איזה כייף לנו האשכנזים? אמנם את רגשות הקיפוח הספרדים שדדו לנו אבל לנו שמורה זכות אחת ויחידה- לספר בדיחות שואה! לא אני לא הולך לספר פה איזו בדיחת שואה או משהו דומה, אבל אני חייב לשתף כמה אנשים עם חווית הטקס השנתי.
חבצוליים (המושב שבו קוקידו ואני מתגוררים) נוסד על ידי ניצולי שואה מהונגריה וסלובקיה ובאופן די צפוי, מידי שנה מתקיים טקס בערב יום השואה ולטקס הזה אני מקפיד ללכת עם סבתא שלי, ניצלת שואה איך לא.
בכל אופן, בטקס תמיד יש איזו אחת שרוקדת, לא ברור לי למה ואני אף פעם לא מבין מה הן מנסות להעביר (חוץ ממסרים של בעיות עיכול קשות) אבל הן מידי שנה מתחלפות. אבל הצרה האמיתית היא בת של תושבת המקום, שמעולם לא סבלתי (אבל זה לא קשור), שכל שנה עולה לשיר! לבחורה הזו יש קול שמזכיר התהפכות משאית מלאה בחזירים (עם דגש חזק על צוויחות החזירים) ואם מישהו רוצה תיאור יותר מדויק מזה, שיראה את הסרט של ברטון "הפלישה ממאדים" ויקשיב לשיר של הסבתא- בקיצור זוועה אמיתית שאפילו סבתא שלי, שהשמיעה שלה כבר לא מי יודע כמה, מבחינה בעניין (או שאולי זו הסיבה שהשמיעה שלה נפגעה בעצם???).
היום ישבתי עם קוקידו וסבתא שלי וצפינו בטקס, כל הזמן חיכיתי שהחזרזירה תעלה לשיר, אבל זה לא קרה!!! פייר? התאכזבתי! אבל במקום עלתה איזו אחת שהצליחה לזייף כל תו בשיר "כשהלב בוכה" של שרית חדד (זו הפעם הראשונה שממש הייתי שמח לשמוע את הביצוע המקורי של השיר). בשלב מסויים גם זכינו לביקורה של הרקדנית המהוללת ושמתי לב שקוקידו על סף התפרצות צחוק, שלא יצאה לפועל. תאמינו לי שרקדנית לא תצא ממנה- אולי.. אולי סבון.
ועכשיו שלא יגידו שאני זבל, אני אגיד כל הכבוד לצעירים של חבצוליים על ההשקעה (היפ היפ...).
חבצואל היבוסי,
ששכח להדליק את הבויילר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה