3.9.2005

יום ראשון ברודוס... מזימות של קיץ 2

התאריך המיוחד הגיע! 28.7.2005 יומולדת 26 של קוקידו. אנחנו קמים בבוקר ובעלה של רוו אוסף אותנו לשדה. מסתבר שטרמינל 3 הפך להיות מקום חביב למדי וריק למדי בשעה 9 בבוקר. אנחנו עם מזוודה אחת, משותפת לשנינו, תיק יד ומצלמתי החביבה. מה שקוקידו לא יודעת היא העובדה, שבתיק המצלמה מסתתרת טבעת!

הבחורה בצ'ק אין הייתה ממש נחמדה ובשרה לי בחיוך ש... בדיוק שדדו לי את יציאת החרום. מה שאומר שאין לי מקום לרגליים בטיסה (גם הרגל הקצרה שלי, ארוכה מידי) אבל אני לא דואג, סה"כ שעה וחצי טיסה ולא רק אני סובל- גם מי שישב מולי יסבול מאי יכולת להשעין את הכסא אחורה! כן, צרת רבים- חצי נחמה (ומכיוון שנחמה זה שם של שמנות- מצבנו טוב).

חרשנו את הדיוטי-פרי, ידענו בדיוק מה צריך ומה לא. קנינו דוליז וקנינו גלנפידיך 18 שנה, שניהם לא לנו, מה שסגר את נושא השתיה מבחינתנו! בקיצור ולעניין, עשו יופי של עבודה שם בטרמינל. לקראת 12 בצהרים מצאנו את עצמנו בגייט. שם חיכתה לנו הפתעה בלתי מתוכננת- עלמה חביבה (לדעתי בסביבות גיל 60) החליטה שהיא המושיעה שלנו, מכיוון שהיא ברודוס פעמיים בשנה- אנחנו חייב לשמוע את כל הטיפים שיש לה להציע. קוקידו הוציאה עט והחלה לרשום- אני... אני דיברתי בטלפון. כשסיימתי, הזקנה עדיין קשקשה לנו בראש! בסופו של דבר פתחו את הגייט ובני ישראל בדרכם לרודוס עלו למטוס. כמו שחשבתי- מקום לרגליים לא היה לי וכן, גם מי שישב מולי- סבל! אההה תענוג.

כל הסיפור נמשך שעה וקצת. נחתנו לנו ברודוס, בשדה התעופה הקטנטן של המקום. אחרי הזעה קלה באולם (חדרון) המגיעים, מצאנו את דרכנו לאוטובוס של חברת קשרי תעופה. איתנו על האוטובוס עוד כמה מזיעים דוברי עברית, שמצאו (לא כמונו) את הצעות הסיור המאורגן של קשרי תעופה, מעניינות במיוחד. לא ממש מאוחר יותר היינו כבר בדרך למלון ואפילו קיבלנו הסבר והמלצות מאילן, התימני היווני.

מלון גראנד הוא מלון חמישה כוכבים, שממוקם ממש על החוף. טוב, למעשה צריך לחצות את הכביש אבל זה ממש לא רציני. העובדים במלון נראים חביבים ואפילו קיבלנו מפתח (כרטיס) לחדר שהוקצה לנו. אמנם החליטו לשם אותנו באגף פחות מאוכלס, עם נוף לבריכה האחורית, אבל מבחינתנו זה היה מספיק טוב! תוך זמן קצר היינו כבר בבגדי תיור ועשינו פעמינו לכיוון העיר. עצרנו רק לרגע בקבלה, בכדי לבקש מפתח לכספת שבחדר (עניין אלמנטארי במלונות 5 כוכבים בארץ) והתברר לנו שהעניין כרוך בתשלום של 4 יורו ליום! בקיצור, אם אתה רוצה לשמור על הכסף שלך, עדיף שתשמור אותו בכיס! יצאנו לעיר והסתובבנו קצת פה והסתכלנו קצת שם. אפילו אכלנו איזה משהו ובילינו לפחות חצי שעה במדידות בגדי ים לקוקידו והתקבלה ההחלטה ללכת לים!

שבנו למלון ועלינו על בגדי ים! ירדנו למטה ושאלנו בקבלה היכן מקבלים מגבות ים. התשובה הייתה נחרצת "בבר". הלכנו לבר... השעה 17:00 יום חמישי:
אני: שלום, אפשר לקבל מגבות?
ברמן: לא.
אני: למה?
ברמן: כי אין, הכל בכביסה. תנסו בבריכה מאחורה.
הלכנו לבריכה מאחורה וחיפשנו את הבר ובמהרה התנהלה השיחה הבאה:
אני: שלום, אפשר לקבל מגבות?
ברמן2: לא.
אני: למה?
ברמן2: כי אין, הכל בכביסה. תנסו מקדימה.
אני: ניסינו כבר. מתי הבריכה נסגרת?
ברמן2: בשעה 18:00.
אני: אז איך אין מגבות בשעה 17:00?
ברמן2: הן בכביסה.
הגיוני! אני ממש לא יכול להתווכח עם עובדות כה מוצקות ולכן החלטתי לשאול בקבלה מה אפשר לעשות:
אני: אין מגבות בריכה באף מקום, מה אפשר לעשות?
פקידה: שניה אני אבדוק.
מתקשרת לבר, מקשקשת משהו ביוונית... מנתקת וחוזרת אלי.
פקידה: הכל בכביסה.
אני: כן את זה אמרו לי. אבל אנחנו מאוד רוצים להנות בבריכה ויש עוד שעה לסגירה.
פקידה: כן אבל הכל בכביסה.
אני: אפשר לקבל מגבות רגילות אם כך?
פקידה: לא, יש רק מגבות ששייכות לחדרים. המגבות של הבריכה בכביסה.
החלטנו שנוותר על התענוג והלכנו לנוח עד ארוחת הערב.

ארוחת ערב במלון גראנד מחייבת מהגברים שביננו ללבוש מכנס ארוך וחולצה נורמאלית. הגענו לבושים כיאה לכניסה לחדר האוכל. מלצר חביב הושיב אותנו ויצאנו לצייד המזללה. אוכל מצויין! הכל טרי, הכל טעים, המון בשר (אפילו כבד בקר שכ"כ חביב לחיכי) ועוד מיני קינוחים... אבל מדובר פה בחבורה של יוונים! קשה לי לתאר במילים את התיכנון הכושל של הבופה, אבל אני אנסה בכל אופן:
הבופה עצמו בנוי בצורת מלבן מאורך, כמו כל בופה הגיוני, רק שהסדר בבופה הזה היה ממש עקום. אחרי שאספת לצלחת מיני מנות ראשונות ועיקריות, נתקלת בתור לקרפ צרפתי. את התור הזה לא יכולת לעקוף מכיוון שהוא גם התור לבשר! וגם אותו לא ממש נעים לחתוך כי מייד אחריו תוכל להשיג קינוח!
נראה למישהו הגיוני?
לי לא!
יוונים ארורים. פעם הייתה להם אמפריה, היום אין להם שכל!

יצאנו לנו לטייל בעיר. התיעצנו עם התימני לאן כדאי והוא המליץ לנו על העיר העתיקה והסביר לנו שאנחנו אמורים להגיע לחניות אופנועים ולהכנס שם! הלכנו לנו לעיר העתיקה ואכן מצאנו חניות אופנועים ונכנסנו לנו לעיר... אחרי שחמקנו משני בעליי שוורמיות זיהינו כי מולנו ישנו מופע אור קולי על חומות העיר. באותו רגע העניין נראה הגיוני, לפי הסברי התימני, אז נכנסנו פנימה. התחלנו ללכת בחפיר שסביב העיר העתיקה. ברקע הסברים בגרמנית (?!) והחומות העיר מוארות בצבעים שונים, רומנטי ונחמד. המשכנו בדרכנו... והמשכנו והמשכנו... בשלב מסויים, גילינו שרק אנחנו ועוד משפחה הולכים בחפיר. המקום הפך להיות רחוק ממואר וחוץ מקולות וריחות, אין זכר לעיר אותה הבטיחו לנו. אחרי צעידה של שעה מצאנו מפה ובה ראינו שישנה עליה לעיר 10 דקות מאיתנו. הלכנו ולא ראינו את העליה שהובטחה, אך עם מעט תושייה גילינו שבאמת ישנו איזה מעבר וגרם מדרגות צר שעולה לעיר! הללוויה...

אז עכשיו אנחנו בעיר, אבל רחוקים מכל ההמולה שהובטחה. רחובות צרים של עיר מבוצרת, מאוד רומנטי ומאוד נחמד, אבל אנחנו גם גמורים מעייפות! התחלנו לטייל ברחובות הצרים ואני תר אחרי מקום רומנטי להציע את ההצעה, אבל הדבר היחיד שעובר לשנינו בראש הוא "הרגליים הורגות אותנו" טיילנו לנו כך שעה בערך ובסופה החלטנו לשוב למלון. במחשבה לאחור- היינו צריכים לקחת מונית, אבל זה לא עוזר כרגע... שבנו לנו למלון בידיעה שמחר אנחנו חוזרים לטייל בעיר העתיקה!

ההצעה עוד לא הוצעה! אני מתכנן על הבוקר....

המשך יבוא (הפעם בקרוב)

חבצואל היבוסי,
מתחפר בחפיר.

אין תגובות: