בדרכי לעבודה הבוקר ה- GPS החליט שאני צריך לנסוע דרך נתניה. מכיוון שהוא GPS אינדיאני שיודע להקשיב לכביש ולהגיד לי כמה מכוניות נוסעות עליו, לאיזה כיוון ומה אכל הנהג בבוקר- הקשבתי לו.
בשלב מסויים הייתי צריך לפנות שמאלה. הפניה שמאלה כללה שני מסלולים מתוך 4 באותו הכביש. נכנסתי למסלול הימני ולפתע הרכב שלצידי החליט שגם הוא פונה ופשוט פנה עלי! או בקיצור חתך אותי. אני גלשתי מייד לנתיב השמאלי יותר וצפצפתי לו. הנהג לא הבין למה צפצפתי ורמז לי לפתוח חלון.
נהגוס: מה?
אני: על איתות שמעת?
נהגוס: למה צריך?
אני: סתם אתה יודע, שאני אוכל לצפות את הפניה שלך...
נהגוס: אבל יש פה שני נתיבים?
בשלב הזה סגרתי את החלון, הבנתי שאין עם מי או על מה לדבר.
התופעה כל כך נפוצה שלא נראה לי שיש כבר מה לעשות. איתות הוא חובה בזמן הטסט בלבד, אחרי הטסט מדובר בהמלצה בלבד או כשאתה מנסה להדחף לפני פקק בטענה ש"אני לא מפה ושמתי לב שאני חייב לפנות לפניך".
חבצואל היבוסי,
כיבו לי את המזגן.
כיבו לי את המזגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה