מתוקף עבודתי בחברת הימורים, טסתי השבוע לביקור במשרדנו בגיברלטר. למי שלא מכיר או לא שמע, מדובר בחצי אי בדרום ספרד, קולוניה בריטית לשעבר. חצי האי כולל ברובו סלע ענק ותחתיו עיר קטנה. האוירה במקום היא שילוב של רוגע ספרדי וחביבות בריטית (שילוב מעניין למדי בעיקר עקב העובדה שבין הגיברלטרים לבין הספרדים ישנה איבה רבת שנים, שלדעתי מתבססת על כך שהגיברלטרים חושבים שהספרדים מטומטמים והאמת שאני מסכים איתם בעניין הזה). המקום ממש קטנטן וקצת הזוי. בכדי להכנס לחצי האי צריך לחצות את מסלול ההמראה של שדה התעופה הגיברלטרי והעיר עצמה ממש קטנה ומדי פעם זוכה לביקור של חבורת קופי מקאק שיורדים מההר לחפש אוכל.
אני אוהב להגיע לגיברלטר כי האוירה במשרדים תמיד משעשעת וכל יום מסתיים בארוחה טובה (ע”ע מסעדת פטגוניה בלה ליניאה, ספרד) וכמובן שכיאה למקלט מס, הכל זול, פרט לנדל”ן (היצע וביקוש). החברה שוכרת מספר דירות בבלוק מול המשרדים, בכדי לשכן את האורחים שמגיעים וכך זכיתי בדירה 514.
הדירות עצמן חביבות ונעימות, במקרר ממתנים לאורח מצרכים בסיסיים ואינטרנט חינם (חשוב יותר מאוכל כמובן). הפעם החליטו להתקמצן עלי קצת וקיבלתי גליל נייר טואלט אחד (להזכירכם אני אוכל הרבה), מגבת אחת ואפילו לשטיחון מקלחת לא זכיתי. מאוחר יותר בערב התברר לי שהצינור במקלחת קצת קצר אבל כנראה שמרבית האוכלוסיה יכולה להסתדר עם זה.
בערב יום שני, החלטתי לחפוף ראש כשאני משתופף מעט עקב מגבלת האורך של הצינור. הצינור החליט שגם זה לא מספיק לו ונקרע. למזלי היה זה בתום המקלחת.
למחרת התקשרתי לחברה שמתחזקת את הבניין וביקשתי שיבואו לסדר את המקלחת והובטח לי שהדבר יבוצע עד השעה 17:00. ב- 17:15 עדיין לא היה כל שינוי במצבו של הצינור ולכן התקשרתי שוב ואז הובטח לי שהעניין יסודר עד 18:30. ב- 18:30 עדיין לא נעשה דבר וגם לדאבוני גיליתי שאין יותר עם מי לדבר…
בשלב הזה כבר התחלתי להתעצבן. ב 21:30 אני אמור לצאת למסעדה ועל הבוקר יש לי פגישות עבודה ובלי מקלחת זה יהיה עסק מסריח. בשעה 19:15 איתרתי כתובת מייל של החברת Bentley שמחזיקה את הבניין ובלי לספור עד 10 כתבתי מייל וכיתבתי גם את המנהלת האדמיניסטרטיבית שלנו. המייל כלל תיאור של הבעיה ותיאור השירות לא שקיבלתי. חתמתי את המכתב עם המילה Disgrace.
19:20 טלפון מאיש האחזקה “אני בדרך אליך”
19:25 דפיקות בדלת. מולי עומד אדם בחליפה, עניבה ואייפון בידו.
איש: אתה האדון היבוסי?
אני: כן.
איש: שלום, אני מנהל שירות הלקוחות של בנטלי. אתה כתבת את המייל הזה? (מראה לי את האייפון) אני לא אוהב מיילים כאלה.
אני: ואני לא אוהב לא להתקלח.
איש: אתה צריך להבין, היה לנו עומס, התפוצץ צינור, לא יכולנו להגיע אליך אבל למה לכתוב שהשירות שלנו ביזיון, זה לא לעניין.
אני: אני מבין שיש לכם לחץ אבל היה לכם את הטלפון שלי וגם התקשרתי מאוחר יותר ולא ציינתם שום דבר על צינור שהתפוצץ.
איש: אני מצטער שלא אמרו לך אבל לכתוב ביזיון?
אני: מצטער אם נפגעת אבל נראה לי שלא להתקלח זה קצת יותר מביש.
תוך כדי השיחה הגיע איש התחזוקה שהחליף את הצינור באחד ארוך יותר ואני הלכתי לכתוב מכתב נוסף שהבעיה טופלה.
מאוחר יותר יצאנו עם הבוס הגדול למסעדת פטגוניה ומכיוון שגם הוא גר באותו הבניין, התנצלתי מראש במידה ושכר הדירה שלו יעלה בקרוב בעקבות הסיפור. במקום פרצוף זועם קיבלתי פרצוף מופתע! מסתבר שהבוס מנסה כבר שלושה חודשים להשיג את אותו מנהל שירות לקוחות שתמיד מתחמק ולא ממש מטפל בדיירים.
הארוחה הייתה מעולה, אני זכיתי למקלחת נורמאלית והפגישה של עשרבבוקר עברה ללא ריחות גוף פוגעניים. לפעמים פשוט משתלם לא לספור עד 10, זה מניע אנשים.
מי שקרוא את שורות אלו ביום ראשון בבוקר והוא במקרה בהרצליה- יש שוקולדים אצלי במשרד.
חבצואל היבוסי,
שבע ומרוצה בחלקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה