גירסה 2.2 שוחררה

זהו, הגירסה עלתה ורצה כבר שמונה ימים רצופים ובינתיים בלי תקלות. בתאריך 12.10.2010 נולדה פיצקי 2.

היום הבנתי שחלק מהאנשים פיספסו את ההודעה ב-7 בבוקר וגם כולם שואלים "איך הייתה הלידה?" הפוסט הזה הולך לפתור את הבעיות הללו- עכשיו כולם אמורים לדעת שיש לנו ילדה שניה. לגבי השאלה השכיחה- לי לא כאב.

היום אני יודע בוודאות- ישנם שני ימים שאשתי לא מסוגלת להעביר בהרגשה טובה. הראשון הוא יום ההולדת שלי והשני הוא יום לידה. מאז יום ההולדת שלי (25.9) השנה, קוקי לא הרגישה טוב והתלוננה בעיקר על כאב בכל הגוף ותחושת כבדות- אם מתעלמים מהעובדה שהיא בחודש תשיעי עוד אפשר לחשוד שמשהו לא בסדר. ב- 11.10 הזעיקה אותי קוקי מהעבודה כי היא הרגישה מחורבן ועדיף שאהיה בסביבה. הייתי בסביבה... בשעה 19:00 הוחלט לצאת למיון נשים בבית חולים מאיר כי לא ברור אם הכאב בטן הוא כאב בטן או צירים.

בהגיענו חוברה אשתי למוניטור עוד בטרם הספקתי להגיע (קוקי ארזה צ'ימידן שלא היה מבייש לוחם צעיר שיוצא שבת אחת לרבעון) ואחרי חצי שעה התחלנו להמתין. עברו שעתיים והנה אנחנו אצל הרופאה בסדרת בדיקות והתיעצות עם הרופאה הבכירה- ההחלטה: תדחפו לאישה זרוז היא גם ככה הייתה צריכה ללדת אתמול.

12.10.2010 00:00 התחיל הזרוז. למי שלא מכיר- זרוז עם אפיטוצין גורם לצירים שנחשבים לכואבים יותר מלידה רגילה. אני מזכיר, רק בכדי שלא תדאגו לשלומי, לי לא כאב. קוקי נשאלה במהלך השעות הבאות אם היא רוצה אפידורל והיא סרבה, כנראה משתי סיבות, האחת שאפידורל מעקב לידה והשניה גנים פולניים "אני אשב פה ואסבול".

04:00 פתיחה של 4 אצבעות.

04:30 קוקי דורשת אפידורל כי הכאב כבר בלתי נסבל.

04:45 מגיעה מרדימה רוסית קשוחה (אנחנו רגילים לכאלה) וביד מיומנת מחברת את קוקי למזרק הנכסף. בנוסף פוקעים את המים. לאלה שעדיין לא זכו להגיע למעמד הלידה- עולם הקולנוע עובד עליכם, לא כל הלידות מתחילות בירידת מים ולמעשה הרוב ממש לא.

05:00 קוקידו מתלוננת באוזני המילדת שהאפידורל לא משפיע. המיילדת מזמינה את המרדימה ומחליטה לבדוק מה המצב והמצב הוא כוננות על הראש עוד רגע יוצא החוצה.

05:12 פיצקי 2 יצאה לאויר העולם ואנחנו הפכנו להורים + 2.

כמו שכבר אמרתי- לי לא כאב אבל לקוקידו כאב מאוד כי למעשה עברה לידת זירוז ללא אפידורל.

אשתי היקירה- אם הגעת עד שורה זו ועוד לא רצחת אותי, דעי לך שאני מאוד גאה בך ואוהב אותך!

עכשיו אנחנו שמונה ימים אחרי, פיצקי 1 קיבלה מאוד יפה את פיצקי 2 (שעוד לא גנבה לה צעצועים או יותר מידי תשומת לב) ואנחנו... האמת שגם קוקידו וגם אני חולים וגם סופרנני (אמא שלי) חולה אבל כולנו מאושרים בחלקנו.

רוצים לבוא לבקר? מרכז המבקרים יפתח בקרוב, אך ביקורים יתקבלו רק בתאום טלפוני מראש.

חבצואל היבוסי,
Version 2.2

שבר

כמעט 34 שנה שאני שומר על הגוף שלי משבר. עברתי לא מעט ניתוחים בילדות ועשיתי שטויות אבל עד כה לא זכיתי לשבור משהו או אפילו לנקוע (וזה שיא די מרשים בהתחשב בעובדה שאני צולע כבר 20 שנה ונוטה ליפול בנסיבות משעשעות במיוחד).

אתמול נשארתי בבית כי הייתי חולה ובעבודה היו הורגים אותי אם הייתי מגיע (אני זה שצועק על אחרים שמגיעים חולים). עם ערב כבר הרגשתי טוב יותר אבל התחיל איזה כאב מציק במפשעה- כאב שלא הפריע לי להמשיך להשתולל על הדשא עם פיצקי, לעשות לה קרוסלה ולזרוק אותה באויר (וגם לתפוס לחוששים)- האמת שחשבתי שהתחתונים מציקים לי (מכירים את זה שאיזו שיערה נתפסת לגומי?!).

העניין התחיל להחמיר עם השעות ולמעשה בסביבות 19:30 כבר היה לי ממש קשה ללכת, 20:30 כאבים בכל תנועה של רגל ימין (הרגל הטובה, זו שעדיין באורך הנכון) ובלילה לא מצאתי תנוחה נוחה ללא כאב- לכן, הבוקר מייד אחרי שנסעתי לקנות מתנות לאחיינים שלי, הלכתי לרופא המשפחה. אחרי בדיקה קצרה שכללה לחיצות באיזורים לא נעימים תוך כדי דרישה להשתעל הוחלט שאני צריך להגיע למיון כי יש לי הרניה,קילה,שבר, בקע או איך שלא תקראו לזה ובאמת לא משנה איך יקראו לזה, זה כואב ולא נעים.

נסעתי לבית חולים מאיר שם קיבלו אותי למיון כירוגי ושלחו אלי את הרופא. שוב סידרת בדיקות של “כאן כואב? עכשיו תשתעל” (אני חושב שהביצה הימנית שלי לא קיבלה כ”כ הרבה תשומת לב כבר שנים) והוחלט שאכן יש לי שבר/ בקע/ קילה/ הרניה.

רופא: איפה אתה גר?
אני: חבצואליים.
רופא: ליד איזו עיר?
אני: נתניה, חדרה.
רופא: לא מבין למה באת לפה, אתה צריך ניתוח.
אני (ניתוח עושים בבית חולים לא?!): לאן הייתי אמור ללכת?
רופא: למרפאות מומחים בעיר שלך.
אני: אתה מודע לזה ששלחו אותי לפה זה לא שבאתי בשביל הכייף?

אני: יש משהו מיוחד שאני אמור לעשות או לדעת?
רופא: מה צריך לדעת?
אני: זה לא שאני פה עם ניסיון, פעם ראשונה שלי עם הרניה.
רופא: אתה לא צריך לדעת כלום אתה צריך ניתוח.
אני: אויש כמה שאתה נחמד (אמרתי בליבי).

אחרי השיחה המרנינה עם ד”ר חמודי הגיעה האחות ודחפה לי וולטרן בתחת (בזריקה תרגעו) אז בנסיעה הביתה הייתי רגוע ושלו.

עכשיו מה שנותר הוא לשבת בבית ולהמנע ממאמץ ומשאות כבדים (מה שאומר שאי אפשר להרים את פיצקי) וביום ראשון לראות רופא ולקבוע תור לניתוח. מה מותר? מותר לאכול, לנשום, לישון, לנוח ולסבול מכאבים. אחלה סוף שבוע לכולם!

חבצואל היבוסי,
אוייש…

שוב הותר לפרסום

פרשיה בטחונית חדשה מסעירה את המדינה – אבל לא אותנו.

פרשת שחיטות שלטונית נוספת פורסמה שלשום – גם זה לא ממש מעניין.

ה- iPad יצא לאויר העולם – נו באמת?!

אז מה כן מעניין? הדברים החשובים מעניינים, למשל… שחופשת פסח הייתה מצויינת, שפיצקי התחילה ללכת לגן והכל טוב וגם… שעוד חצי שנה לפיצקי תהיה אחות קטנה.

חבצואל היבוסי,
בקרוב גירסה 2.2

The Pixies are coming

באופן מפתיע למדי הכריש הודיע לי הבוקר שהפיקסיז מגיעים להופעה בארץ. אחרי ברור קצת באינטרנט התברר שהוא ללא ספק צודק ופחות משעתיים מאוחר יותר רכשתי שני כרטיסים לאחי ולי.

אחי היה האדם הראשון שיכולתי לחשוב עליו ברגע ששמעתי את החדשות כי למעשה בזכותו אני בכלל מכיר את הלהקה המצויינת הזו והאמת שהוא די אחראי על הטעם המשובח (רבים יאמרו משובש) שלי במוסיקה. אעפ”י שהייתי עושה לו את המוות די הערצתי כל מה שהוא עשה, כיאה לאח צעיר, וכמובן כל מה שהוא שמע- מתוכניות רדיו (מה יש?) ועד פרינס ו U2. ההבדל היחיד ביננו הוא שאני עדיין אוהב הכל חזק, רועש ודפוק והוא… נקרא לזה מיושב- אבל זה ממש לא שינה את העובדה שבשניה שאמרתי לו שהפיקסיז מגיעים הוא הגיב בצורה הנכונה “תקנה גם לי כרטיס”.

יש שתי להקות שלא נמאסו עלי מעולם ואחת מהן מגיעה עוד חצי שנה לארץ ויש לי כבר כרטיס- איזה חיים טובים יש לי!!!

אחד הדברים הנחמדים בלהקה המצויינת הזו היא שהם נטולי פוזה ואפשר לראות את זה בכל הופעה כמעט- אז הנה קטע קצת פחות מוכר אבל מצויין מ 1990:

והנה עוד קטע, לשם ההשוואה, איך הם ניראים ומופיעים היום (פחות או יותר):

למי שרוצה לקנות כרטיס- אפשר דרך אתר קסטל.

חבצואל היבוסי,
כמה רעש!

מתנה לחג

סוכות הוא חג קצת עצוב- הוא מבשר לכולנו שבחצי שנה הקרובה לא נזכה לשום ארוחת חג או סתם חופש עקב היותנו יהודים טובים ומאמינים. השנה לקחנו, קוקי ואנוכי, שבוע חופש. ככה סתם חופש, בלי תכנונים מיוחדים, בלי צימר, בלי טיולים, בלי חו”ל- רק פיצקי ואנחנו בבית החדש (ואולי קצת אצל ההורים של קוקי).

התחלנו בארוחה אצל חברים ועוד אחת, אירחנו חברה ללילה, ראינו כמה סדרות, שיחקנו, טיילנו, התנדנדנו, השתוללנו, ראינו כמה סחלבים, אכלנו פה, אכלנו שם, נסענו להורים של קוקי, פיצקי אכלה פילה בקר לראשונה בחייה, סידרתי את הטלפון של אורח מהולנד, ביקרנו עוד חברים, ביקרנו את סבתא, אירחנו חברים, ראינו סרט טוב (ממש עכשיו ראינו את shrink מומלץ בחום) ומחר ארוחה משפחתית וארוחה ברק בשר (מממ…).

ועכשיו אחרי כל הטוב הזה, אני נכנס ל ynet ומקבל עוד מתנה- דיסק הופעה של רונה קינן בחינם. איזה כייף!

לכתבה ולהורדה

דיאטה על פסח? לאאאאא!

חבצואל היבוסי,
מה שבא בקלות, צריך לבוא יותר.

התומך המשפחתי

בתור איש תמיכת אינטרנט לשעבר (וואלה אנשים בגלל זה אני פה, תתחילו לקרוא מהתחלה) נדונתי להיות התומך המשפחתי. העובדה שמזעיקים אותי לכל בעיה שצצה שקשורה למחשב כבר מזמן מטרידה אותי מכיוון שגם אם מדובר בתוכנה עלומה שנוצרה… למשל… על ידי איגוד מגדלי הבקר (וואלה לא צוחק) ואחרי שידרוג היא לא עובדת- לא מתקשרים לתמיכה של… כן כן… איגוד מגדלי הבקר, אלא מתקשרים אלי ואני אפילו לא אתחיל לפרט על “איך עושים העתק והדבק” שאבא של קוקידו מתקשר בעניין לפחות פעם בחודש.

רוני יניב נקודה נט- צייץ היום את הלינק הבא שלמעשה יהפוך כל אחד מכם לתומך מדופלם- וכן, כמו שרוני כבר ציין: ככה אנחנו עושים את זה:

 
תמיכה למתקשים: תלחצו על התמונה להגדלה.

חבצואל היבוסי,
יאללה מקלחת ולישון.

ממחר דיאטה

נשברתי. אישתי לחצה עלי לעשות בדיקות דם. לפני כמה חודשים לקחתי הפניה ובסוף הברזתי בטענה שמספיק לעשות בדיקה כל חמש שנים. הפעם קוקידו הוציאה את ההפניה והכריחה אותי לבצע את הבדיקות. התשובות... וואלה לא מזהירות במיוחד אבל אני עדיין חי, לא? לטענת קוקידו... בקושי.

הבעיה העיקרית שלי היא טריגליצרידים... שו גליצרידים? דברו עברית! בעברית- שומנים בדם. לבן אדם נורמאלי הערכים לא אמורים לעבור את 150 (אל תשאלו מה) אצלי יש 250- אבל אף פעם לא טענתי שאני נורמאלי.

קוקידו נלחצה ואחרי מחקר קצרצר באינטרנט (צריך להגביל את השימוש ברשת לפורנו בלבד) החליטה שהדבר הטוב ביותר הוא להפטר משומנים מיותרים. ניסיתי להסביר לה שאני משתמש בכולם ואין אצלי גרם מיותר, אפילו הכרס שפיתחתי וטיפחתי משתמשת אותי ביום יום- מאוד נוח להניח עליה את השלט של הטלויזיה למשל וגם פיצקי מאוד אוהבת להתרפק עליה- ללא הועיל.

עכשיו אני צריך לעשות דיאטה שכוללת פחמימות מורכבות ולהפחית בסוכרים פשוטים. לא ברור לי מה פשוט בפסק-זמן? נרהא אתכם מכינים פסק-זמן בבית, לא נשמע לי פשוט בכלל ומי אמר שצ'יפס הוא לא דבר מורכב? מורכב מהרבה מאוד דברים שאני אוהב... תפוחי אדמה... מלח.... יאמי!!!

בנוסף לגזירת הדיאטה אני גם צריך להתחיל לזוז ולעשות פעילות אירובית- לנשום זה לא מספיק אירובי אז אני צריך להתחיל לנסוע על אופניים, שגם את זה אני לא יכול לעשות עכשיו כי... קבלו קבלו... יש לי כאבי איימים בעצם הזנב כבר שבוע עקב תאונת קיפול כביסה (תנחשו מה אני עושה עוד שתי דקות... מקפל כביסה כמובן). אני אנסה מחר לשכנע את קוקידו שאני חייב לקנות Wii כי זה חיוני לשיקום הרפואי שלי.

עכשיו יש לי תירוץ טוב לאכול כל יום בחוץ, הרבה בשר, בלי לחם ופיתות... הג'ירף, זוזוברה ובלאק סטיר הולכים לשמוע ממני הרבה.

אם אתם רוצים שאני אסכם לכם הכל בקצרה: אני שמנמם, כואב לי התחת ואין לי זין לדיאטה.

חבצואל היבוסי,
לפחות לחרבן אני יכול.

ביקור רופא פמי פרימיום

לכל דבר יש פעם ראשונה ובימים האחרונים אני חווים את הנזלת הראשונה של פיצקי. השילוב של נזלת וילדה בת 4.5 חודשים הוא לא מלבב במיוחד, לא לילדה ולא להורים. היא לא ישנה טוב, היא לא אוכלת טוב ואנחנו איתה. היום, אחרי לילה מעניין, הכל נראה טוב, רק שאחרי שפיצקי זללה את ארוחת הערב היא החליטה להקיא אותה בקשת ומכיוון שהיא לא עושה את זה בד"כ (פעם ראשונה או לא?) ומכיוון שהערב יש קור ינשופים בחוץ (שזה לא קר במיוחד, אבל אף ינשוף שפוי לא יצא מהקן בלי סוודר) החלטנו להזמין ביקור רופא במזגרת הסדר הפוליסה שלי בעבודה.

הראל ביטוח הפנו אותי לפמי פרימיום ושם בישרו לי כי תוך שעתיים יגיע אלינו רופא. אחרי שעתיים הגיעה רופאה, שהייתי רושם את שמה, אבל מכיוון שאין לי כח ללכת לבדוק מי חתם על סיכום הביקור ומכיוון שהיא לא הציגה את עצמה, אין לי מושג מהו. אותה רופאה הייתה עסוקה מתחילת הביקור בהעברת ביקורת- בכניסה לבית "מה זה הכלב הזה?" כשהכלבה קשורה מאחורי הבית. "נורא קר פה" כן אני מחמם גם את המרפסת. "נורא חם פה" אם לאשתי לא חם אז זה בסדר. אחרי שהיא סיימה עם הסביבה היא פשוט תקעה בנו מבטים של "אתם מבזבזים לי את הזמן" "איך אתם לא יודעים לבדוק חום בטוסיק" ו-"מה זה הקול המעצבן הזה" כשפיצקי הבעיה את מורת רוחה מעצם העובדה שהערנו אותה ודחפנו לה מדחום לתחת.

כל הביקור היה חוויה נוראית, לנו ולפיצקי. היחיד שנהנה הוא הנהג וזה רק בגלל שהיו לו כמה דקות של שקט מהמפלצת אותה הוא נאלץ להסיע עד חבצוליים.

כן, אנחנו כנראה הורים לחוצים, אבל זה מה שהורים עושים, לא? אנחנו לא נזמין יותר רופא מפמי פרימיום.

חבצואל היבוסי,
מעריך יותר שעות שינה.

איפה גר חבצואל היבוסי?

באמצע סעודה מרנינה בבלאקסטיר, קיבלתי טלפון מקוקידו. קוקי הייתה על הקו השני עם תיקיוסיפרה לי שבמהלך טיול עם הילד, עצר ליד תיקי רכב ושאל אותה אם היא יודעת איפה גר חבצואל היבוסי!

כמה דברים מוזרים:
1. חבצואל היבוסי (למי שעוד לא הבין) הוא לא שמי האמיתי.
2. הקישור בין השם לבין הישוב בו אני גר תמוהה ומעורר חשד.

תיקי לא רצתה להסגיר אותי, מחשש שמישהו החליט לתבוע אותי לגבי איזה פוסט זדוני ולכן פרט למבט שאומר "ברור שאני יודעת אבל אני לא אגלה לך" ענתה שאין לה מושג. האדם שזיהה את המבט, ניסה "אני זוכר שזה בצד שמאל אבל לא זוכר איפה, הבאתי לו מתנה- אסלה מתקפלת לילדים". תיקי לא נכנעה והמשיכה בדרכה.

סיפרתי לחברים מהעבודה על העניין ואמרתי להם שהאדם היחיד (שלא מבין החברים) שיודע איפה אני גר ומכיר את השם חבצואל הוא ירון גיל מאתר בבית שהגיע אלי לפני מספר חודשים עם מזרן לפיצקי וזכה ממני לתשבוחות רבות עקב שיטת המכירה שלו "קודם תקבל, אחר כך תשלם", השירות המצויין והאמינות כמובן. שניה אחרי זה מתקשרת קוקידו לספר לי שזה אכן ירון גיל.

ירון, שהגיע לפוסט התודה ואפילו שלח מייל תודה, היה בסביבה והחליט להגיע ולמסור לי מתנה (אסלה מתקפלת) באופן אישי, פשוט לא זכר את שמי האמיתי אבל זכר היכן הורי גרים!

להזכירכם- מאז רכישת המזרן עברו כ- 4 חודשים, ירון זכר והגיע באופן אישי למסור את המתנה, ממש כפי שעשה עם המזרן. שירות כזה לא רואים כל יום ולמעשה נדיר ביותר- לא נותר לי אלא להודות לירון (נעשה גם באופן אישי בטלפון) ולהמליץ לכולם על שרותיו באתר בבית http://athome.co.il ומכיוון שאני כולי אחוז התלהבות הלינק לאתר יכנס לרשימת הלינקים מימין (שלא תאלצו לחפש יותר מידי).

אמא שלי כ"כ התלהבה מהאסלה שהיא קנתה במקום עוד אחת ואמא של קוקידו כבר הזמינה נוספת.

חבצואל היבוסי,
אין כמו פלאפל.

איזה צחוקים

אתמול זה עוד לא היה ממש ברור. זה לא היה החלטי מספיק וזה נמשך בדיוק שניה וחצי ומייד נעלם כלעומת שבא. מסוג הדברים שאחריהם אתה בעצם חושב שזה סתם צרוף מקרים תגובה לא רצונית.

היום לעומת זאת, זה היה הרבה יותר החלטי, ברור, מובהק, ללא צל של ספק ואפילו חזר על עצמו והכל לצלילי שירה רמים של "האוטו שלנו גדול וירוק" בגירסת הטראנס ובבציעו מרשים ונילהב... שלי!

פיצקי התגלגלה מצחוק!

קוקידו התעשתה ראשונה והתחילה לצלם בוידאו בטלפון הנייד שלה אבל פיצקי שמה לב שמצלמים אותה והחליטה שהיא לא נותנת הופעות חינם. כשהסתכלתי על הוידאו מאוחר יותר היה דבר אחד ברור- אני דביל! אבל מוכן לעשות את זה עוד מיליון פעם רק בשביל לשמוע אותה צוחקת שוב.

חבצואל היבוסי,
איפה מצלמת הוידאו שצריכים אותה?

מתעסק בקקי

אין מה לעשות, לא כל התינוקות שנולדים הם מושלמים. רצה הגורל וחלק נולדים מכוערים, עקומים ואפילו ג'ינג'ים. תאמינו או לא, אבל אני עכשיו באמת הכי אוביקטיבי שאני יכול להיות- פיצקי שלנו... מושלמת!

היצורים הקטנים האלה יכולים להיות ממש מצחיקים. אם זה חיוכים מתוך שינה או למשל העובדה שהבת שלי משמיעה קול אנחה שהיא מפהקת אבל אחד הדברים הטובים ביותר הוא האפשרות לדבר על קקי ומריעו עם כל אחד ובכל מצב. לא שהייתה לי בעיה לעשות את זה לפני כן (למשל כאן, כאן וכאן) אבל עכשיו זה מקבל הילה (או אם תרצו ארומה) חדשה לגמרי.

למעשה פיצקי מאוד דומה מבחינה חיצונית ואמא שלה אבל כל המנגנון בפנים יבוסי לחלוטין. הקטנטונת הזו מסוגלת לשחרר צרורות של טרומפלדורים שלא היו מביישים את אבא שלה ביום שבת חורפי אחרי 4 מנות של צ'ולנט עסיסי. היא גם עושה פרצוף מאוד מצחיק שהיא מחרבנת, מה שמזכיר לי שאני צריך להתקין מראה על הדלת של השירותים ולבדוק את העניין.

סיפרו לי שעם הזמן העסק מתחיל להיות מצחין למדי, בינתיים אנחנו פ'סדר, פרט לתקרית אחת ביום שישי, שלא הבנתי מאיפה מגיע הסירחון וכמובן שבזמן שאני נאבק ברפלקס ההקאה תוך כדי החתלה, פיצקי מצאה לנכון לצחקק ולגחגך עלי "תראה מה בישלתי לך... הגולם קם על יוצרו..."

אמנם ישנם אנשים שלא ממש מתחברים לנושא, אבל אני מספר להם הכל בכל זאת.

חבצואל היבוסי,
יוסוף טוב הכל טוב.

חשיבה שיווקית של ילד בן 7

אחיין שלי היה היום (15/7) בן 7.

הוא פשוט ילד מתוק, מאוד שקט ונוח אבל מצד שני שובב לא קטן. כמו כל ילד, הוא מאוד אוהב לבוא לסבתא וסבא ובמקרה שלו זה גם במושב. כבר בגיל צעיר (כי עכשיו הוא כבר ילד גדול) הוא אהב לאסוף טרקטורי צעצוע ולשאול את סבא שלו (אבא שלי) מה שם הדגם ומה הוא עושה.

לסבא לא קוראים משה, אבל יש לו חווה ובחווה יש פרות. אחיין שלי החליט, שלכבוד גיל 7, הוא רוצה שסבא ימכור (לא יתן) לו עגל, שהוא יוכל לגדל במרפסת. כל ההסברים שאי אפשר לגדל עגל במרפסת לא התקבלו והוא מתעקש שזה בדיוק מה שהוא רוצה.

היום התקשרנו, סבא ואני להגיד לו מזל טוב והנה חלק מהשיחה-
סבא: מזל טוב!
אחיין: תודה. סבא מתי אתה מוכר לי עגל?
סבא: למה למכור אני אתן לך.
אחיין: לא, תמכור לי. אני כבר רוצה לגדל אותו.
סבא: ומה תעשה איתו?
אחיין: אני אגדל אותו ואז אני יעשה ממנו פסטרמה וימכור בשוק!

הילד יודע מה הוא רוצה! רואים שהוא נצר למשפחה יבוסית.

חבצואל היבוסי,
פיצה פיצה פיצה...