ כך פתאום- חו"ל! במקרה לידי ישב מר ציבוריאם שטען שזהו אכן רעיון מצוין וכי המקום (רודוס אם כבר מדברים) מאוד רומנטי! תוך שנייה ומחצה ה"הצעה" עלתה שוב (פשוט אחרי הכלב התבאסתי נורא). איזו קנוניה מצוינת!
ההינדוּס-
יש לי חודשיים לארגן את כל האופרציה.
מכשול ראשון- דרכון! אין לי מושג אם יש לה דרכון בתוקף ואין לי מושג איפה היא החביאה אותו. שוב בצירוף מקרים מדהים, התברר לי שהלהקה האהובה עלי dEUS מוציאה תקליט חדש ויוצאת לסיבוב הופעות באירופה ממש בספטמבר! הודעתי לקוקידו שאנחנו טסים לבלגיה לראות הופעה! ושאני צריך את הדרכון שלה בכדי לוודא שהוא בתוקף. אחרי כמה נדנודים קלים, קיבלתי את הדרכון ו... לא בתוקף! אך למזלי עוד לא עברו 10 שנים מהנפקתו, כך שניתן להאריך אותו עד שנה!- בוצע!
מכשול שני- האישה לא עונדת תכשיטים! הדבר היחיד שעוד עולה עליה והוא לא עשוי מפִימוֹ הם עגילים קטנטנים וזה לא ממש עוזר לי. אמנם האישה כבר אמרה לי מזמן "כשאני ארצה, אני אודיע לך ואתה תלך עם אמא שלי לשטרן לקניות. יש לי טעם יקר", אבל אני לא ממש רוצה שהיא תדע ואני לא ממש רוצה לשתף את ההורים (משני הצדדים) בעניין. חשבתי אולי חברות יוכלו לעזור לי... אבל (ושום דבר אישי) אני לא יודע אם הן היו מסוגלות לשמור את זה בסוד. לא ידעתי ממש מה לעשות, מצאתי את עצמי משוטט באתרי מעצבים באינטרנט ולא מצאתי שום דבר שנראה לי מתאים. אז נזכרתי!!! אמא של צבייה עושה תכשיטים וגם יפים! גם קוקידו התלהבה מהם כשיצא לנו לראות חלק! נהדר. טלפון מהיר לצבייה וחזי והם בסוד העניינים. אמא של צבייה שמחה על ההחלטה. OK אז יש לנו מעצבת תכשיטים וזה כבר טוב... השאלה היא מה הטעם של האישה? ישבתי שעה אצל ההורים של צבייה ובאמת טבעת אחת ממש כבשה אותי- כסף, מרוקעת בצורה מיוחדת מבחוץ עם אבן ירוקה בהירה! אבל הייתי זקוק לדעה שנייה- קראנו לצבייה עצמה וגם היא הסכימה איתי. בכל זמן שהותי שם בעניינים אלו- קוקידו בטוחה שאני מסדר להם את המחשב כמובן.
עכשיו צריך גם כרטיסים ומקום... רוֹוּ תעזור לי! סוכנת או לא סוכנת!? בת- דודה או לא בת- דודה!? מייד התחלנו בארגונים, סגרנו על רודוס, סגרנו על מלון ובשלב מאוחר יותר גם סגרנו הזמנה: סופ"ש ברודוס, מלון גראנד (5 כוכבים) טיסות ישראליות. את רוֹוּ לא הכנסתי שו"ס עקב החשש שההורים שלי יגלו.
המועד כבר התקרב- הגעתי שוב לצבייה וחזי בכדי לקחת את הטבעת. אמא של צבייה אמרה לי משפט חכם, שגם התגשם "תכין את עצמך למצב שבו לא הכל הולך לפי התכנון"! הכנתי! בנוסף לכל זה- הפעם המחשב של חזי באמת נדפק אז אפילו תיקנו אותו, על אמת! ואפילו זכיתי לארוחת ערב מצוינת.
יום שני 25.7 התארגנו במסעדה בסביבה (זינגרס כמובן) עם חברים לחגוג לאישה יומולדת צנועה. מכיוון שכבר לא יכולתי להתאפק אחרי שהגיעו 4 אנשים, החלטתי לתת את המתנה. דבר ראשון הגשתי את הספר. קוקידו פתחה בהנאה, התרשמה... ואמרה "טוב, קדימה, מה עוד?" אז הוצאתי את ברכה מספר 1. הסבירה שזה באמת לא רק ספר והספר הוא בשביל להעביר את הזמן בנסיעות. הגשתי לקוקידו את המעטפה הצהובה ובה יש- סופ"ש במלון הייט בסיני!!! קוקידו התרגשה מאוד, אך ברגע ששמעה במדובר בסיני אמרה "אין סיכוי- אני לא נוסעת". מייד שלפתי את ברכה מספר 2. שם הוסבר שכמובן הכל בצחוק והיא יכולה לקבל מעטפה נוספת... המעטפה האדומה הוגשה ובתוכה- כרטיסי טיסה לרודוס!
בשלב הזה קוקידו הבינה שגם המנהלת שלה שותפה לקנוניה והמשמרת החמישית שהוספה לה מפוברקת- אז באמת תודה לכל מי שעזר ותרם!
רוצים לדעת מה היה ברודוס? בטח רוצים... וגם אם לא, אני בכל זאת אכתוב!
בפוסט הבא כמובן!
חבצואל היבוסי,
האיש והמזימה.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה