אמרתם צפרן אמרתם חבצואל- לא עוד. לפני כשבוע קיבלתי צו הגעה לחצי יום מילואים לשם ראיון. כמיטב המסורת הצה”לית קצינת הקישור שלי, אולגה, טרחה לשלוח גם צו הזהרה 3 ימים אחרי ששלחה את הצו המקורי- כנראה שבצה”ל חושבים שדואר ישראל מעבירים מכתבים תוך יום או שסתם אף אחד לא ממש חושב לעומק שזה גם עולה כסף. שאלתי את אולגה מה פשר הראיון והיא ענתה כי בראיון יוחלט מה יהיה תפקידי החדש- איזה מתח!!!
לפני 5 שנים החליט הרמטכ”ל שחיילי מילואים, המתגוררים בישובי קו התפר, ישרתו ביחידות בקרבת הישוב ולכן הפכתי להיות צפרן. עכשיו מזמנים אותי למילואים כ 60 ק”מ מהבית שלי- ממש מרחק יריקה.
הגעתי לבסיס בשעה 16:15 כי אף אחת לא ממש הצליחה להסביר איפה נמצא הבסיס. הגעתי למקום ואפילו איתרתי את המשרד של אולגה. את פני קיבלה חיילת תימניה חביבה שהסכימה איתי מייד שהיא לא אולגה. “איפה אולגה” שאלתי “שופטת חיילי מילואים שהתנהגו לא יפה” ענתה “מה הם עשו? שיחקו עם האוכל בארוחת צהריים?” על זה לא קיבלתי תשובה הולמת. החיילת שאיננה אולגה לקחה אותי לקצין הקשר, מפקד יחידת הצפרנים (בדימוס) בסדיר- כמובן שלפני היו מספר צפרנים בדימוס שהמתינו גם הם לקצין- כולם זומנו ב 16:00 אבל הראיונות אישיים- יעילות. בשעה 16:55 נכנסתי לראיון אישי אם מפקד יחידת הצפרנים בדימוס, קצין הקשר ורס”ן בסדיר:
המפקד: מה המספר אישי שלך?
אני: 520….
המפקד: שם?
אני: חבצואל היבוסי.
המפקד: מצב משפחתי?
אני: נשוי + כמעט 2.
המפקד: מקום מגורים?
אני: חבצוליים.
המפקד: עיסוק?
אני: אחראי על צוות של reporters ומומחה Business Objects.
<נראה איך הוא אוכל את זה>
המפקד: היי-טק?
אני: כן.
רושם היי-טק. עד כה ראיון מעמיק…
המפקד: מכיוון שהחלפנו את כל הצופרים בצורים אוטומטיים.
<מראה לי גרף אם מספר הצופרים החדשים לפי שנים בעשור האחרון>
המפקד: אין יותר צורך בהפעלת הצופר ומכיוון שלא ניתן לפתור את כל התקלות ממוקד
השליטה, יש צורך בטכנאים שיתקנו את הצופרים בשטח.
אני: נשמע יופי, אני רק רוצה לציין עכשיו שאני לא מסתדר עם מכשירים שאין להם מקלדת.
המפקד: אין בעיה זה ממש פשוט.
אני: אשתי לא מרשה לי לתלות תמונה- במקרים כאלה אני מזעיק את אמא שלי.
המפקד: זה תיקונים פשוטים.
אני: טוב רק שתדע, שתהיו מוכנים לשלוח מישהו שיתקן את הנזקים שאני עלול לגרום.
המפקד: עשית מילואים כצפרן, לא?
אני: משהו כזה…
המפקד: מה כוונה?
אני: עשיתי מילואים אבל מעולם לא ראיתי צופר.
המפקד: איך זה?
אני: הקצינה שלך לא ממש תאמה את הביקור עם קציני הביטחון הישובים אז בפעמיים
שזומנתי קצין הבטחון לא היה ובפעם השלישית אני זה שבישר לה שהצופר הוחלף
בצופר אוטומטי.
המפקד המשיך להסביר שיש קורס בדצמבר הקרוב אבל מתנצל שאין לי מקום (איזו אכזבה) ושאני אשלח לקורס רק בשנה הבאה.
אני: אפשר לשאול אותך שאלה?
המפקד: כן.
אני: מאוד נחמד לפגוש אותך, אבל אי אפשר היה לעשות את הראיון הזה בטלפון?
המפקד: אין כמו מראה עיניים.
אני: שלא תבין אני מסכים איתך בעניין אבל מדובר פה בימי מילואים- לא חבל?
המפקד: אני מעדיף להפגש פנים אל פנים.
17:05 הסתיים הראיון שסופו היה ידוע מראש עוד לפני שהונפק צו המילואים.
עכשיו עולות מספר שאלות: מתי אני אזומן להסמכת טכנאי הצופרים? האם ללא הסמכה אני לא יכול לעשות מילואים? האם אני אהיה במקרה בחו”ל בדיוק כשיזמנו אותי להסמכה?
כל זאת ועוד בזימון הבא למילואים.
חבצואל היבוסי,
אין כמו צפירה טובה בבוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה