צדיקות אושוויץ

בדרך חזרה מגיברלטר חזרתי דרך בקונקשיין דרך מדריד.

הושיבו אותי ליד החלון אבל כשלידי כיסא פנוי ובמעבר ישב לו דוס שמן (מצטער אין דרך יותר ברורה לתאר את אותו). הייתי מנומס והקשבתי לו כשהוא התלונן על כך שזו טיסת codeshare ושהוא צריך אוכל כשר ומאוחר יותר הדלקתי לו את האור כשראיתי שהוא מנסה לקרוא בחושך- הכל היה נחמד לשני הצדדים.

בעודי כותב סיכום ביקור פונה אלי אחד הדיילים ושואל אם אני מר יבוסי ואם אני צריך ארוחה כשרה. אמרתי לו שאני לא הזמנתי ארוחה כזו ושאני מוותר עליה לטובת כל אדם אחר בטיסה שזקוק לארוחה כשרה.

כשהגיע האוכל התנהלה השיחה הבאה בייני לבין הדוס:

דוס: אתה לא אוכל כשר?
אני: לא.
דוס: ההורים שלך?
אני: לא.
דוס: סבתא וסבא שלך?
אני [מבין לאן זה הולך]: לא.
דוס: אני לא מבין את הדברים האלה, זה ממש עצוב.
אני: מה עצוב? מה מפריע לך בזה?
דוס: שככה יהודים מתנהגים, פשוט עצוב.
אני [מנסה להמנע מהשיחה]: איש באמונתו יחיה.
דוס: המשפט הוא צדיק באמונתו יחיה. רק בשיראל כל אחד חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. שינו את הפתגם בכדי שיהיה יותר נוח.
אני: סבתא שלי צדיקה. אתה מפקפק ביהודות שלה?
דוס – מרים גבה.
אני: טוב, אולי בשבילך לא, אבל היא כנראה מספיק יהודיה בכדי לאבד את המשפחה שלה באושוויץ עם עוד 6 מיליון.

חשבתי שהוא יעזוב אותי אבל הוא פשוט המשיך והחליט לספר לי סיפור על איזה יהודי זקן אחד שראה אותו בסופר ואמר לו איזה משהו וכו’ וכוו. מכיוון שמדובר באדם (הדוס) שמבוגר ממני בלפחות 30 שנה, שתקתי והקשבתי מתוך נימוס ובתקווה שהוא יעזוב אותי לנפשי, אך טעיתי ולכן החלטתי לשנות טקטיקה.

אני: תראה, אני לא הולך להתווכח פה, למדתי לא להתווכח בענייני אמונה, שיהיה לך בתאבון.
דוס: זה לא סתם דבר אמונה מדובר פה בעניין מאוד עמוק, מדובר פה במדע.
אני: אני לא אתווכח איתך אבל במילה הזו (מדע) אין לך אפילו את הזכות להשתמש. אמונה היא לא מדע.
דוס [מצביע על ספר בראשית אותו קרא]: ומה…
אני: זה ספר הסטוריה.
דוס: על מה אתה מדבר, מדובר פה בארכיאולוגיה, ארכיאולוגיה היא מדע.
אני: זה לא ספר ארכיאולוגיה והסטוריה אף פעם לא הייתה אוביקטיבית כי תמיד יש מי שיכתוב אותה. תאוריה מדעית אפשר להזים עם אותם כלים בהם הוכחה, אמונה לא ניתן לשלול בשום צורה וכלי.
דוס: …
אני: תקשיב- תעשה מה שאתה רוצה, תאכל מה שאתה רוצה ותתן לי לעשות את אותו הדבר בבקשה.
דוס: עצוב שככה יהודים בישראל…
אני: אל תקח לי פה בעלות על היהדות היא לא שלך ולא של אף אחד אחר.
דוס: יש רק אמונה אחת.
אני: כן, זה מה שאתה חושב בזרם שאתה משתייך אליו.

הוא המשיך לקשקש על כך שכופר יכול להיות רק יהודי אחרת הוא לא היה כופר, אבל זה פשוט לא עניין אותי יותר.

אותו צדיק שיבש לידי עזב את המקום כשהוא משאיר אחריו זוהמה שלא נראתה באף מושב במטוס- שיירי מזון, עטיפות ואריזות וכמובן איך לא… מגש על הרצפה. ללא ספק – צדיק!

הסיפור הזה מרגיז מהרבה סיבות אבל אותי הוא מרגיז מסיבה אחת עיקרית והיא טיפוח השנאה. כשירדתי מהטיסה ניגשו אלי מספר אנשים ואמרו לי שעניתי לו מאוד יפה וכל הכבוד על שהשבתי מלחמה- למה בעצם? הרי הטיסה הזו החלה בצורה כ”כ נעימה וחביבה עם כבוד הדדי ובלי דעות קדומות (לפחות לא על פני השטח) אבל הגיעה למצב שבו תהום פעורה ביננו והכל על “מי הוא יהודי”.

הסכסוך הזה לעולם לא יפתר- יש יותר מידי בעלי אינטרסים במדינה הזו בכדי שהשאלה הנ”ל תשאר בלתי פתורה.

חבצואל היבוסי,
אוכל גם פרות קדושות.