ביום חמישי האחרון (טוב לפני שבועיים... פשוט לא היה לי זמן לפרסם את הפוסט) קוקידו התעוררה עם עקיצה אקזוטית מעל ברך ימין! אכן פרט מרתק...
ביום שישי בבוקר, ממש עם הציפורים, לקראת השעה 8 האישה מתעוררת-
קוקידו: זה נראה ממש מפחיד ומגרד לי!
חבצואל: את רוצה לראות רופא? (רק שתגיד לא... בבקשה...)
קוקידו: כן!
התקשרנו למרפאה וקבענו תור ל 12:10. עכשיו רק צריך למלא את כל השעות החסרות... נסענו לצרכניה (כן ככה קוראים לזה אצלנו בחבצוליים) קנינו חלה טרייה, קוראסוני שוקולד ובקבוק שוקו וחזרנו הביתה. ארוחת בוקר במרפסת- תענוג!
8:30 הכלים כבר בכיור... טוב החלטנו ללכת לחפש לי נעליים!
נסענו לבני ציון לחנות בשם אליטל לחפש נעליים. לשמחתינו ב 9:00 עם ישראל עוד לא קונה נעליים והיינו בין הבודדים בחנות. שמעון (וואלה ככה קראו לו) עזר לנו בחיפושים. המסכן התרוצץ במחסנים בשבילי. האמת שאני צריך להבהיר פה כמה עניינים, הרי זה דבילי שאני אספר לכם שאני קונה נעליים. אז ככה:
אי שם בגיל 0 גילו שהאגן שלי דוחה את הרגליים, אז ניסו כל מיני שטויות- החתלה כפולה, מתיחות וניתוחים. הניתוח עבד על רגל ימין אבל השמאלית החליטה לצאת פעם בכמה שנים, לכו תבינו, רגל!
בסביבות גיל 12 עברנו לאורטופד אחר והוא החליט לעשות מעשה- נקבע! לוקחים עצם ממקום אחר ושמים גגון מעל העצם. עניין פשוט! ואפילו הצליח.
רק מה- הנגרים (אין מה לעשות ככה זה אורטופדיה- מנסרים ותוקעים ברגים) לא שמו לב והעצם התאחתה בצורה כזו שנוצר לי קיצור ברגל! נשבע לכם אנשים (לאלה שעוד לא ממש זכו לראות אותי מהלך או בכלל) יש לי רגל אחת קצרה יותר כבר 15 שנה! ככה שאם אתם רואים ברחוב איזה בחור אחד גבוה עם פלטפורמה רק על נעל אחת- תצעקו חבצואל וסביר להניח שאני אסתובב! כן יש לי נעליים כמו חצי פרייחה.
אז אחרי שעה בחנות מצאנו שני זוגות שמצאו חן בעיניי וענו לקריטריונים של "בלי אויר ובלי חלונות" מאושרים נסענו לסנדלר הגרוזיני (גיורגי) שלי בנתניה. לפני נכנסה פרייחה נתנייתית טיפוסית. למי שעוד לא היה בנתניה הפרייחה במצויה מתאפיינת בכמה אלמנטים:
מעשנת- תמיד!
עיניים גדולות שאומרות "אההה...”
שיער מחומצן או מחומצן לפרקים.
חזה גדול.
הרבה בושם- שלא יגידו שהיא מסריחה מסיגריות.
בקיצור נכנסה לפניי, את הסיגריה זרקה בחוץ (אפילו לא כיבתה אותה, אולי תכננה להמשיך כשתצא!?)
פרייחה: באתי לקחת את הסנדלים שלי.
שומעכר: יש פתק?
פרייחה: (מתעלמת) שחורים כאלה, אתה תיקנת להם את העקבים.
(החנות מפוצצת נעליים מכל הסוגים)
שומעכר: אני צריך את הפתק, יש פה הרבה נעליים אני לא זוכר.
פרייחה: (מסתכלת מסביב ומאחורי הדלפק) נו... פתק כזה קטן, מאיפה לי. אתה תיקנת את הסנדלים הבאתי אותם לפני כמה ימים.
שומעכר: ...
פרייחה: אכפת לך אם אני אבוא להסתכל מאחורי הדלפק?
שומעכר: כן! את לא באה לשום מקום. תביאי פתק. עכשיו תזוזי הצידה. (מסמן לי להתקרב)
אני נותן לו את הנעליים היקרות קודם-
שומעכר: (מביט על הנעליים) זה טוב, זה אני עושה.
חבצואל: ומה עם אלה? (מראה לו זוג נעלי הליכה)
שומעכר: זה לא. זה חומר קשה, יהיו חורים וזה יצא מכוער.
חבצואל: עזוב חורים, זה יחזיק?
שומעכר: לא יודע.
חבצואל: טוב אז תעשה רק את אלה. אתה נותן לי פתק?
שומעכר: אהה... אני זוכר לא צריך!
ברחתי לפני שהבחורה הורגת את שנינו...
חזרנו וקוקידו הלכה לרופא שאחרי שווידא כי היא נעקצה בארץ קבע שהיא לא תמות מזה!
חזרנו הביתה לארוחה אצל ההורים ואח"כ פגישה משפחתית...
בשעה 18:40 הגענו אל צביה וחזי לאסוף אותם לצפון. דיברנו עם השען וקבענו ב- 20:30 ג'ירף בחיפה.
הקדמנו ב 10 דקות (ככה לפחות חשבנו) עד שהתברר שהשען הזמין ל 20:45. התיישבנו ליד הבר, הזמנו יין וחיכינו. ליד הג'ירף בחיפה יש גלידריה עם פרוזן יוגורט! אני משוגע על פרוזן ובעיקר של שילוב מסויים- הבעיה היא שאני אף פעם לא זוכר אותו. החלטתי לנצל את ההמתנה והתקשרתי לסידני-
חבצואל: יש לי אליך שאלה חשובה...
סידני: (צוחק) שוב?
כמו שאפשר להבין, אני תמיד מתקשר אליו כשאני אוכל פרוזן, אני פשוט לא זוכר את הקומבינציה! גם אם הוא בחו"ל- פרוזן חשוב יותר מהכל!
חבצואל: כן... שכחתי.
סידני: מנגו, אננס, במקום ליצ'י תותים, פקאן, מקופלת לבנה ושחורה.
חבצואל: תודה, ביי.
השיחה נותקה, סיפרתי לצביה וחזי במה מדובר ואז... שוב שכחתי!
סידני: מה?
חבצואל: שכחתי!
סידני: תרשום! מנגו, אננס, תותים, פקאן, מקופלת לבנה ושחורה.
בסביבות 20:45 בא אלינו מנהל המשמרת בקריאה נרגשת שיש מקום. אני לא יודע למה אבל החלטתי לברר אם מדובר באזור ללא עישון ואכן היה מדובר באיזור המעשנים! מסתבר שהשען, ידידנו לא ממש התעקש (ההתמכרות...). אחרי 5 דקות התפנה מקום והתישבנו וגם השען ומסז'ית הגיעו. ארוחה בריאה ללא ספק! אני אישית זללתי קלמרי מטוגן למנת פתיחה ואת המנה החריפה כעיקרית.
עם תום הזלילה, ישר קפצנו לפרוזן בחוץ וכמובן שהזמנתי את המנה האהובה עלי! קוקידו ניסתה להיות יצירתית והלכה על שילוב של תות, בננה, חלבה ועוד דברים מתוקים... יצא לה משהו דביק ומתוק מידי! היא הוסיפה פירות יער חמוצים. השען ומסז'ית הלכו גם כן על מתוק ונראה לי שהם נשארו ערים כל הלילה! חזי וצביה ניסו משהו אחר אבל לפי חזי- שלי ניצח!!! תודה סידני!
הגענו לטבעון לבית משפחת דו והלכנו לישון. קבענו להתעורר ב 7:00 ולצאת לדרך- כל זה היה בשביל טיול!
יום שבת 7:00
אני מתעורר לצלילי השעון המעורר שלי (טוב הסלולרי) ולא מבין למה קמתי כל כך מוקדם. לפתע הוא מצלצל, חזי וצביה (2 קומות למטה)-
חבצואל: כן, התעוררנו!
צביה: (בקול מנומנם) אפשר ב- 7:30 ?
בסביביות 7:45 התישבנו כולנו עם קפה במטבח! אחרי זלילת עוגיות קצרה, חזי הצהיר שהוא הולך לפנות מקום ונעלם בשירותים. ב- 8:00 הוא יצא מהשירותים והכריז "לא יצא כלום" הבחור צריך מקום מוכר או בלי מכרים בסביבה. יצאנו לדרך...
מתישו לא ממש הרבה אחרי, הגענו לכחל ונכנסנו ל"כחלום" בית קפה בתחנת הדלק עם נוף לכנרת. התישבנו על קפה, קוראסון וטוסטים. אחרי מספר לגימות- חזי ניסה את מזלו שוב, אך שב לאחר 10 דקות עם הכרזה דומה לקודמתה. מסתבר שאיזו איש אחד הפריע לו...
היו לנו שתי אופציות לטיול- הראשונה ביקור וסיור בבניאס, השניה סיור באגמון החולה. חזי טען שלא בא לו לחטוף איזו שפעת והוא מסרב להכנס לאגמון. ניסינו להסביר לו שהוא צריך לבוא במגע עם עוף בכדי להדבק אבל זה לא ממש עזר, הוא בשלו! לא זוכר מי העלה את הטיעון שאיזה עוף עלול לחרבן עלינו! בשלב מסויים ראינו את הפניה לאגמון-
צביה: אולי ניכנס?
חזי: אני לא מסכים.
קוקידו: אני בעד.
חבצואל: גם אני.
ובמחטף מהיר פניתי לאגמון!
מרכז המבקרים נראה לנו שומם למדי ובחור נחמד מרשות שמורות הטבע והגנים (אני חושב...) הציע לנו לראות את הסרט ואז להחליט מה לעשות. סרט? הוא כנראה עובד שם שנים ומעולם לא טרח לבדוק את הסרטון המבזה והמביך שהם מציגים שם! אני בטוח שכל הציפורים שנכחו בצילומים כבר מזמן נטשו את המקום מבלי לחזור!
החלטנו להתייעץ עם מוכרת הכרטיסים במקום, בחורה חביבה, שללא ספק היא הבלונדינית הראשונה במשפחתה!
אנחנו: תגידי... לא מסוכן פה עם כל השפעת והכל?
מוכרת: אהה... מה פתאום! אם היה מה לדאוג אני לא הייתי פה!!!
כן בטח! מעניין מי כתב לך את התסריט. לקחנו 4 כרטיסים לאוטובוס...(רכשנו יותר נכון).
ירדנו בתחנה הראשונה והחלטנו לצעוד עד לתחנת האיסוף הבאה ברגל (עניין של כמה קילומטרים קלילים) והיה באמת נחמד. אף ציפור לא חירבנה עלינו כך שגם שפעת לא חטפנו. הכי קרוב שהצלחנו להתקרב לציפור היה כשאיזו אנפה שכחה לברוח מאיתנו כשצצנו מאחורי עיקול בדרך! אבל היה נחמד ללא ספק!
כשחזרנו למרכז מבקרים גילינו להפתעתנו את שאר בני עמנו ישראל שהחליטו להגיע לסיבוב קצרצר של תצפית עופות, ממש לפני שהם מורידים עוד סטייק פרגיות בשמורת טבע הבאה!
אנחנו אכלנו במקדונלד!
חבצואל היבוסי,
שהביא אותה באוסף רוק אירי!!!
ביום שישי בבוקר, ממש עם הציפורים, לקראת השעה 8 האישה מתעוררת-
קוקידו: זה נראה ממש מפחיד ומגרד לי!
חבצואל: את רוצה לראות רופא? (רק שתגיד לא... בבקשה...)
קוקידו: כן!
התקשרנו למרפאה וקבענו תור ל 12:10. עכשיו רק צריך למלא את כל השעות החסרות... נסענו לצרכניה (כן ככה קוראים לזה אצלנו בחבצוליים) קנינו חלה טרייה, קוראסוני שוקולד ובקבוק שוקו וחזרנו הביתה. ארוחת בוקר במרפסת- תענוג!
8:30 הכלים כבר בכיור... טוב החלטנו ללכת לחפש לי נעליים!
נסענו לבני ציון לחנות בשם אליטל לחפש נעליים. לשמחתינו ב 9:00 עם ישראל עוד לא קונה נעליים והיינו בין הבודדים בחנות. שמעון (וואלה ככה קראו לו) עזר לנו בחיפושים. המסכן התרוצץ במחסנים בשבילי. האמת שאני צריך להבהיר פה כמה עניינים, הרי זה דבילי שאני אספר לכם שאני קונה נעליים. אז ככה:
אי שם בגיל 0 גילו שהאגן שלי דוחה את הרגליים, אז ניסו כל מיני שטויות- החתלה כפולה, מתיחות וניתוחים. הניתוח עבד על רגל ימין אבל השמאלית החליטה לצאת פעם בכמה שנים, לכו תבינו, רגל!
בסביבות גיל 12 עברנו לאורטופד אחר והוא החליט לעשות מעשה- נקבע! לוקחים עצם ממקום אחר ושמים גגון מעל העצם. עניין פשוט! ואפילו הצליח.
רק מה- הנגרים (אין מה לעשות ככה זה אורטופדיה- מנסרים ותוקעים ברגים) לא שמו לב והעצם התאחתה בצורה כזו שנוצר לי קיצור ברגל! נשבע לכם אנשים (לאלה שעוד לא ממש זכו לראות אותי מהלך או בכלל) יש לי רגל אחת קצרה יותר כבר 15 שנה! ככה שאם אתם רואים ברחוב איזה בחור אחד גבוה עם פלטפורמה רק על נעל אחת- תצעקו חבצואל וסביר להניח שאני אסתובב! כן יש לי נעליים כמו חצי פרייחה.
אז אחרי שעה בחנות מצאנו שני זוגות שמצאו חן בעיניי וענו לקריטריונים של "בלי אויר ובלי חלונות" מאושרים נסענו לסנדלר הגרוזיני (גיורגי) שלי בנתניה. לפני נכנסה פרייחה נתנייתית טיפוסית. למי שעוד לא היה בנתניה הפרייחה במצויה מתאפיינת בכמה אלמנטים:
מעשנת- תמיד!
עיניים גדולות שאומרות "אההה...”
שיער מחומצן או מחומצן לפרקים.
חזה גדול.
הרבה בושם- שלא יגידו שהיא מסריחה מסיגריות.
בקיצור נכנסה לפניי, את הסיגריה זרקה בחוץ (אפילו לא כיבתה אותה, אולי תכננה להמשיך כשתצא!?)
פרייחה: באתי לקחת את הסנדלים שלי.
שומעכר: יש פתק?
פרייחה: (מתעלמת) שחורים כאלה, אתה תיקנת להם את העקבים.
(החנות מפוצצת נעליים מכל הסוגים)
שומעכר: אני צריך את הפתק, יש פה הרבה נעליים אני לא זוכר.
פרייחה: (מסתכלת מסביב ומאחורי הדלפק) נו... פתק כזה קטן, מאיפה לי. אתה תיקנת את הסנדלים הבאתי אותם לפני כמה ימים.
שומעכר: ...
פרייחה: אכפת לך אם אני אבוא להסתכל מאחורי הדלפק?
שומעכר: כן! את לא באה לשום מקום. תביאי פתק. עכשיו תזוזי הצידה. (מסמן לי להתקרב)
אני נותן לו את הנעליים היקרות קודם-
שומעכר: (מביט על הנעליים) זה טוב, זה אני עושה.
חבצואל: ומה עם אלה? (מראה לו זוג נעלי הליכה)
שומעכר: זה לא. זה חומר קשה, יהיו חורים וזה יצא מכוער.
חבצואל: עזוב חורים, זה יחזיק?
שומעכר: לא יודע.
חבצואל: טוב אז תעשה רק את אלה. אתה נותן לי פתק?
שומעכר: אהה... אני זוכר לא צריך!
ברחתי לפני שהבחורה הורגת את שנינו...
חזרנו וקוקידו הלכה לרופא שאחרי שווידא כי היא נעקצה בארץ קבע שהיא לא תמות מזה!
חזרנו הביתה לארוחה אצל ההורים ואח"כ פגישה משפחתית...
בשעה 18:40 הגענו אל צביה וחזי לאסוף אותם לצפון. דיברנו עם השען וקבענו ב- 20:30 ג'ירף בחיפה.
הקדמנו ב 10 דקות (ככה לפחות חשבנו) עד שהתברר שהשען הזמין ל 20:45. התיישבנו ליד הבר, הזמנו יין וחיכינו. ליד הג'ירף בחיפה יש גלידריה עם פרוזן יוגורט! אני משוגע על פרוזן ובעיקר של שילוב מסויים- הבעיה היא שאני אף פעם לא זוכר אותו. החלטתי לנצל את ההמתנה והתקשרתי לסידני-
חבצואל: יש לי אליך שאלה חשובה...
סידני: (צוחק) שוב?
כמו שאפשר להבין, אני תמיד מתקשר אליו כשאני אוכל פרוזן, אני פשוט לא זוכר את הקומבינציה! גם אם הוא בחו"ל- פרוזן חשוב יותר מהכל!
חבצואל: כן... שכחתי.
סידני: מנגו, אננס, במקום ליצ'י תותים, פקאן, מקופלת לבנה ושחורה.
חבצואל: תודה, ביי.
השיחה נותקה, סיפרתי לצביה וחזי במה מדובר ואז... שוב שכחתי!
סידני: מה?
חבצואל: שכחתי!
סידני: תרשום! מנגו, אננס, תותים, פקאן, מקופלת לבנה ושחורה.
בסביבות 20:45 בא אלינו מנהל המשמרת בקריאה נרגשת שיש מקום. אני לא יודע למה אבל החלטתי לברר אם מדובר באזור ללא עישון ואכן היה מדובר באיזור המעשנים! מסתבר שהשען, ידידנו לא ממש התעקש (ההתמכרות...). אחרי 5 דקות התפנה מקום והתישבנו וגם השען ומסז'ית הגיעו. ארוחה בריאה ללא ספק! אני אישית זללתי קלמרי מטוגן למנת פתיחה ואת המנה החריפה כעיקרית.
עם תום הזלילה, ישר קפצנו לפרוזן בחוץ וכמובן שהזמנתי את המנה האהובה עלי! קוקידו ניסתה להיות יצירתית והלכה על שילוב של תות, בננה, חלבה ועוד דברים מתוקים... יצא לה משהו דביק ומתוק מידי! היא הוסיפה פירות יער חמוצים. השען ומסז'ית הלכו גם כן על מתוק ונראה לי שהם נשארו ערים כל הלילה! חזי וצביה ניסו משהו אחר אבל לפי חזי- שלי ניצח!!! תודה סידני!
הגענו לטבעון לבית משפחת דו והלכנו לישון. קבענו להתעורר ב 7:00 ולצאת לדרך- כל זה היה בשביל טיול!
יום שבת 7:00
אני מתעורר לצלילי השעון המעורר שלי (טוב הסלולרי) ולא מבין למה קמתי כל כך מוקדם. לפתע הוא מצלצל, חזי וצביה (2 קומות למטה)-
חבצואל: כן, התעוררנו!
צביה: (בקול מנומנם) אפשר ב- 7:30 ?
בסביביות 7:45 התישבנו כולנו עם קפה במטבח! אחרי זלילת עוגיות קצרה, חזי הצהיר שהוא הולך לפנות מקום ונעלם בשירותים. ב- 8:00 הוא יצא מהשירותים והכריז "לא יצא כלום" הבחור צריך מקום מוכר או בלי מכרים בסביבה. יצאנו לדרך...
מתישו לא ממש הרבה אחרי, הגענו לכחל ונכנסנו ל"כחלום" בית קפה בתחנת הדלק עם נוף לכנרת. התישבנו על קפה, קוראסון וטוסטים. אחרי מספר לגימות- חזי ניסה את מזלו שוב, אך שב לאחר 10 דקות עם הכרזה דומה לקודמתה. מסתבר שאיזו איש אחד הפריע לו...
היו לנו שתי אופציות לטיול- הראשונה ביקור וסיור בבניאס, השניה סיור באגמון החולה. חזי טען שלא בא לו לחטוף איזו שפעת והוא מסרב להכנס לאגמון. ניסינו להסביר לו שהוא צריך לבוא במגע עם עוף בכדי להדבק אבל זה לא ממש עזר, הוא בשלו! לא זוכר מי העלה את הטיעון שאיזה עוף עלול לחרבן עלינו! בשלב מסויים ראינו את הפניה לאגמון-
צביה: אולי ניכנס?
חזי: אני לא מסכים.
קוקידו: אני בעד.
חבצואל: גם אני.
ובמחטף מהיר פניתי לאגמון!
מרכז המבקרים נראה לנו שומם למדי ובחור נחמד מרשות שמורות הטבע והגנים (אני חושב...) הציע לנו לראות את הסרט ואז להחליט מה לעשות. סרט? הוא כנראה עובד שם שנים ומעולם לא טרח לבדוק את הסרטון המבזה והמביך שהם מציגים שם! אני בטוח שכל הציפורים שנכחו בצילומים כבר מזמן נטשו את המקום מבלי לחזור!
החלטנו להתייעץ עם מוכרת הכרטיסים במקום, בחורה חביבה, שללא ספק היא הבלונדינית הראשונה במשפחתה!
אנחנו: תגידי... לא מסוכן פה עם כל השפעת והכל?
מוכרת: אהה... מה פתאום! אם היה מה לדאוג אני לא הייתי פה!!!
כן בטח! מעניין מי כתב לך את התסריט. לקחנו 4 כרטיסים לאוטובוס...(רכשנו יותר נכון).
ירדנו בתחנה הראשונה והחלטנו לצעוד עד לתחנת האיסוף הבאה ברגל (עניין של כמה קילומטרים קלילים) והיה באמת נחמד. אף ציפור לא חירבנה עלינו כך שגם שפעת לא חטפנו. הכי קרוב שהצלחנו להתקרב לציפור היה כשאיזו אנפה שכחה לברוח מאיתנו כשצצנו מאחורי עיקול בדרך! אבל היה נחמד ללא ספק!
כשחזרנו למרכז מבקרים גילינו להפתעתנו את שאר בני עמנו ישראל שהחליטו להגיע לסיבוב קצרצר של תצפית עופות, ממש לפני שהם מורידים עוד סטייק פרגיות בשמורת טבע הבאה!
אנחנו אכלנו במקדונלד!
חבצואל היבוסי,
שהביא אותה באוסף רוק אירי!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה