חיזוק חיובי

לקחתי את פיצקי היום לג’ימבורי, שכלל פינת ליטוף וסיפור. הגענו למקום, זרקו עלינו ארנבונים חמודים אך מבועתים וכשלמפעילה היה נראה שהילדים מאבדים עניין, היא מייד זרקה אפרוח צהבהב במרכז של כל קבוצת זאטוטים. פיצקי הייתה מאוד מרוצה מהעניין ובעיקר מהעובדה שהאפרוח חירבן מרוב פחד (מי שחושב שמדובר במטבע לשון אני אבהיר שהאפרוח באמת חירבן) ומייד אחרי שחירבן נעמד בתוך הלשלשת. פיצקי כאמור חשבה שזו האטרקציה האמיתית וציינה שעכשיו הוא מלוכלך כי הוא דרך בקקי. ללא ספק, חינכנו אותה כמו שצריך.

אחרי 10 דקות שאף יונק או עוף חירבן החליטה הנינג’ה שאפשר ללכת לג’ימבורי.

ג’ימבורי זה מקום נפלא שבו הורים חסרי אחריות יכולים להתעלם באופן מופגן מהשלטים המציינים “אין להשאיר ילדים ללא השגחה” ולהשאיר אותם ללא השגחה. זה המקום שאפשר לראות איזה ילד הולך להתגייס לשייטת ואיזה ילד יחטוף מכות בתיכון. זה המקום היחיד (פרט להופעות רוק) שמוכרים נקניקיה בלחמניה ב- 30 ש”ח.

פיצקי שיחקה לה בהנאה ועברה בין המתקנים בלי להציק לילדים אחרים ופשוט הייתה מקסימה. הייתי אב גאה ומאושר. הכנתי לה בית מכריות ענק והתישבתי לידה ושיחקנו. בשלב הזה החליט איזה ילד, שנראה ממושקף וממש לא מזיק, לבוא לבחון את העניינים. הסתכל מי נגד מי ואז פסק בפני “אתה פוייה”. החלטתי להיות הבוגר בשיחה הזו והתעלמתי. הצוציק לא ויתר ושוב “אתה פויה”. אמרתי לו שזה לא יפה אז הוא החליט להציק לפיצקי- בשלב הזה הבהרתי לו שזה לא מקובל ושאני ארחיק אותו אם הוא ימשיך… נחשו מה הייתה התגובה שלו? “אתה פויה” שאלתי אותו “איפה אמא שלך? לך אליה.” ובזה נגמר העניין (האמת שהוא גם מעד בדרך ודי נפל על הפרצוף אבל למי באמת אכפת, בטוח שלא לאמא שלו שהייתה בקצה השני של המקום).

אחרי שהצוציק הלך, פיצקי הסתכלה עלי ואמרה לי “אבא אתה לא פויה, אתה חמוד”.

חבצואל היבוסי,
מי צריך פסיכולוג כשיש לך ילדים.

תורשה

אומרים שפיצקי דומה לקוקי אבל החיוך שלי. יש המון גאווה בעובדה שהילד שלך דומה לך אפילו שאין לך ממש שליטה בעניין, אתה כל כך מתגאה בעיניים היפות שהילד “קיבל” מאמא והאף המושלם שאבא “נתן לו במתנה” והרשימה עוד ארוכה וכמובן שכולם מנסים לרכב על הגל ולטעון שלסבא של סבתא היו בדיוק את אותן גומות חן.

אני משתתף בחגיגה הזו ומוצא את עצמי מנופח בכל פעם שמישהו טוען שהחיוך של פיצקי דומה לשלי (אפילו שכל השאר מקוקידו), לפחות משהו אחד מהגנים המצויינים שלי שהצלחתי להעביר לדורות הבאים.

בשבוע האחרון גיליתי דבר נוסף שהצלחתי להעביר בירושה ואני חייב לציין שבפרט הזה אני הכי מתגאה. לא מדובר באיזה איבר חיצוני ושטחי, הפעם מדובר בעניין של מודעות והבנה עמוקה של הדברים הקטנים והיפים בחיים, דבר שאפשר לשתף בו אחרים ולהנות יחדיו. לפני שבוע קרה הדבר הבא (הילדה בת שנתיים וחודש):

פיצקי: אבא, תשמע.
<הילדה מרימה את הישבן ומפליצה בקול>
פיצקי: עשיתי פּוּט מטריח.

אני את שלי עשיתי!

וכן, זה היה מסריח.

חבצואל היבוסי,
עשיתי פוט מטריח.

היפוטם

היפוטם או יותר נכון היפוטאאאאאאם זו הגירסה של פיצקי להיפופוטם.

אחרי שפיצקי עושה מקלחת אני מוציא אותה לסדרת ניגוב מתקדמת ואז מרים אותה עטופה. אנחנו עומדים מול המראה והיא מבקשת “היפוטם” ואני מתחיל לשיר את הפזמון של היפו היפי של מייק בורשטיין “הי הו היפו היפו היפו היפו היפו היפו היפפה היפי היפי הו פפה"… היפופוטם” ופיצקי מסיימת ב”היפוטאאאאאם”.

היפו היפי - מייק בורשטיין youtube.com

היפו היפי היה אחד השירים האהובים עלי כשהייתי ילד. אין לי מושג איך ולמה פיצקי נדבקה דווקא אליו אבל קריאת ההיפוטאאאאם שלה זה הדבר הכי מתוק ששמעתי בחיי.

חבצואל היבוסי,
מחכה להיפוטם בקצה החוט.

שוב הותר לפרסום

פרשיה בטחונית חדשה מסעירה את המדינה – אבל לא אותנו.

פרשת שחיטות שלטונית נוספת פורסמה שלשום – גם זה לא ממש מעניין.

ה- iPad יצא לאויר העולם – נו באמת?!

אז מה כן מעניין? הדברים החשובים מעניינים, למשל… שחופשת פסח הייתה מצויינת, שפיצקי התחילה ללכת לגן והכל טוב וגם… שעוד חצי שנה לפיצקי תהיה אחות קטנה.

חבצואל היבוסי,
בקרוב גירסה 2.2

יום טוב

קוקי ואני אימצנו לנו מנהג חדש- לקחת יום חופש אחרי חתונה באמצע השבוע (א-ד). הניסיון הראשון היה מוצלח ומסתבר שגם השני.

פתחנו את הבוקר בהשכמה הרגילה- פיצקי התעוררה לה בסביבות 6:00. כשאני אומר פתחנו אני מתכוון אלי ואל פיצקי מכיוון שקוקי המשיכה לישון. אחרי שצפינו קצת בערוץ בייבי (ערוץ 10) ושיחקנו- הלכנו לאמא שלי (15 מטר הליכה) ושם זכינו לארוחת בוקר וקפה.

כשקוקי התעוררה ראינו פרק באמריקן איידול (הבנות לא היו משהו) ונסענו לארוחת צהריים באדורה (בהמלצת ורדינה). הגענו ב 12:30 חנינו ממש ממול (איזה כייף להיות נכה, להיות נכה, להיות נכה) והמקום היה ריק. הזמנו עסקיות שכללו: פלאפל חצילים וסלט קלמרי (היו פשוט מדהימים) ולעיקריות קוקי הזמינה את הסלמון האטלנטי עטוף בקונפי עם גבינת עיזים שהיה מאוד טעים ואני זללתי את מדליוני הפילה שהיו חלומיים. חשבנו שלא להזמין קינוח אבל אחרי הצצה בתפריט הבנתי שכדאי להזמין את השטרוייזל פקאן ובננות- אויש זה הרגיש כמו התקף לב.

משם המשכנו לאסוף את הכרטיסים ל Pixies וגיליתי שהיה טוב להזמין מוקדם- הכרטיסים עלו ל 400 ש”ח כך שחסכתי 75 ש”ח לכרטיס.

כתחנה אחרונה החלטנו לקנות מזרן חדש. עצרנו בנתניה ליד איקאה יש מספר חנויות מזרנים. נכנסנו למזרונאים. חברים רכשו שם מזרן לפני שבועיים ב- 4000 ש”ח. נכנסנו, מכיוון שלא ידענו כמה עלה המזרן אמרנו שהם רכשו אותו ב 4000 ש”ח בערך. הבחור בדק ואמר שהם קנו ב 4,400 ש”ח וזה היה האחרון. אחרי דיון קצר ובדיקה הוא הציע לנו אותו המזרן בסכום גבוה יותר בטענה שאין יותר במבצע ואי אפשר להגיע למחיר. אמרנו תודה ובאנו לצאת:

מזרונאי: אתם לא קונים?
אנחנו: לא.
מזרונאי: חכו, אם אתם קונים עכשיו אני אולי אצליח להוריד ל 4,400.
אנחנו: לא תודה.

במזרואנאים ניסו עלינו סעיף מצליח- רק שלא הצליח- מה גם שהבחור ניצל את חוסר הידיעה שלנו לגבי המחיר ותקע לנו עוד 400 ש”ח- לא חשב שנשאל את החברים בסוף. אהה כן והמקום מסריח מסיגריות.

נכנסנו לנייט סליפ סנטר (אותו הבלוק)- קיבלנו הדרכה מלאה, בלי לחץ, המקום נקי, מבחר גדול ובשורה התחתונה- לא הרגשנו שעובדים עלינו. סגרנו על מחיר, חתמנו, הובלה ביום שישי- תענוג.

כל זה עוד לפני שהתחיל הסופ”ש.

היום, שבת, ישבנו עם פיצקי ושיחקנו. אנחנו מדי פעם סופרים איתה ביחד צעצועים, אצבעות או כל דבר אחר שניתן לספור. אנחנו אומרים את ההברה הראשונה ופיצקי משלימה. רק שהפעם היא החליטה לספור לבד! מחר פיצקי תהיה בת שנה ושבעה חודשים והיום היא השאירה את שנינו נדהמים כשהיא ספרה בעצמה 1,2,3,4,5 דילגה על 6 והמשיכה 7,8,9 וצעקה עשר! קוקי טוענת שזה מהצד שלה של המשפחה, אני טוען שראשית אין סיכוי ושאנחנו למעשה מגדלים עילוי!

חבצואל היבוסי,
עשר!

סקוטי בטבריה

זה לקח לנו 10 וחצי חודשים אבל זה קרה וזה היה טוב. ביום שישי האחרון יצאנו משפחת היבוסי 2.1 לנופש הראשון שלנו מאז שפיצקי נולדה. מכיוון שלאילת קוקי סרבה לנסוע, בטענה ש- 4.5 שעות ברכב זה יהיה סיוט בעיקר ליושבות מאחור, הוחלט על נופש ביעד קרוב יותר- טבריה. מכיוון שטבריה הוא יעד תיירותי ממדרגה ראשונה (בעיקר לצלבנים) החלטנו על המלון הסקוטי (לא הייתה הרבה ברירה האמת)- המלון הסקוטי, למי שלא יודע וגם אני לא ידעתי עד שהוחלט לבקר בו, הוא למעשה בי"ח שנבנה ע"י רופא סקוטי שנשלח ע"י הכנסיה הסקוטית אי שם ב 1884 לחקור את הרפואה בארץ הקודש. הרופא ד"ר טוראנס, החליט שהוא נשאר ועשור מאוחר יותר הקים בי"ח, שהיה פעיל עד 1959. ב- 1999 הכנסיה הסקוטית החליטה להפוך את המקום לבית מלון שישמש מרכז תרבות, אחוה ושלום בין העמים ללא הבדלי דת, גזע ומין (ההבדל היחיד הוא במעמד החברתי והמצב הפיננסי של המבקרים- אם אין לך כסף- לא משנה לנו בכלל שאתה פליט מדרפור, ללא השכלה שהיה קורבן להתעללות מינית- כסף זה כסף ללא הבדי דת, גזע ומין). אבל אין מה לדבר- המקום פשוט מדהים!

הגענו ביום שישי בצהריים ומייד נכנסנו לחדר- לשמחת פיצקי המקום היה עם שטיח מקיר לקיר והיא פשוט פצחה לה בחקירה מקיפה של כל פינה ודלת ארון בחדר- חיים משוגעים. אחרי מספר התלבטויות החלטנו להזמין אוכל לחדר- הזמנו פסטה ברוטב עגבניות מיובשות עם גבינה (אולי פטה אני לא זוכר) וחציל- היה טעים, היה יקר, אבל טעים. אחרי שינה קצרה יצאנו לחקור את המקום- מסתבר שהבריכה במקום נפתחת ב 9 בבוקר ונססגרת ב 18- זה למעשה כמו לשם שלט "אין כניסה לאשכנזים" אבל מי אני שאתלונן- לא רוצים לא צריך.

בערב הראשון היינו זכאים לארוחת ערב במסעדת המלון- המלון איננו כשר ולכן אתם יכולים לתאר לעצמכם שהאוכל היה פשוט תענוג! חמאה וגבינות מדהימות (איזו צחנה נהדרת) מוגשות לצד נתחי אנטריקוט עסיסיים... סלט סקוטי שכולל שרימפסים ומולים, פיאה עמוסת מולים, שוק ברווז ברוטב מתוק, אוסובוקו נהדר עם תפוחי אדמה מוקרמים בצד... אבל הדבר הכי חשוב במלון שאיננו כשר הוא, איך לא, הקינוחים- עוגות גבינה, שוקולד, מוסים, טראפלס עטופים בקקאו... הכל חלבי וטעים- כששאלנו כמה עולה הארוחה של מוצאי שבת בערב נחרדנו לגלות שהיא עולה 195 ש"ח... לאדם.

למחרת בבוקר, אחרי סיור קצרצר בגינות היפות של המלון, החלטנו שאנחנו שוב רעבים והגענו לארוחת בוקר- כן, היינו ראשונים. כן, פתחנו את המקום- זה לא קשה כשאתה היחיד עם ילד במלון- זה אומר שאתה היחיד שמגיע ב 7 לחדר אוכל. שוב היה תענוג של ארוחה- מלא גבינות טובות, לחמים, שינקין עסיסי, חביתה עם בייקון (מממ...) ועוד כל מיני דברים שאפשר להשיג בכל בית מלון אחר.

אחרי הכייף הזה ותנומה בת חצי שעה של פיצקי (זה היה מעט מידי) שמנו פעמנו לכיוון הבריכה- פיצקי בבגד ים ורוד עד כאב ואנחנו עם גלגל מתנפח בצורת פיל הדענו לבריכת האנטי אשכנזים- פיצקי מאוד לא אהבה את הרעיון של מקווה מים גדול וקריר על הבוקר וכך הרעיון של שפריצים וצחוקים במים ירד לטמיון. חזרנו לחדר אחרי טבילה קצרה ולהכנו (איך לא) לישון- זה עוד יתרון בבילוי עם זאטוטים- ישנים המון.

ארוחת הצהריים התחילה בסיוט אחד ארוך שבוא הכרנו סט מעליות לא נוח, קוקי גילתה שהלובי של המלון נמצא בדיוק היכן שהוא ולא במקום אחר כי זה לא נראה כמו לובי בכלל. במסגרת אותו הכייף גילינו שטבריה זה המקום הכי עצוב בעולם ביום שבת- הכל סגור וכך נאלצנו לאכול צהרים בלובי (הנעלם) של המלון- האמת- היה טעים. הבנו שטעים אבל החלטנו שלשלם 195 ש"ח לאדם לארוחת ערב זה לא משהו שאנחנו רוצים או מסוגלים לעמוד בו כרגע - אז הזמנו מקום במסעדת DECKS בחוף לידו המפורסם של טבריה (מול המלון).

אחת הבעיות עם זאטוטים- אסור להעיר אותם. אם מעירים את פיצקי סתם בטעות (להחליף חיתול, לתת אקמול, ללכת למסעדה) זה נגמר בצרחות ובכי בסגנון "רצחתם אותי ועכשיו תבוא הנקמה" אז לא הערנו אותה- הבעיה התחילה כשמצאנו את עצמנו בוהים בילדה ישנה בשעה 20:30 כששנינו (אני בעיקר) רעבים עד דמעות- לפתע, ביקיצה טבעית לחלוטין פיצקי קמה ואמרה "הם הם" דחפנו לה מהר בקבוק, תוך כדי התלבשנו, דחפנו אותה לעגלה ורצנו למסעדת Decks- מזל שהזמנו מקום- לא האמת שסתם, המקום היה ממש ריק (אולי השעה, אולי הגודל המפחיד של המקום) והתישבנו. הייתי מלא חששות לגבי המקום- מסעדה כשרה בטבריה שמגישה בשרים על האש- אבל הם לא מגדירים את עצמם כשיפודיה וכנראה שהם לא כאלה.

ב- Decks התשלום הוא לפי נתח- בככדי שתוכלו להזמין מגוון בשרים ולכן החלטתי ללכת על צלע טלה וכתף טלה- להפתעתי- מסתבר שהגרילרית החליטה לפנק אותי והביאה לי שתי צלעות ושתי כתפיים- היה פשוט תענוג- אין על שומן כבש ואין על מח עצמות שומני וטעים... לא התבלבלתי והזמנתי עוד מנה של צלע ועוד מנה של כתף- ושוב זכיתי למנות כפולות... היה טעים! (כן, אכלתי הכל לבד, לא נשאר פירור, ניקיתי את העצמות כמו נמר).

בשלב מסויים כיבו את האורות ומישהי (שמזכירה, במראה את מירי אלוני 2009) התחילה לשיר. 100 מטר אל תוך הים ספינת התיירות לידו התחילה להתקרב למסעדה שעל התורן עומד לו איזה טברייני, אוחז בזיקוקים ובשם ממשלת ישראל ומשרד התיירות (אני לא צוחק זה מה שמירי אלוני אמרה) היא שמחה לברך את כולנו ברכת שלום ומייד הפנתה את תשומת ליבנו לזוג צעיר שזוהי הצעת הנישואים שלו- איזו התרגשות... האמת שהפסקתי לחרסם את העצמות לכמה דקות כי לא רציתי שבתמונות שלהם יראו אותם מתנשקים עם הטבעת ואיזה פסיכי עם צלע טלה שמנוני ביד. אחרי שהיא אמרה כן (ואחרי שהתברר לנו שהטברייני עם הזיקוקים זה לא החתן) מירי הציגה לנו את סמנתה שהגיעה עם הוריה לחגוג את בת המצוה שלה ממש כאן בארץ הקודש- סמנתה הנבוכה חבשה את כובע המצחיה שמירי שמה לה על הראש והתחייבה ללבוש אותו בגאוה שהיא צועדת במנהטן (מיד אחרי שהיא תתאבד מהפדיחה).

אם הגעתם עד הלום- קבלו צל"ש- פתאום שמתי לב שפשוט כתבתי המון- אז ככה בשביל לפנק אתכם, כי בכל זאת הזעתם בשביל זה- קבלו לינק לכמה תמונות מהמלון.

סביר להניח שאנחנו לא נחזור לנופש בטבריה ששנים הקרובות, זה לא בגלל שאין מה לעשות ולא בגלל שאין מה לראות- אנחנו פשוט מרגישים שמיצינו את המקום. למי שבכל זאת מחליט להגיע- אני ממליץ בחום על המלון הסקוטי (צוות נהדר, מקום יפה, אוכל טוב) אבל אולי עדיף שבלי ילדים (אני מתכוון לכאלה מעל גיל 4) כי אין ממש אטרקציות במלון- וביקור ב Decks נראה לי גם כמו רעיון טוב.

חבצואל היבוסי,
הולך לישון כי כבר מחר.

הרווח שלך

פיצקי שלנו מאוד מוכשרת (כמובן) ואחד הדברים שהיא עושה ממש טוב הוא לגדול. סתם לדוגמא- היום היא בדיוק בת חצי שנה והיא שוקלת 8.1 ק"ג והאורך שלה (תינוקות גדלים לאורך ולא לגובה למי שלא יודע) הוא 71 ס"מ- בקיצור... דוגמנית.

בגלל שהיא ממש טובה בלגדול העריסה שלה התחילה לקרוס תחת העומס, שלא תבינו לא נכון- פיצקי לא קובבה, אבל העריסה כנראה מיועדת לתינוקות שנמצאים נמוך יותר בשרשרת המזון. לכן החלטנו לקנות מיטה. מכשהגיעה המיטה פיצקי ישנה בחדר שינה בזמן שאנחנו יושבים בסלון ורואים טלויזיה במינימום ווליום פן לא נשמע אותה בוכה ולכן... החלטנו לקנות אינטרקום או בקיצור (אני אוהב לקצר היום) ווקי טוקי.

עשיתי מחקר קטן באינטרנט גיליתי שיש מספיק חנויות וכל מיני סוגים ומינים, כמובן שככל שהמכשיר איכותי יותר כך גם המחיר שלו כואב יותר אבל החלטנו ללכת על חברה ידועה בכל אופן. כחלק מהשוואות המחירים הגעתי לאיזה אתר לא כל כך מוכר שהציע את המכשיר במכיר מפתיע של 299 ש"ח. אותו אתר החליט להציג את מחיר המחירון של המכשיר מול המחיר בחנות ואני מאמין שאת הרווח שלך מחושב אוטומטית.

אני מאמין שהם לא חשבו שזה יראה כל כך מגוחך (לחצו להגדלה):

חבצואל היבוסי,
ביום ראשון הטירוף מתחיל.

איזה צחוקים

אתמול זה עוד לא היה ממש ברור. זה לא היה החלטי מספיק וזה נמשך בדיוק שניה וחצי ומייד נעלם כלעומת שבא. מסוג הדברים שאחריהם אתה בעצם חושב שזה סתם צרוף מקרים תגובה לא רצונית.

היום לעומת זאת, זה היה הרבה יותר החלטי, ברור, מובהק, ללא צל של ספק ואפילו חזר על עצמו והכל לצלילי שירה רמים של "האוטו שלנו גדול וירוק" בגירסת הטראנס ובבציעו מרשים ונילהב... שלי!

פיצקי התגלגלה מצחוק!

קוקידו התעשתה ראשונה והתחילה לצלם בוידאו בטלפון הנייד שלה אבל פיצקי שמה לב שמצלמים אותה והחליטה שהיא לא נותנת הופעות חינם. כשהסתכלתי על הוידאו מאוחר יותר היה דבר אחד ברור- אני דביל! אבל מוכן לעשות את זה עוד מיליון פעם רק בשביל לשמוע אותה צוחקת שוב.

חבצואל היבוסי,
איפה מצלמת הוידאו שצריכים אותה?

מתעסק בקקי

אין מה לעשות, לא כל התינוקות שנולדים הם מושלמים. רצה הגורל וחלק נולדים מכוערים, עקומים ואפילו ג'ינג'ים. תאמינו או לא, אבל אני עכשיו באמת הכי אוביקטיבי שאני יכול להיות- פיצקי שלנו... מושלמת!

היצורים הקטנים האלה יכולים להיות ממש מצחיקים. אם זה חיוכים מתוך שינה או למשל העובדה שהבת שלי משמיעה קול אנחה שהיא מפהקת אבל אחד הדברים הטובים ביותר הוא האפשרות לדבר על קקי ומריעו עם כל אחד ובכל מצב. לא שהייתה לי בעיה לעשות את זה לפני כן (למשל כאן, כאן וכאן) אבל עכשיו זה מקבל הילה (או אם תרצו ארומה) חדשה לגמרי.

למעשה פיצקי מאוד דומה מבחינה חיצונית ואמא שלה אבל כל המנגנון בפנים יבוסי לחלוטין. הקטנטונת הזו מסוגלת לשחרר צרורות של טרומפלדורים שלא היו מביישים את אבא שלה ביום שבת חורפי אחרי 4 מנות של צ'ולנט עסיסי. היא גם עושה פרצוף מאוד מצחיק שהיא מחרבנת, מה שמזכיר לי שאני צריך להתקין מראה על הדלת של השירותים ולבדוק את העניין.

סיפרו לי שעם הזמן העסק מתחיל להיות מצחין למדי, בינתיים אנחנו פ'סדר, פרט לתקרית אחת ביום שישי, שלא הבנתי מאיפה מגיע הסירחון וכמובן שבזמן שאני נאבק ברפלקס ההקאה תוך כדי החתלה, פיצקי מצאה לנכון לצחקק ולגחגך עלי "תראה מה בישלתי לך... הגולם קם על יוצרו..."

אמנם ישנם אנשים שלא ממש מתחברים לנושא, אבל אני מספר להם הכל בכל זאת.

חבצואל היבוסי,
יוסוף טוב הכל טוב.

היבוסים V2.1

היום, יום שני 28/07/2008 בסביבות השעה 4 לפנות בוקר (לא נרדמת) ובמשקל של 3.260 ק"ג, נולדה פיצקי (השם שמור במערכת) אל אויר העולם!!!

קוקידו, האמא המאושרת, שיחקה אותה בגדול ואחרי 13 שעות (כן אני יודע שיהיו נשים שיקללו אותה על הזריזות) בבי"ח ילדה את פיצקי בגבורה.

האב, הרוס מעייפות, הולך עכשיו לישון.

חבצואל היבוסי,
זה עובד על סוללות?

חשיבה שיווקית של ילד בן 7

אחיין שלי היה היום (15/7) בן 7.

הוא פשוט ילד מתוק, מאוד שקט ונוח אבל מצד שני שובב לא קטן. כמו כל ילד, הוא מאוד אוהב לבוא לסבתא וסבא ובמקרה שלו זה גם במושב. כבר בגיל צעיר (כי עכשיו הוא כבר ילד גדול) הוא אהב לאסוף טרקטורי צעצוע ולשאול את סבא שלו (אבא שלי) מה שם הדגם ומה הוא עושה.

לסבא לא קוראים משה, אבל יש לו חווה ובחווה יש פרות. אחיין שלי החליט, שלכבוד גיל 7, הוא רוצה שסבא ימכור (לא יתן) לו עגל, שהוא יוכל לגדל במרפסת. כל ההסברים שאי אפשר לגדל עגל במרפסת לא התקבלו והוא מתעקש שזה בדיוק מה שהוא רוצה.

היום התקשרנו, סבא ואני להגיד לו מזל טוב והנה חלק מהשיחה-
סבא: מזל טוב!
אחיין: תודה. סבא מתי אתה מוכר לי עגל?
סבא: למה למכור אני אתן לך.
אחיין: לא, תמכור לי. אני כבר רוצה לגדל אותו.
סבא: ומה תעשה איתו?
אחיין: אני אגדל אותו ואז אני יעשה ממנו פסטרמה וימכור בשוק!

הילד יודע מה הוא רוצה! רואים שהוא נצר למשפחה יבוסית.

חבצואל היבוסי,
פיצה פיצה פיצה...