לקוקידו יש יכולת להרדם בכל מצב בכל מקום ולישון טוב. קוקידו מסוגלת לקום 3 פעמים לשירותים בלילה ולחזור לישון מייד… אבל לפעמים היא נתקלת בבעיה- הנגריה השכנה לא מאפשרת לה לישון. קולות הניסור האימתניים מרעידים את המיטה ושואבים את הכרית. בעל הנגריה איננו מודע כלל לרעש ולכן חוטף מידי פעם כאפה לפנים הלווה שמשפט “תסתובב אתה נוחר”.
לאחרונה יצא שפיצקי (כבר בת שנתיים למי שלא ידע) ישנה איתנו במיטה וכנראה ספגה את האוירה הלוחמנית הכללית כלפי בעל הנגריה.
היום השכבתי את פיצקי לישון. היא שתתה בקבוק הם-הם (מטרנה) וצחצחה שיניים (אכלה משחה). הקראתי לה את “יולי הולכת לגן” ואז חצי מ”איילת מטיילת” ואז היא ספרה לי את “יולי הולכת לגן” או יותר נכון ציינה בפני על הכריכה בצד אחד רואים את יולי ובצד השני לא, כי היא נכנסה הביתה או לעץ (לא ברור) ואז החליטה שאני צריך ללכת כי היא רוצה שאמא תקריא לה סיפור אבל הסכימה שאני אשים ראש לידה בהמתנה לאמא.
אחרי ניסיונות לעקור לי את עין ימין, סתם כי בא לה, היא פתאום הרימה ראש מהמיטה וציינה “אבא אתה נוחר!”. “אני לא נוחר” עניתי “אני ישן בשקט. פיצקי הרהרה על כך מספר רגעים וקבעה חד משמעית “אבא אתה נוחר!”. הבנתי שאין מה לנסות לשכנע את הילדה שאני לא נוחר, אמא אמרה את זה אז כנראה שזה נכון, אפילו כשאבא בקושי נושם ולא ממצמץ כי איזו אצבע סוררת דואגת להדחף לעין ימין כל חצי דקה, אמא אמרה אז זו האמת- אבא נוחר!
אז עכשיו גם אשתי וגם הבת שלי טוענות שאני נוחר והיפה בכל הדבר הוא שזה לא עומד להשתנות- גם הלילה הנגריה פתוחה…
חבצואל היבוסי,
חרר…. חר…. חרר….
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה