גירסה 2.2 שוחררה

זהו, הגירסה עלתה ורצה כבר שמונה ימים רצופים ובינתיים בלי תקלות. בתאריך 12.10.2010 נולדה פיצקי 2.

היום הבנתי שחלק מהאנשים פיספסו את ההודעה ב-7 בבוקר וגם כולם שואלים "איך הייתה הלידה?" הפוסט הזה הולך לפתור את הבעיות הללו- עכשיו כולם אמורים לדעת שיש לנו ילדה שניה. לגבי השאלה השכיחה- לי לא כאב.

היום אני יודע בוודאות- ישנם שני ימים שאשתי לא מסוגלת להעביר בהרגשה טובה. הראשון הוא יום ההולדת שלי והשני הוא יום לידה. מאז יום ההולדת שלי (25.9) השנה, קוקי לא הרגישה טוב והתלוננה בעיקר על כאב בכל הגוף ותחושת כבדות- אם מתעלמים מהעובדה שהיא בחודש תשיעי עוד אפשר לחשוד שמשהו לא בסדר. ב- 11.10 הזעיקה אותי קוקי מהעבודה כי היא הרגישה מחורבן ועדיף שאהיה בסביבה. הייתי בסביבה... בשעה 19:00 הוחלט לצאת למיון נשים בבית חולים מאיר כי לא ברור אם הכאב בטן הוא כאב בטן או צירים.

בהגיענו חוברה אשתי למוניטור עוד בטרם הספקתי להגיע (קוקי ארזה צ'ימידן שלא היה מבייש לוחם צעיר שיוצא שבת אחת לרבעון) ואחרי חצי שעה התחלנו להמתין. עברו שעתיים והנה אנחנו אצל הרופאה בסדרת בדיקות והתיעצות עם הרופאה הבכירה- ההחלטה: תדחפו לאישה זרוז היא גם ככה הייתה צריכה ללדת אתמול.

12.10.2010 00:00 התחיל הזרוז. למי שלא מכיר- זרוז עם אפיטוצין גורם לצירים שנחשבים לכואבים יותר מלידה רגילה. אני מזכיר, רק בכדי שלא תדאגו לשלומי, לי לא כאב. קוקי נשאלה במהלך השעות הבאות אם היא רוצה אפידורל והיא סרבה, כנראה משתי סיבות, האחת שאפידורל מעקב לידה והשניה גנים פולניים "אני אשב פה ואסבול".

04:00 פתיחה של 4 אצבעות.

04:30 קוקי דורשת אפידורל כי הכאב כבר בלתי נסבל.

04:45 מגיעה מרדימה רוסית קשוחה (אנחנו רגילים לכאלה) וביד מיומנת מחברת את קוקי למזרק הנכסף. בנוסף פוקעים את המים. לאלה שעדיין לא זכו להגיע למעמד הלידה- עולם הקולנוע עובד עליכם, לא כל הלידות מתחילות בירידת מים ולמעשה הרוב ממש לא.

05:00 קוקידו מתלוננת באוזני המילדת שהאפידורל לא משפיע. המיילדת מזמינה את המרדימה ומחליטה לבדוק מה המצב והמצב הוא כוננות על הראש עוד רגע יוצא החוצה.

05:12 פיצקי 2 יצאה לאויר העולם ואנחנו הפכנו להורים + 2.

כמו שכבר אמרתי- לי לא כאב אבל לקוקידו כאב מאוד כי למעשה עברה לידת זירוז ללא אפידורל.

אשתי היקירה- אם הגעת עד שורה זו ועוד לא רצחת אותי, דעי לך שאני מאוד גאה בך ואוהב אותך!

עכשיו אנחנו שמונה ימים אחרי, פיצקי 1 קיבלה מאוד יפה את פיצקי 2 (שעוד לא גנבה לה צעצועים או יותר מידי תשומת לב) ואנחנו... האמת שגם קוקידו וגם אני חולים וגם סופרנני (אמא שלי) חולה אבל כולנו מאושרים בחלקנו.

רוצים לבוא לבקר? מרכז המבקרים יפתח בקרוב, אך ביקורים יתקבלו רק בתאום טלפוני מראש.

חבצואל היבוסי,
Version 2.2

שקט ישנים

לקוקידו יש יכולת להרדם בכל מצב בכל מקום ולישון טוב. קוקידו מסוגלת לקום 3 פעמים לשירותים בלילה ולחזור לישון מייד… אבל לפעמים היא נתקלת בבעיה- הנגריה השכנה לא מאפשרת לה לישון. קולות הניסור האימתניים מרעידים את המיטה ושואבים את הכרית. בעל הנגריה איננו מודע כלל לרעש ולכן חוטף מידי פעם כאפה לפנים הלווה שמשפט “תסתובב אתה נוחר”.

לאחרונה יצא שפיצקי (כבר בת שנתיים למי שלא ידע) ישנה איתנו במיטה וכנראה ספגה את האוירה הלוחמנית הכללית כלפי בעל הנגריה.

היום השכבתי את פיצקי לישון. היא שתתה בקבוק הם-הם (מטרנה) וצחצחה שיניים (אכלה משחה). הקראתי לה את “יולי הולכת לגן” ואז חצי מ”איילת מטיילת” ואז היא ספרה לי את “יולי הולכת לגן” או יותר נכון ציינה בפני על הכריכה בצד אחד רואים את יולי ובצד השני לא, כי היא נכנסה הביתה או לעץ (לא ברור) ואז החליטה שאני צריך ללכת כי היא רוצה שאמא תקריא לה סיפור אבל הסכימה שאני אשים ראש לידה בהמתנה לאמא.

אחרי ניסיונות לעקור לי את עין ימין, סתם כי בא לה, היא פתאום הרימה ראש מהמיטה וציינה “אבא אתה נוחר!”. “אני לא נוחר” עניתי “אני ישן בשקט. פיצקי הרהרה על כך מספר רגעים וקבעה חד משמעית “אבא אתה נוחר!”. הבנתי שאין מה לנסות לשכנע את הילדה שאני לא נוחר, אמא אמרה את זה אז כנראה שזה נכון, אפילו כשאבא בקושי נושם ולא ממצמץ כי איזו אצבע סוררת דואגת להדחף לעין ימין כל חצי דקה, אמא אמרה אז זו האמת- אבא נוחר!

אז עכשיו גם אשתי וגם הבת שלי טוענות שאני נוחר והיפה בכל הדבר הוא שזה לא עומד להשתנות- גם הלילה הנגריה פתוחה…

חבצואל היבוסי,
חרר…. חר…. חרר….

שוב הותר לפרסום

פרשיה בטחונית חדשה מסעירה את המדינה – אבל לא אותנו.

פרשת שחיטות שלטונית נוספת פורסמה שלשום – גם זה לא ממש מעניין.

ה- iPad יצא לאויר העולם – נו באמת?!

אז מה כן מעניין? הדברים החשובים מעניינים, למשל… שחופשת פסח הייתה מצויינת, שפיצקי התחילה ללכת לגן והכל טוב וגם… שעוד חצי שנה לפיצקי תהיה אחות קטנה.

חבצואל היבוסי,
בקרוב גירסה 2.2

יום טוב

קוקי ואני אימצנו לנו מנהג חדש- לקחת יום חופש אחרי חתונה באמצע השבוע (א-ד). הניסיון הראשון היה מוצלח ומסתבר שגם השני.

פתחנו את הבוקר בהשכמה הרגילה- פיצקי התעוררה לה בסביבות 6:00. כשאני אומר פתחנו אני מתכוון אלי ואל פיצקי מכיוון שקוקי המשיכה לישון. אחרי שצפינו קצת בערוץ בייבי (ערוץ 10) ושיחקנו- הלכנו לאמא שלי (15 מטר הליכה) ושם זכינו לארוחת בוקר וקפה.

כשקוקי התעוררה ראינו פרק באמריקן איידול (הבנות לא היו משהו) ונסענו לארוחת צהריים באדורה (בהמלצת ורדינה). הגענו ב 12:30 חנינו ממש ממול (איזה כייף להיות נכה, להיות נכה, להיות נכה) והמקום היה ריק. הזמנו עסקיות שכללו: פלאפל חצילים וסלט קלמרי (היו פשוט מדהימים) ולעיקריות קוקי הזמינה את הסלמון האטלנטי עטוף בקונפי עם גבינת עיזים שהיה מאוד טעים ואני זללתי את מדליוני הפילה שהיו חלומיים. חשבנו שלא להזמין קינוח אבל אחרי הצצה בתפריט הבנתי שכדאי להזמין את השטרוייזל פקאן ובננות- אויש זה הרגיש כמו התקף לב.

משם המשכנו לאסוף את הכרטיסים ל Pixies וגיליתי שהיה טוב להזמין מוקדם- הכרטיסים עלו ל 400 ש”ח כך שחסכתי 75 ש”ח לכרטיס.

כתחנה אחרונה החלטנו לקנות מזרן חדש. עצרנו בנתניה ליד איקאה יש מספר חנויות מזרנים. נכנסנו למזרונאים. חברים רכשו שם מזרן לפני שבועיים ב- 4000 ש”ח. נכנסנו, מכיוון שלא ידענו כמה עלה המזרן אמרנו שהם רכשו אותו ב 4000 ש”ח בערך. הבחור בדק ואמר שהם קנו ב 4,400 ש”ח וזה היה האחרון. אחרי דיון קצר ובדיקה הוא הציע לנו אותו המזרן בסכום גבוה יותר בטענה שאין יותר במבצע ואי אפשר להגיע למחיר. אמרנו תודה ובאנו לצאת:

מזרונאי: אתם לא קונים?
אנחנו: לא.
מזרונאי: חכו, אם אתם קונים עכשיו אני אולי אצליח להוריד ל 4,400.
אנחנו: לא תודה.

במזרואנאים ניסו עלינו סעיף מצליח- רק שלא הצליח- מה גם שהבחור ניצל את חוסר הידיעה שלנו לגבי המחיר ותקע לנו עוד 400 ש”ח- לא חשב שנשאל את החברים בסוף. אהה כן והמקום מסריח מסיגריות.

נכנסנו לנייט סליפ סנטר (אותו הבלוק)- קיבלנו הדרכה מלאה, בלי לחץ, המקום נקי, מבחר גדול ובשורה התחתונה- לא הרגשנו שעובדים עלינו. סגרנו על מחיר, חתמנו, הובלה ביום שישי- תענוג.

כל זה עוד לפני שהתחיל הסופ”ש.

היום, שבת, ישבנו עם פיצקי ושיחקנו. אנחנו מדי פעם סופרים איתה ביחד צעצועים, אצבעות או כל דבר אחר שניתן לספור. אנחנו אומרים את ההברה הראשונה ופיצקי משלימה. רק שהפעם היא החליטה לספור לבד! מחר פיצקי תהיה בת שנה ושבעה חודשים והיום היא השאירה את שנינו נדהמים כשהיא ספרה בעצמה 1,2,3,4,5 דילגה על 6 והמשיכה 7,8,9 וצעקה עשר! קוקי טוענת שזה מהצד שלה של המשפחה, אני טוען שראשית אין סיכוי ושאנחנו למעשה מגדלים עילוי!

חבצואל היבוסי,
עשר!

מתנה לחג

סוכות הוא חג קצת עצוב- הוא מבשר לכולנו שבחצי שנה הקרובה לא נזכה לשום ארוחת חג או סתם חופש עקב היותנו יהודים טובים ומאמינים. השנה לקחנו, קוקי ואנוכי, שבוע חופש. ככה סתם חופש, בלי תכנונים מיוחדים, בלי צימר, בלי טיולים, בלי חו”ל- רק פיצקי ואנחנו בבית החדש (ואולי קצת אצל ההורים של קוקי).

התחלנו בארוחה אצל חברים ועוד אחת, אירחנו חברה ללילה, ראינו כמה סדרות, שיחקנו, טיילנו, התנדנדנו, השתוללנו, ראינו כמה סחלבים, אכלנו פה, אכלנו שם, נסענו להורים של קוקי, פיצקי אכלה פילה בקר לראשונה בחייה, סידרתי את הטלפון של אורח מהולנד, ביקרנו עוד חברים, ביקרנו את סבתא, אירחנו חברים, ראינו סרט טוב (ממש עכשיו ראינו את shrink מומלץ בחום) ומחר ארוחה משפחתית וארוחה ברק בשר (מממ…).

ועכשיו אחרי כל הטוב הזה, אני נכנס ל ynet ומקבל עוד מתנה- דיסק הופעה של רונה קינן בחינם. איזה כייף!

לכתבה ולהורדה

דיאטה על פסח? לאאאאא!

חבצואל היבוסי,
מה שבא בקלות, צריך לבוא יותר.

עב בשר

למי שחושב שאני הולך לספר פה על הדיאטה שלי… טועה ובגדול.

עב בשר היא מסעדה (מפתיע אה?) בנתניה (גם מפתיע) והיא- ממש טובה (הכי מפתיע שאפשר).

יום חמישי בערב נסענו קוקידו ואנוכי לקנות כסא חדש לרכב בשביל פיצקי. נסענו לשילב בנתניה מכיוון שיש איזה מבצע עד סוף החודש של מקסי קוזי- עד 50% הנחה. הגענו, קנינו הכל טוב- רק מה? רעבים. אני הצעתי בלאק בורגר, קוקידו הציעה רולדין- אני אמנם מחליט אבל קוקידו קובעת. נסענו לרולדין- ממש ליד חברת חשמל (היכן שהיתה ממוקדמת פעם מסעדה בשם דאלי).

מגיעים למקום ועוברים ליד עב בשר- אני אפילו לא מציע (מרביצים לי בבית) ומגיעים לרולדין- המקום פתוח אבל ריק. קוקידו מייד מציעה- בוא נכנס לעב בשר.

נכנסנו פנימה, המקום לא מפוצץ אבל פה ושם יושבים אנשים. המקום בעיצוב חם וביתי- המון צילומים ישנים, כנסות ושולחנות עץ ומדפים עם ספרים ישנים וצעצועי עץ ישנים- אני אהבתי מאוד. ברקע- מוסיקה ישראלית (אין התנגדות). מסתבר שהגענו בדיוק למבצע של מגזין גורמה מעריב ולכן התאפשר לנו לקחת ארוחה מוזלת (לא כולל שתיה) וכך היה:

מנות ראשונות: סלט עלים ירוק (אני לא ממש איש של סלטים אבל ממה שטעמתי היה טעים וגם האישה הייתה מרוצה) ופוקצה (הייתה שמנונית אבל טעייייימה).

עיקרית 1: קוקידו הזמינה את מנת היום- אורז עם בשר טחון ועשבי תיבול. למנה היה טעם מאוד ביתי. מנה ענקית. קוקידו לא סיימה והכמות שלקחנו הביתה הספיקה לפוצץ את אמא שלי- פשוט מנה נדיבה וטעימה.

עיקרית 2: סינטה עם תפו”א בצד- הזמנתי את הנתח rare וקיבלתי אותו בדיוק כמו שצריך- אטום מבחוץ ואדוווווווווום מבפנים. היה נתח מצויין, עסיסי וטעים.

שתיה: היה איזה מבצע על בירות של לף.

קינוח: סורבה פירות יער שהיה טעים וסורבה גוייבה שהיה פשוט תענוג אמיתי- סיום מושלם לארוחה.

נותר לי רק להמליץ מחום. מקום מאוד מפתיע ומאוד נעים- שירות טוב ואוכל טוב.

חבצואל היבוסי,
אני רב עם כולם?

סקוטי בטבריה

זה לקח לנו 10 וחצי חודשים אבל זה קרה וזה היה טוב. ביום שישי האחרון יצאנו משפחת היבוסי 2.1 לנופש הראשון שלנו מאז שפיצקי נולדה. מכיוון שלאילת קוקי סרבה לנסוע, בטענה ש- 4.5 שעות ברכב זה יהיה סיוט בעיקר ליושבות מאחור, הוחלט על נופש ביעד קרוב יותר- טבריה. מכיוון שטבריה הוא יעד תיירותי ממדרגה ראשונה (בעיקר לצלבנים) החלטנו על המלון הסקוטי (לא הייתה הרבה ברירה האמת)- המלון הסקוטי, למי שלא יודע וגם אני לא ידעתי עד שהוחלט לבקר בו, הוא למעשה בי"ח שנבנה ע"י רופא סקוטי שנשלח ע"י הכנסיה הסקוטית אי שם ב 1884 לחקור את הרפואה בארץ הקודש. הרופא ד"ר טוראנס, החליט שהוא נשאר ועשור מאוחר יותר הקים בי"ח, שהיה פעיל עד 1959. ב- 1999 הכנסיה הסקוטית החליטה להפוך את המקום לבית מלון שישמש מרכז תרבות, אחוה ושלום בין העמים ללא הבדלי דת, גזע ומין (ההבדל היחיד הוא במעמד החברתי והמצב הפיננסי של המבקרים- אם אין לך כסף- לא משנה לנו בכלל שאתה פליט מדרפור, ללא השכלה שהיה קורבן להתעללות מינית- כסף זה כסף ללא הבדי דת, גזע ומין). אבל אין מה לדבר- המקום פשוט מדהים!

הגענו ביום שישי בצהריים ומייד נכנסנו לחדר- לשמחת פיצקי המקום היה עם שטיח מקיר לקיר והיא פשוט פצחה לה בחקירה מקיפה של כל פינה ודלת ארון בחדר- חיים משוגעים. אחרי מספר התלבטויות החלטנו להזמין אוכל לחדר- הזמנו פסטה ברוטב עגבניות מיובשות עם גבינה (אולי פטה אני לא זוכר) וחציל- היה טעים, היה יקר, אבל טעים. אחרי שינה קצרה יצאנו לחקור את המקום- מסתבר שהבריכה במקום נפתחת ב 9 בבוקר ונססגרת ב 18- זה למעשה כמו לשם שלט "אין כניסה לאשכנזים" אבל מי אני שאתלונן- לא רוצים לא צריך.

בערב הראשון היינו זכאים לארוחת ערב במסעדת המלון- המלון איננו כשר ולכן אתם יכולים לתאר לעצמכם שהאוכל היה פשוט תענוג! חמאה וגבינות מדהימות (איזו צחנה נהדרת) מוגשות לצד נתחי אנטריקוט עסיסיים... סלט סקוטי שכולל שרימפסים ומולים, פיאה עמוסת מולים, שוק ברווז ברוטב מתוק, אוסובוקו נהדר עם תפוחי אדמה מוקרמים בצד... אבל הדבר הכי חשוב במלון שאיננו כשר הוא, איך לא, הקינוחים- עוגות גבינה, שוקולד, מוסים, טראפלס עטופים בקקאו... הכל חלבי וטעים- כששאלנו כמה עולה הארוחה של מוצאי שבת בערב נחרדנו לגלות שהיא עולה 195 ש"ח... לאדם.

למחרת בבוקר, אחרי סיור קצרצר בגינות היפות של המלון, החלטנו שאנחנו שוב רעבים והגענו לארוחת בוקר- כן, היינו ראשונים. כן, פתחנו את המקום- זה לא קשה כשאתה היחיד עם ילד במלון- זה אומר שאתה היחיד שמגיע ב 7 לחדר אוכל. שוב היה תענוג של ארוחה- מלא גבינות טובות, לחמים, שינקין עסיסי, חביתה עם בייקון (מממ...) ועוד כל מיני דברים שאפשר להשיג בכל בית מלון אחר.

אחרי הכייף הזה ותנומה בת חצי שעה של פיצקי (זה היה מעט מידי) שמנו פעמנו לכיוון הבריכה- פיצקי בבגד ים ורוד עד כאב ואנחנו עם גלגל מתנפח בצורת פיל הדענו לבריכת האנטי אשכנזים- פיצקי מאוד לא אהבה את הרעיון של מקווה מים גדול וקריר על הבוקר וכך הרעיון של שפריצים וצחוקים במים ירד לטמיון. חזרנו לחדר אחרי טבילה קצרה ולהכנו (איך לא) לישון- זה עוד יתרון בבילוי עם זאטוטים- ישנים המון.

ארוחת הצהריים התחילה בסיוט אחד ארוך שבוא הכרנו סט מעליות לא נוח, קוקי גילתה שהלובי של המלון נמצא בדיוק היכן שהוא ולא במקום אחר כי זה לא נראה כמו לובי בכלל. במסגרת אותו הכייף גילינו שטבריה זה המקום הכי עצוב בעולם ביום שבת- הכל סגור וכך נאלצנו לאכול צהרים בלובי (הנעלם) של המלון- האמת- היה טעים. הבנו שטעים אבל החלטנו שלשלם 195 ש"ח לאדם לארוחת ערב זה לא משהו שאנחנו רוצים או מסוגלים לעמוד בו כרגע - אז הזמנו מקום במסעדת DECKS בחוף לידו המפורסם של טבריה (מול המלון).

אחת הבעיות עם זאטוטים- אסור להעיר אותם. אם מעירים את פיצקי סתם בטעות (להחליף חיתול, לתת אקמול, ללכת למסעדה) זה נגמר בצרחות ובכי בסגנון "רצחתם אותי ועכשיו תבוא הנקמה" אז לא הערנו אותה- הבעיה התחילה כשמצאנו את עצמנו בוהים בילדה ישנה בשעה 20:30 כששנינו (אני בעיקר) רעבים עד דמעות- לפתע, ביקיצה טבעית לחלוטין פיצקי קמה ואמרה "הם הם" דחפנו לה מהר בקבוק, תוך כדי התלבשנו, דחפנו אותה לעגלה ורצנו למסעדת Decks- מזל שהזמנו מקום- לא האמת שסתם, המקום היה ממש ריק (אולי השעה, אולי הגודל המפחיד של המקום) והתישבנו. הייתי מלא חששות לגבי המקום- מסעדה כשרה בטבריה שמגישה בשרים על האש- אבל הם לא מגדירים את עצמם כשיפודיה וכנראה שהם לא כאלה.

ב- Decks התשלום הוא לפי נתח- בככדי שתוכלו להזמין מגוון בשרים ולכן החלטתי ללכת על צלע טלה וכתף טלה- להפתעתי- מסתבר שהגרילרית החליטה לפנק אותי והביאה לי שתי צלעות ושתי כתפיים- היה פשוט תענוג- אין על שומן כבש ואין על מח עצמות שומני וטעים... לא התבלבלתי והזמנתי עוד מנה של צלע ועוד מנה של כתף- ושוב זכיתי למנות כפולות... היה טעים! (כן, אכלתי הכל לבד, לא נשאר פירור, ניקיתי את העצמות כמו נמר).

בשלב מסויים כיבו את האורות ומישהי (שמזכירה, במראה את מירי אלוני 2009) התחילה לשיר. 100 מטר אל תוך הים ספינת התיירות לידו התחילה להתקרב למסעדה שעל התורן עומד לו איזה טברייני, אוחז בזיקוקים ובשם ממשלת ישראל ומשרד התיירות (אני לא צוחק זה מה שמירי אלוני אמרה) היא שמחה לברך את כולנו ברכת שלום ומייד הפנתה את תשומת ליבנו לזוג צעיר שזוהי הצעת הנישואים שלו- איזו התרגשות... האמת שהפסקתי לחרסם את העצמות לכמה דקות כי לא רציתי שבתמונות שלהם יראו אותם מתנשקים עם הטבעת ואיזה פסיכי עם צלע טלה שמנוני ביד. אחרי שהיא אמרה כן (ואחרי שהתברר לנו שהטברייני עם הזיקוקים זה לא החתן) מירי הציגה לנו את סמנתה שהגיעה עם הוריה לחגוג את בת המצוה שלה ממש כאן בארץ הקודש- סמנתה הנבוכה חבשה את כובע המצחיה שמירי שמה לה על הראש והתחייבה ללבוש אותו בגאוה שהיא צועדת במנהטן (מיד אחרי שהיא תתאבד מהפדיחה).

אם הגעתם עד הלום- קבלו צל"ש- פתאום שמתי לב שפשוט כתבתי המון- אז ככה בשביל לפנק אתכם, כי בכל זאת הזעתם בשביל זה- קבלו לינק לכמה תמונות מהמלון.

סביר להניח שאנחנו לא נחזור לנופש בטבריה ששנים הקרובות, זה לא בגלל שאין מה לעשות ולא בגלל שאין מה לראות- אנחנו פשוט מרגישים שמיצינו את המקום. למי שבכל זאת מחליט להגיע- אני ממליץ בחום על המלון הסקוטי (צוות נהדר, מקום יפה, אוכל טוב) אבל אולי עדיף שבלי ילדים (אני מתכוון לכאלה מעל גיל 4) כי אין ממש אטרקציות במלון- וביקור ב Decks נראה לי גם כמו רעיון טוב.

חבצואל היבוסי,
הולך לישון כי כבר מחר.

ממחר דיאטה

נשברתי. אישתי לחצה עלי לעשות בדיקות דם. לפני כמה חודשים לקחתי הפניה ובסוף הברזתי בטענה שמספיק לעשות בדיקה כל חמש שנים. הפעם קוקידו הוציאה את ההפניה והכריחה אותי לבצע את הבדיקות. התשובות... וואלה לא מזהירות במיוחד אבל אני עדיין חי, לא? לטענת קוקידו... בקושי.

הבעיה העיקרית שלי היא טריגליצרידים... שו גליצרידים? דברו עברית! בעברית- שומנים בדם. לבן אדם נורמאלי הערכים לא אמורים לעבור את 150 (אל תשאלו מה) אצלי יש 250- אבל אף פעם לא טענתי שאני נורמאלי.

קוקידו נלחצה ואחרי מחקר קצרצר באינטרנט (צריך להגביל את השימוש ברשת לפורנו בלבד) החליטה שהדבר הטוב ביותר הוא להפטר משומנים מיותרים. ניסיתי להסביר לה שאני משתמש בכולם ואין אצלי גרם מיותר, אפילו הכרס שפיתחתי וטיפחתי משתמשת אותי ביום יום- מאוד נוח להניח עליה את השלט של הטלויזיה למשל וגם פיצקי מאוד אוהבת להתרפק עליה- ללא הועיל.

עכשיו אני צריך לעשות דיאטה שכוללת פחמימות מורכבות ולהפחית בסוכרים פשוטים. לא ברור לי מה פשוט בפסק-זמן? נרהא אתכם מכינים פסק-זמן בבית, לא נשמע לי פשוט בכלל ומי אמר שצ'יפס הוא לא דבר מורכב? מורכב מהרבה מאוד דברים שאני אוהב... תפוחי אדמה... מלח.... יאמי!!!

בנוסף לגזירת הדיאטה אני גם צריך להתחיל לזוז ולעשות פעילות אירובית- לנשום זה לא מספיק אירובי אז אני צריך להתחיל לנסוע על אופניים, שגם את זה אני לא יכול לעשות עכשיו כי... קבלו קבלו... יש לי כאבי איימים בעצם הזנב כבר שבוע עקב תאונת קיפול כביסה (תנחשו מה אני עושה עוד שתי דקות... מקפל כביסה כמובן). אני אנסה מחר לשכנע את קוקידו שאני חייב לקנות Wii כי זה חיוני לשיקום הרפואי שלי.

עכשיו יש לי תירוץ טוב לאכול כל יום בחוץ, הרבה בשר, בלי לחם ופיתות... הג'ירף, זוזוברה ובלאק סטיר הולכים לשמוע ממני הרבה.

אם אתם רוצים שאני אסכם לכם הכל בקצרה: אני שמנמם, כואב לי התחת ואין לי זין לדיאטה.

חבצואל היבוסי,
לפחות לחרבן אני יכול.

אם השנה

המועמדת שלי לאם השנה היא בקושי 7 חודשים בתפקיד (האמת 7 חודשים מינוס 4 ימים) אבל כבר הוכיחה את עצמה. אחרי 9 חודשים מאוד משעשעים של הריון, היא עברה לידה בגבורה רבה, בלי לקטר ובלי לצעוק על בעלה וכל זה ביומולדת שלה עצמה.

מאוחר יותר בבית עברה רגעי משבר אבל בסוף לא נכנעה ליאוש והתעקשה להניק ועמדה בגבורה ברגעים קשים בליל קיץ זעוותי אחד ובימים שאחריו ובחוסר שעות שינה ובלילות מלאי אזעקות חסרות פשר.

המועמדת שלי גם כשחזרה לעבודה, מתעקשת להמשיך ולהניק (עושה לי חיים קלים, או יותר נכון לילות) והיא פשוט אמא למופת- אוהבת ונותנת ועושה הכל.

המועמדת שלי היא אמא משקיעה, מטפלת, משחקת, צוחקת, דואגת והכי חשוב אוהבת ואין דבר יותר כייף מלראות אותה אם פיצקי הקטנה.

המועמדת שלי גם צריכה לסבול אותי גם בימים וגם בלילות (כן, אני נוחר ועושה עוד כל מיני קולות... ריחניים).

אין כמוך קוקידו, אוהב אותך יותר עם כל יום שעובר.

חבצואל היבוסי,
אב ובעל גאה.