9.9.2007

ג'בל טארק

תוך שבוע בחברה החדשה, נשלחתי לבדרכה והכרות עם האנשים מעבר לים. הטיסה לספרד הייתה מלאה ולא היה יותר מקום מיציאת החירום, אז ישבתי לי נטול מקום לרגלי הארוכות (אפילו לקצרה שבינהן). אחרי 5 דקות שאלה אותי הפרסרית אם אני מוכן להחליף עם מישהו מקום, אך סרבתי כי זה לא היה אפילו במעבר. אחרי 2.5 דקות היא הגיעה שוב והעבירה אותי לשורה הראשונה (מייד אחרי מחלקת עסקים) מה שאומר שיכולתי להביא איתי גם הדום לרגליים מרוב עודף מקום- תענוג! אבל לכל דבר יש חסרונות וכמובן שנתקעתי עם איזה סבא ספרדי, שנחר לי באוזן ופלש לי כל ההזמן לטריטוריה.

למדריד הגענו באמת בלחץ, אבל הגענו לשלב הבורדינג. אבל באיבריה (Iberia) עובדים בצורה מאוד מתוחכמת וחשבו שאני לא אגיע (רק התחיל בורדינג) אז הם הורידו אותי מהרשימה- כשהגעתי למקום הם כבר התחילו להלחץ ומצאו לי מקום- איזה נחמדים. כשהמזוודות לא הגיעו עם הטיסה שלנו לגיברלטר לא היינו מופתעים. מסתבר שאיבריה צריכה לפחות 3 שעות בכדי להעביר מזוודה ממטוס למטוס (10 דקות נסיעה בין המטוסים ועוד שעתיים ו- 50 דקות סייסטה). המזוודות הגיעו (באופן מפתיע) ב 23:00 בלילה למלון (ישנו בעיירה La Linea על גבול גיברלטר).

המקום פשוט מקסים. הנוף משגע כל בוקר וערב עם הים מכל כיוון והצוק הענק מעל העיר כשעננים גולשים ממנו במהירות... פשוט מקסים (תמונה 1 2 3 4). כמובן שכולם נחמדים והאוירה טובה, אז נעבור ישר לחלק המעניין- אוכל!

*** תחילת הקטע לרעבים - אפשר לגלול קצת למטה... ***

לילה ראשון, אנחנו גמורים מעייפות ונטולי כלי רחצה (מזוודות לא הגיעו) אז החלטנו ללכת למקום מלא עשן ואנשים וככה לא יבחינו בצחנה שלנו- הלכנו לפטגוניה טאפאס באר.מקום קטנטן וצפוץ עם המון עשן שעולה מגרילר עמוס בכל טוב. מכיוון שהמלצרית (יפה כמו שילוב לא מוצלח של אל פצ'ינו ודובי גל, בלי השפם) לא מדברת מילה אנגלית, פשוט הזמנו לנו אמפנדס, אני הזמנתי איזה סטייק (משהו מהאיזור האחורי של הפרה) ושתינו לנו טינטו דה ורנו (ין אדום של קיץ) שלמעשה מכיל יןן אדום ומשקה ליים ספרדי (La Casera) ומוגש קררר... המלצרית הוכיחה לנו שהספרדים באמת הכי טפשים באירופה (יותר מהאיטלקים) וטענה שאי אפשר לחלק את החשבון לשני כרטיסי אשראי.

בלילה השני, היינו פחות גמורים וגם רעבים, אז הלכנו למסדת הבשר הכי נחשבת באיזור שנקראת פטגוניה (הטאפאס מאתמול שייך לה) ופה כמו היה עניין עם ארוחה רצינית. הזמנו מנות ראשונות. אחת המנות היא פשוט גבינה איטלקית שמנה ומטובלת מותחת בתוך קערית חרס- אפשר לקרוא לזה בהרבה מאוד שמות, אני קורא לזה "התקף לב" היה טעים! עם המנה העיקרית קיבלנו גם סלט משובח עם טונה אבוקדו וצ'יפס מטובל בשום אבל לא נגעתי בכלום כי המנה העיקרית שלי הייתה טעימה מידי: Beef De Lomo איזה נתח בשר ענקי מהגב של הבהמה ועסיסי להפליא, שעשה לי רק טוב (כמעט בכיתי מאושר)- והכל מבושל ע"י שף שנראה בדיוק כמו גברי לוי. את הארוחה כמובן ליווה טינטו דה ורנו משובח.

בלילה השלישי, קיבלנו המלצה על טפאס באר נוסף ומצויין- La Pampa עם אוירה מאוד נחמדה. כל מנה באה בשני גדלים (חצי ומלאה) ולפי הגיון שחצי+חצי=מנה מלאה כל אחד הזמין שני חצאי מנות + צ'וריסו + אמפנדס. הבעיה התחילה כשגילינו שחצי מנה היא פחות או יותר 3/4 מנה, מה שגרם להזעה קשה ותחושה קשה של "שמישהו יזמין אמבולנס" אבל כמו גברים סיימנו את כל המנות (שכללו חלקים שונים כגון- צלעות, חלק אחורי, גב, זנב, סרליון ועוד...) והיה טעיייייים...

*** סוף הקטע לרעבים ***

את הלילה האחרון בילינו בעיירה ליד מלגה, במלון שיושב ממש על החוף. המסעדה שאכלנו בה הייתה נפילה רצינית ונראה שפג תוקפם של החתולים שהוגשו במקום (מסעדה בנוסף הטיילת של נתניה ב 12 בצהריים).

הטיסה חזרה כמובן שלא אכזבה- איבריה הצליחו שוב לבלבל את המקומות, אבל למזלנו, חזרנו עם אלעל שדאגה שהמזוודות יגיעו כמו שצריך למטוס שעליו אנחנו גם עולים.

אז ככה עבר עלי השבוע השני בעבודה (ממש 50% מהזמן בחו"ל) ואם זה ממשיך ככה, מי אני שאתלונן?!

חבצואל היבוסי,
מרחיב איברים לקראת החגים.

אין תגובות: